שני ספרים על אקולוגיה, שיצאו ערב ועידת קופנהאגן, מציעים שתי דרכים שונות להילחם בהתחממות כדור הארץ: לקחת אחריות או להאמין בכוכבים

ספרי אקולוגיה לקראת ועידת קופנהאגן | פליטת כדור

מאת אלון אנגרט

 

 

דב הקוטב נסחף על פני שכבת קרח שנמסה. בני האדם אחראים לעתיד כדור הארץ תצלום: אי-פי עוד בנושא העתיד, על פי קופנהאגן מחוללי האקלים

טים פלנרי. תירגם מאנגלית: איתמר פרת. הוצאת מאגנס, 339 עמ', 88 שקלים 

הכוכבים המקררים
הנריק סוונסמרק ונייג'ל קולדר. תירגם מאנגלית: עילי סופר. הוצאת עם עובד, 221 עמ', 94 שקלים 

התחממות כדור הארץ היא קרוב לוודאי הנושא המדעי בעל ההשלכות החברתיות, הפוליטיות והכלכליות, הנרחבות ביותר כיום. השלכות חשובות אלה, והתאריך המתקרב של ועידת האקלים של האו"ם שתיפתח בקופנהאגן בשבוע הבא, הובילו מן הסתם להחלטה לתרגם לעברית שני ספרים חדשים יחסית בנושא זה. טים פלאנרי, מדען המומחה בחקר יונקים ובהגנת טבע, נטל על עצמו להביא את "תולדות שינוי האקלים והשפעתו העתידית", כלשון כותרת המשנה, אל הקהל הרחב. בצד החיובי יש לציין את הכתיבה הקולחת, את תיאורי הטבע (לאלה שלבם נוטה אחר תיאורים מפורטים ולעתים ליריים), ואת ההסברים הפשוטים יחסית להבנה של מערכת האקלים. פשטות שכנראה נבעה מכך שפלאנרי אינו מדען אקלים, ולכן הוא בעל היתרונות של המשקיף מן החוץ. 

מומחיותו של המחבר ניכרת בפרקים שבהם הוא מנתח לעומק את ההשפעה הצפויה של שינויי האקלים על מערכות אקולוגיות סבוכות, אך חסרונה של עריכת לשון פוגע בהנאה מהקריאה (לדוגמה: הביטוי הארכאי "והחיפושית רבתה מאוד" במקום פשוט "התרבות אוכלוסיית החיפושיות", עמ' 91). לעומת הניתוח האקולוגי, הניתוח של ההשפעה הצפויה על הציוויליזציה האנושית רדוד בהרבה, ומתבסס בחלקו על אנלוגיה בין הערים הגדולות ליערות גשם, אנלוגיה שאיני בטוח בתקפותה. עם זאת, פרקים מרתקים מוקדשים לתהליך שהוביל לאמנת קיוטו מ-1998, ולעלויות של כפיית רגולציה על תעשיות האנרגיה - עלויות שהמחבר טוען שיהיו נמוכות בהרבה מטענת בעלי העניין, קרי אנשי תעשיות הפחם והנפט. 

פרק מרתק נוסף דן בקואליציות שהוקמו על ידי אותן תעשיות במטרה לגרום לציבור לפקפק בתקפות הטענות המדעיות בנוגע להשפעת האדם על התחממות העולם. שיטה אחת שעליה הסתמכו קואליציות אלה היא שימוש בנתונים מדעיים אמיתיים שניתקו אותם מהקשרם (פלאנרי מזכיר שכבר שייקספיר ציין כי "השטן יודע לצטט את התנ"ך, לפי צורך"). שיטה אחרת אומצה ממלחמתה של תעשיית הטבק בטענות על נזקי העישון, והיא מתבססת על זריעת ספקות נרחבת בנוגע לממצאים המדעיים בפרט ובנוגע לשיטה המדעית בכללותה ("ספקות הם המוצר שלנו", הצהיר מסמך פנימי של תעשיית הטבק, "הפץ ספק בקשר לעובדה מדעית חזקה, והציבור לא ידע למה להאמין"). בשנות ממשל בוש זכו קואליציות אלה לדריסת רגל שאיפשרה מחיקות נרחבות ושינויים מהותיים בגרסאות הסופיות של יותר מעשרה דו"חות מרכזיים בנושא האקלים, באופן שמיזער את הסכנות מההתחממות, והעלים את הקשר בין פעילות אנושית לבינה. 

פלאנרי כאמור אינו מדען אקלים, עובדה המסבירה כנראה כמה טעויות מדעיות המופיעות בספר. לדוגמה: המחבר נותן הסבר שגוי בחלקו לקשר שבין שינויים אטיים מאוד במסלול כדור הארץ לתקופות קרח, ושוגה בחישוב שטפי פחמן דו-חמצני (CO2) לאטמוספרה. יתרה מזאת, הוא אף מתלבט על פני עמוד שלם בשאלה מדוע, כאשר ידוע שהעלייה של 100 חלקים למיליון בריכוז ה-CO2 בסוף תקופת הקרח האחרונה היתה מלווה בעליית טמפרטורה גלובלית של 5 מעלות צלזיוס, נחזית עלייה של 3 מעלות "בלבד" עבור עלייה גדולה פי 3 בריכוז הגז, שאלה שכל בוגר תואר ראשון במדעי האקלים צריך להיות מסוגל לענות עליה (רקע מדעי טוב בהרבה אפשר למצוא בספרו המשובח של ספנסר וורט "The Discovery of Global Warming", שעדיין לא תורגם לעברית, המתאר בצורה מאלפת את ההיסטוריה של התפתחות מדע שינויי האקלים, ומלווה באתר אינטרנט מעמיק, בכתובת: 

www.aip.org/history/climate). 

פלאנרי דן בהרחבה בסכנות למערכות האקולוגיות העשירות של שוניות האלמוגים בעולם, ומציין כי ההתחממות עלולה לגרום להכחדתן, וכי הכחדה זו תביא, בין השאר, להפסד של כ-30 מיליארד דולר בשנה. אך הוא אינו מציין כי הסכנה המיידית לשוניות נובעת באופן ישיר דווקא מהתמוססות CO2 במי האוקיינוסים, הגורמת עלייה בחומציותם. למעשה, מדענים מהאוניברסיטה העברית העריכו לאחרונה כי אם לא ירוסנו פליטות גז זה, עליית החומציות תביא להכחדת כל שוניות האלמוגים בעשרות השנים הקרובות. תהליך זה אינו תלוי בהתחממות הגלובלית, ולכן גם אותן קואליציות תעשייתיות, שהכחישו את הקשר בין CO2 להתחממות, אינן יכולות להמעיט מגודל הסכנה לשוניות. 

דעה נוספת נגד הקשר בין CO2 להתחממות, שאינה קשורה לאותן קואליציות תעשייתיות, מוצגת על ידי חוקר האקלים הנריק סוונסמרק והכתב המדעי נייג'ל קולדר, בספרם "הכוכבים המקררים". כותרת המשנה של הספר מבטיחה "תיאוריה חדשה על השתנות האקלים", ועיון בו מגלה טענה ששינויים בקרינה הקוסמית, כתוצאה משינויים בפעילות השמש, הם אלה שגרמו להתחממות כדור הארץ. למרבה הצער, כותרת המשנה אינה מדויקת כלל. האמת היא, שרעיונות על קשר כזה קיימים כבר עשרות שנים, וצצים מדי פעם בפעם בלבוש חדש, אך לא התקבלו על ידי הקהילה המדעית. אפשר לומר שגם השימוש במלה "תיאוריה" מטעה כאן, משום שתיאוריה מדעית צריכה "לרדת מהשולחן" כאשר יש עדויות תצפיתיות שמפריכות אותה. 

דוגמה בולטת לעדות תצפיתית כזאת היא חוסר במגמה ארוכת-טווח בקרינה הקוסמית משנות ה-50 עד היום, שאינו עולה בקנה אחד עם המגמה הבולטת של עליית הטמפרטורה הגלובלית (לקוראים המעוניינים להעמיק בעדויות אלה מומלץ האתר www.realclimate.org). עדויות מסוג זה כלל אינן מוצגות בספר, או מוצגות באופן חלקי בלבד, עובדה המקלה על גיוס אהדתם של הקוראים הלא-מומחים. גיוס אהדה זו נעזר גם בהתייחסות של המחברים אל עצמם בגוף שלישי לאורך הספר כולו, היוצרת מצג שווא של אובייקטיביות, לדוגמה: "סוונסמרק וקולדר נמנעו ככל שיכלו מלעסוק בפוליטיקה". דרך נוספת המסייעת עוד בהטעיית הקוראים היא שימוש בקו מחשבה נפתל ובחצאי אמיתות. דוגמה לחצי אמת מסוג זה היא הדיווח הנרחב על המתאם שמצא סוונסמרק בין קרינה קוסמית לבין סוג מסוים של עננים, בטווח מסוים של שנים, וההתעלמות מהמחקרים שמצאו שמתאם זה נעלם אם טווח רחב יותר של שנים נלקח בחשבון. 

קריאה מעמיקה בספר מגלה שאכן יש כאן תיאוריה, אך מהסוג הקרוי "תיאוריית קונספירציה", כפי שמוכיחה הפסקה האחרונה בספר, שבה מופיעה הטענה שהציבור הרחב, ולא הקהילה המדעית, הוא זה שצריך לשפוט את אותה "תיאוריה" של סוונסמרק וקולדר. 

מדוע בכל זאת זוכה "תיאוריה" זו לתומכים בקרב הציבור הרחב? כמו כל תיאוריה מסוג זה, היא נותנת למאמינים בה תחושת עליונות נעימה ביחס למומחים ולשאר הציבור. כמו כן, יש לנו נטייה להזדהות עם היחיד הנרדף על צדקתו, כפי שסוונסמרק מנסה להציג את עצמו, באופן מעט טרחני, לאורך הספר כולו. 

בהקשר זה, מעניין שדווקא הסיפורים מהצד השני, על מדעני אקלים שנאבקו במשך שנים רבות להביא לידיעת הציבור את העדויות המדעיות בנוגע להשפעת האדם על האקלים, נשמעים פחות. דוגמה לכך היא מאבקם של מדעני נאס"א, ובמיוחד ג'ים הנסן, להתריע מפני ההתחממות הגלובלית. מאבק שלווה בניסיונות השתקה של ממשל בוש, ובצעדי תגמול מצד הממשל, שכללו קיצוצים נרחבים בחטיבת מדעי כדור הארץ של סוכנות החלל, ואפילו במחיקת המלים "להבין את כדור הארץ ולהגן עליו" מהצהרת המשימה של נאס"א. סיפורו של מאבק זה לא הופיע כלל בתקשורת הישראלית. 

אני סבור שכוחה של ה"תיאוריה" של סוונסמרק וקולדר נעוץ בכך שהבשורה שהיא מביאה מסירה מהמאמינים בה את תחושת האחריות לגורל מערכת האקלים, ולהשפעותיה על האנושות. הסרת נטל האחריות מלווה כמובן בהקלה גדולה. אך לטעמי גישה זו דומה לילד העומד ליד כוס ששבר וזועק "זה לא אני! זאת השמש!", או "הכוכבים עשו את זה!", להבדיל מהגישה הבוגרת שבה האדם לוקח מטאטא ויעה ומנקה את הבעיה שיצר. 

וזו הגישה האחראית שמציג טים פלאנרי בחלק האחרון של ספרו, שבו הוא קורא למעבר מיידי לשימוש נרחב באנרגיות מתחדשות של שמש ורוח ובאנרגיה גיאותרמלית. פלנארי טוען גם שהפתרון פשוט, ושכל אחד יכול לצמצם בקלות את פליטות הפחמן הדו-חמצני שלו ב-70% (טענה שאיני בטוח שנכונה במלואה, נסו לבדוק באינטרנט במחשבון פליטת פחמן ביתית כמו ה"פחמנומטר"). בהמשך הוא קורא לאזרחים להפעיל לחץ על הממשלות לפעול למען פתרון אחראי כזה. 

בהקשר הישראלי אפשר להזכיר את המאבק העכשווי נגד הקמת תחנת כוח פחמית נוספת, ולמען ההתמקדות בייעול השימוש באנרגיה הקיימת (הדרך הכלכלית והסביבתית ביותר להפחתת פליטות גזי חממה), ובעידוד השימוש באנרגיית שמש. צעדים מסוג זה, כמו גם שיפורים ניכרים בתחבורה הציבורית, בשבילי האופניים וכדומה, ישפרו את איכות האוויר ואת בריאות הציבור (שלא לדבר על החיסכון בזמן ובמתח מיותר בפקקים). 

תומאס פרידמן, מחברו של הספר "חם, שטוח וצפוף", טוען כי הטכנולוגיות הירוקות הן טכנולוגיות העתיד, וששליטה בהן תהפוך לחיונית בכלכלה העולמית. כפי שראש הממשלה בנימין נתניהו שם לב לאחרונה, לישראל צפויים גם יתרונות נוספים אם ייטוש העולם את הנפט כמקור אנרגיה עיקרי. האם ישראל תהפוך למרכז עולמי של פיתוח ויישום אנרגיה סולארית? אולי לכוכבים פתרונים. 

The Chilling Stars Henrik Svensmark, Nigel Calder 

The Weather Makers Tim Flannery 

הד"ר אלון אנגרט חוקר ומלמד במכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית 

עוד בנושא: 

העתיד על פי קופנהאגן

 

יאיר,

תודה על העלאת הנושא לדיון מזוית זו.

שתי הערות:

בבואנו לבחון את האלטרנטיבות במצב של חוסר ודאות

כי אני ללא ספק אינני מומחה לשינוי אקלים וכך רוב הציבור.

השאלה היא מה הנזק הגדול יותר:

אם נתעלם מהבעיה - לא יקרה דבר - דיינו!

נתעלם - נפספס הזדמנות לשינוי - נקבל אסון אקולוגי רחב מימדים!

התחממות הגלובלית קשורה קשר ישיר לשני נושאים שאינם שנויים במחלוקת:

זיהום כדור הארץ והתלות בנפט שהוא כידוע משאב מוגבל הנמצא ברובו אצל ידידינו הטובים כמו איראן.

המשך פיתוח כלכלה מבוססת חשמל קונבנציונלי תמשיך את מגמת הזיהום של האטמוספרה, הזיהום הוא גורם תחלואה ידוע ומוכך וכתוצאה מהזיהום ילדים ואנשים ישלמו בבריאותם ובחייהם.

נושא הנפט כמשאב מתכלה ראוי לדיון מעמיק בנפרד, אבל אם נעצום עיניים ונגיד שמונה פעמים:

"שלא יגמר לעולם הנפט הזול"

עדיין ידוע לכולם כי בתוך זמן לא רב במונחי היסטוריה, הנפט הזול יהיה היסטוריה.

לעניות דעתי המסקנה החד משמעית מניתוח המצב:

חייבים לעבור לאנרגיות מתחדשות.

אני דווקא סבור שהתיאוריה על הקרינה הקוסמית והשפעתה על הטמפרטורה של כדור הארץ היא היותר נכונה ,היות שהיא מסבירה גם את התקופות שבהם הכדור התקרר למרות שהיה בו יותר פחמן דו חמצני מאשר היום.

העובדה שהמדענים אינם מסכימים אינה מעלה או מורידה ,משום שיש הרבה פוליטיקה במדע .

למשל,על הנזק מעישון התריעו זמן רב לפני שהמדע"אישר "אותו,או על כך שקיים חיידק בקיבה הגורם לדלקת,גילה אותה חוקר אך הקהילה המדעית לא קיבלה זאת(מי יכול להאמין שחיידק יכול לשרוד בחומציות כה גבוהה)ורק כעבור זמן  היא קיבלה זאת.