האם המערכת המודעת היא המערכת "החכמה" והמאוזנת העומדת מאחורי שיקולי ההיגיון שלנו? האם המערכת הרגשית היא מערכת קפריזית ולא מאוזנת שיש לרסנה כדי לנהוג "בהגיון"? מה ההבדל בין דחפים, רגשות ומחשבות? מי המערכת הנפשית העוצמתית ביותר שלנו? התשובות יהיו שונות מאוד מאלו שאתם מצפים להם!

המחשבות שלנו מושפעות באופן מכריע מתגובותינו הרגשיות. דוגמאות שימחישו זאת:
•    אנשים משתי קצוות הקשת הפוליטית מושפעים באופן מכריע מהאידיאולוגיה הפוליטית המוטמעת בהם בעת ניתוחן של אותן עובדות האובייקטיביות. לפעמים נדמה שהם נמצאים על פלנטות שונות לחלוטין...
•    אדם בדיכאון מאופיין במחשבות פסימיות.
•    מחשבותיו של אדם בפסיכוזה מושפעות באופן מכריע ממצבו הרגשי הקיצוני.
•    אדם שחרד מלהוציא את כספו ימצא לכך צידוקים רציונאליים.

מוטמעים בנו שני סוגי זיכרון. הזיכרון המודע אליו אנו מודעים והזיכרון הרגשי הלא מודע ורב העוצמה. התגובות הרגשיות שלנו אינן מקריות. הן האמצעי של המערכת הרגשית לנתב אותנו לפעול עפ"י הזיכרון הרגשי המוטמע בנו כדרכי הישרדות לא מודעות. כאשר מוטמע בנו זיכרון רגשי בעייתי (ולכולנו יש תחומים שבהם הדבר מתקיים) התגובות הרגשיות יכשילו אותנו!

המערכת הרגשית רבת העוצמה מנתבת את התנהגותנו, החלטותינו ומחשבותינו באמצעות תגובותינו הרגשיות רבות העוצמה. התהליך שאנו קוראים לו "היגיון" מושפע באופן מכריע מתגובותינו הרגשיות.
דוגמאות:
•    בעת רכישת רכב ישנם שיקולים שונים, וביניהם: מחירו, ירידת הערך שלו, אמינות, בטיחות, עיצוב, תדמית ועוד. מדוע כל אחד מאיתנו ישקלל באופן שונה את השיקולים השונים? התשובה היא שהשקלול ומתן מושפעים באופן מכריע מעולמינו הרגשי ולכן הם בהכרח סובייקטיביים.
•    אדם שמוטמע בו זיכרון רגשי משפחתי בעייתי, יתקשה מאוד לקיים מערכת זוגית יציבה. כאשר ינסה להקים מערכת יחסים זוגית, יתעוררו בו בחרדות ורגשות כאובים שיגרמו לו להכשיל את יחסיו. מחשבותיו לגבי בת זוגו ולגבי מערכת היחסים ביניהם יושפעו מרגשותיו באופן מכריע. הוא ימצא הסברים רציונאליים לרגשותיו, למרות שהם לא בהכרח יסבירו את הסיבה האמיתית העומדת מאחוריהם.

המערכת הרגשית היא זו שמרסנת את הדחפים שלנו ומאפשרת לנו לפעול בצורה מאוזנת ולהשתלב בחברה. כאשר מדכאים את המערכת הרגשית באמצעות סמים מדכאים, כמו הרואין ואלכוהול, האדם מתקשה להפגין רגישות לסובבים אותו, הופך להיות אימפולסיבי, לא מאוזן, מתקשה לפעול בהיגיון ולדחות סיפוקים ומתקשה להטמיע וליישם ערכים וכללים חברתיים. אם נגביר את מינון הסמים המדכאים האדם לא יוכל לתקשר עם סביבתו ויהפוך להיות אלים. כלומר, כאשר מדכאים את המערכת הרגשית מתגברת עוצמתם של הדחפים.

מערכת הדחפים המולדים היא זו שמנתבת אותנו לפעול למילוי צרכינו המיידים כמו השגת מזון, מין והגנה פיזית. מערכת זו היא שעומדת מאחורי התגובות התועלתניות, האנוכיות וקצרות הטווח.

התסמונות היפר אקטיביות ואוטיזם מאופיינות בתופעות זהות לאלו שנגרמו מסמים מדכאים. רמת הפעלתנות שמאפיינת תסמונות אלו גבוהה, אך רמת הפעילות הרגשית שמאפיינת אותן נמוכה ולכן תרופות מעוררת שמגבירות אותה מסייעות להם. באופן לא מפתיע תרופות מעוררות (שפועלות הפוך מסמים מדכאים) מרסנות את הדחפים אצל בעלי תסמונות אלו. כפי שראינו, סמים מדכאים (שמפחיתים את הפעילות הרגשית) מגבירים את הדחפים. תרופות מעוררות (שמגבירות את הפעילות הרגשית) מרסנות אותם. נוכל לכן להסיק שהמערכת הרגשית היא שעומדת מאחורי ריסון הדחפים. דוגמא שתמחיש זאת: ערכים (שמוטמעים כזיכרון רגשי) מונעים מאדם להפגין אלימות ותוקפנות כלפי אדם אחר. עובדות רבות נוספות תומכות בהבחנה חדשנית זו. אציין, שהורמונים שמגבירים את הדחפים כמו טסטוסטרון ואינסולין, גם הם בעלי השפעה מדכאת על המערכת הרגשית. תופעות הלוואי של הפרשה מוגברת של הורמונים אלו, זהה גם היא לזו שנגרמת מסמים מדכאים.

מדוע אנחנו חייבים להיעזר במערכת הרגשית כדי לעצב התנהגות מאוזנת? (או מדוע שימוש במערכת המודעת לבדה אינו יעיל ולא מאפשר לנו להתחשב בטווח שיקולים נרחב ומספק?

המערכת המודעת איטית ולא יעילה. המערכת המודעת שוקלת שיקולים באופן פרטני, איטי ולא יעיל.

האפשרות שלנו להשתמש בזיכרון המודע שלנו מוגבלת מאוד. על כמה שיקולים מודעים אנחנו מסוגלים לחשוב בסיטואציה חדשה לחלוטין? האם נוכל לחשוב על שיקולים נרחבים, להתחשב בערכים ובמסוכמות חברתיות ולעצב תגובה מאוזנת תוך סמן סביר? התשובה היא כמובן שלילית. נוכל להתחשב במספר מועט מאוד של שיקולים.

המערכת הרגשית יעילה הרבה יותר. הזיכרון הרגשי מוטמע כאבי טיפוס נפרדים בהתאם לאירועים שחווינו ולניסיון חיינו. כאשר אנו חווים אירוע נוסף, אותו אנו תופסים כדומה לאירוע שחווינו בעבר, מתעוררת התגובה הרגשית שהוכחה בעבר כיעילה, והזיכרון הרגשי מתעדכן ומוטמעים עוד ועוד ניואנסים. בדרך זו, אנו מפעילים באופן מיידי תגובה רגשית מעודכנת שמסתמכת על כל הזיכרון הרגשי שהטמענו.

דוגמא לכך היא התנסות בסיטואציות חברתיות. ככל שילד מתנסה יותר בסיטואציות אלו הוא מעדכן את יכולותיו החברתיות ורוכש עוד ועוד ניואנסים. כאשר נמצא בסיטואציה חברתית, נוכל לחוש את בני שיחנו, לחוש מה נכון לומר ומה לא. אם ננסה לחשוב על כך באופן מודע, לא נוכל לעשות זאת בצורה יעילה ורגישה. למעשה, אם ננסה לעשות זאת באמצעות המערכת המודעת בלבד נשמע כמו רובוט איטי.
נהיה בעלי מיומנויות ויכולות רגשיות רק בתחומים בהם הטמענו זיכרון רגשי רלבנטי. למשל: אדם מערבי מזהה בקלות תווי פנים מערביות, אך יתקשה לזהות תווי פנים של סינים אם יגיע לסין לראשונה. לאחר פרק זמן שישהה שם וירכוש יכולת רגשית מספקת, הקושי הזה יעלם.

היכולת שלנו להגיב בצורה מאוזנת, להתחשב בטווח שיקולים נרחב, להתייחס לניואנסים ולנהוג בצורה חכמה והגיונית אם כן מותנה באופן מכריע בתפקודנו הרגשי.

 

 

שלכם,
קרן אלמוג

העלית דיון מעניין, קרן. אני הייתי רוצה להוסיף נקודה נוספת לדיון זה ולענות לשאלה למה קיימת המערכת הרגשית. הרי זה די ברור, שכל תכונה שאופיינית לרובינו מהווה יתרון אבולוציוני. כך, גם רגשות מהווים יתרון אבולוציוני. כמו שהזכרת, רגשות חשובים  להיותינו חברה, וכמובן, חברה מהווה יתרון השרדותי בהשוואה לאדם אחד. החברה היא יותר חזקה, ובתוך חברה יותר קל למצוא בני זוג, לגדל ילדים, להשיג אוכל וכו'. כך, שהגנים האחראים על הרגשיות והחברתיות שלנו, כל הזמן משוכפלים, והגנים שמפריעם לכך, אינם מתרבים ומתדלדלים בפול הגנטי.