מרפסת תל אביבית טיפוסית, עטופה בהמון בטון וטיפ טיפה ירק שהצליח לשרוד את הזעם של ועד הבית, הלילה יורד על ראשנו מהר יותר מהרגיל, מהר יותר מאתמול ועוד יותר מהר משלשום. אנחנו יושבים עם חמיצות מענגת במוח. המוזיקה שלנו מפציצה את שכונת הבטונדה התל אביבית והאוויר המלטף בטמפרטורות הסתוויות המושלמות, שואב את שכנינו מתוך בתיהם החוצה אל המרפסות שלהם בוואקום של התחייה לחיים שלאחר הקיץ. וכל הסביבה המוכרת שלנו מקבלת צבעים ומתמלאת ברעשים. מרפסות צפופות עם קצת נוף של שמים כהים מתמלאות בנוכחות אחרי שלטון הצבעים הדהויים של הקיץ שמהולים בדביקות עצבנית של הלחות, זה מרגיש פתאום כמו חיים אחרים. השמיים מתעוררים לחיים, המרפסות הומות פעילות, תאורת הלילה מבצבצת מהחלונות, כוכבים נדלקים... האוויר מתמלא בניחוחות נרגילה ובאווירת הסתלבט התל אביבית. ... איך הגענו לכאן? באמצע השבוע, לבועת היום רביעי הזה של סוף הקיץ?

זה התחיל באותו הבוקר, מלא באור שמש סתווית וחמימה של סוף אוקטובר שגורמת לך לרצות רק דבר אחד, לנצל את קירבתו של חוף הים וכמה שיותר מהר. יש יום הולדת לחגוג, לכן דוחים את כל הסידורים העניינים והעבודה ומחליטים לשלב ביום ההולדת את חגיגת סוף הקיץ.

יוצאים מהבית בשעת צהריים מוקדמת, לבושים בבגדי הים, וטסים לכיוון המאפייה השכונתית השווה כדי לקנות בגט.... אופל'ה! לידה יש חנות משקעות חריפים. קונים כמה פחיות שמפניה (ליתר דיוק 8, שיספיקו בטוח) עוצרים ב"טיב טעם in the city" מעמיסים כמה סוגי קבנוס, חמאה איכותית ועגבניות שרי, עולים חזרה על הטוסטוס ונוסעים לחוף הים לארוחת צהריים קלילה.

ברחובות כבר צצים להם המתגעגעים לחורף, אנשים המקורבלים בעצמם ועטופים בתוך קפושונים ונעליים סגורות (לך תבין אותם), אני לעומתם, לבושה בגופייה ומכנס קצר עם בגד ים מבצבץ דוהרת לכיוון חוף הילטון ללא קפושון וללא נעליים.

החוף שקט כל כך שאפשר לשמוע את הים ואת הציפורים רחוק בשמים. החוף לא מלא אבל בהחלט לא חסרה בו נוכחות. גברים שאוהבים גברים שמנסים לתפוס את השיזוף הטבעי האחרון לפני שהם עושים מנוי למיטת שיזוף לכל החורף, קצת תיירים, פליטים מהמלון לבושים בחליפות שנמשכו אל  החמימות הסתווית התל אביבית וגם חבורת  "וודקה רדבול" הרעשנית אחרי מבחן הפסיכומטרי שחוגגים את הרגע האחרון של החופש שאחרי הצבא ולפני המכללה, מעבירים חוויות על המבחן.

השמש בעדינו לא נגדנו, לא שורפת ולא מקשה, הים נראה כאיל יצא לפגרת מנוחה מהקיץ, נקי, שליו, וחלקלק. אנחנו לוגמים מהשמפניה, נוגסים מהקבנוס, מנגבים את החמאה עם הבגט הטרי ומנסים לעצור את הרגע, למלא את ריאותינו עד גבול קיבולתם בריח הקיץ שהולך ונעלם.

עם בטן מלאה בקבנוס, ריאות מפוצצות באוויר ים ומוח ספוג בשמפניה, אנחנו מתגלגלים חזרה הביתה ומתפרסים על המרפסת שלנו בעלת קצת נוף כדי לספוג את הרגעים האחרונים מהיום הזה של סוף הקיץ, בבועת הסתיו התל אביבי של יום רביעי בסוף אוקטובר.

דהירה מהירה וחפירה קצבית עם מוזיקת טראנס איכותית השמורה עמוק בתוך נסתרי האיי פוד.... וסיימנו ללוות את היום הזה שנמוג לנו בין האצבעות מדלג מעל המוח הגשמי וחודר לתוך הנשמה  שמתמלאת עצבות ושמחה, סוף עונת הקיץ, ותחילתו של החורף קרב ובא.