מה כדאי להגיד לביתכם בת השבע עשרה, שרוצה לעשות ניתוח להגדלת חזה? כמה המלצות לגבי ניתוחים פלסטיים, בריאות משפחה ומה שביניהם.  

מה תעשי אם ביום מן הימים ביתך, שטרם חגגה 18, תגיד לך שהיא רוצה לעשות ניתוח להגדלת חזה? יש לבחון את העניין לעומק.

במידה והנערה אינה סובלת מפגם אסתטי (ולכך אגיע בהמשך), צריך לברר אם היא הגיעה להחלטה מתוך בשלות ודימוי גוף יציב. כדאי לברר איתה מדוע היא רוצה לעבור את הניתוח ואם אין זה שיגעון חולף או תוצאה של לחץ חברתי, משום שזהו הליך בלתי הפיך.

אנו מכירים זאת מכיוון אחר: כאשר נער או נערה רוצים לעשות קעקוע, עד גיל 18 הם צריכים הסכמה חתומה מההורים. גם כאן קשה לשנות את ההחלטה, כי אם הם מתחרטים ומסירים את הקעקוע בלייזר, לרוב התוצאה אינה מניחה את הדעת.

אנו היינו מתבגרים לפני שנים רבות, אז ייתכן ושכחנו מה זה אומר. בגיל ההתבגרות, השינויים הפיזיים הדרסטיים והתפתחות המינית, מכניסים את הנער או הנערה למצב של סערת רגשות, סערה הורמונאלית וסערה גופנית ולכן צריך לבחון את כל הנושא בקונטקסט הנכון.

הגיעה אליי לבדיקה נערה בת 16, כשלידה נגררת אמא שלה, ולמה נגררת?

היא נראתה אובדת עצות, כי ביתה לחצה עליה להגיע לכאן, אבל היא יודעת שזו אינה החלטה נכונה.

הנערה נראתה מאוד בטוחה כאשר אמרה לי: "החזה שלי קטן ואני ורוצה חזה גדול יותר". לאחר בדיקה בנוכחות האם, ראיתי שהחזה שלה בגודל סביר וכנראה שעוד יצמח.

המלצתי לה שתחכה עם הניתוח לפחות לגיל 18, אבל להפתעתי היא אמרה: "אבל חברה מהכיתה שלי כבר עשתה". יכולתי רק להצטער שיש מנתח פלסטי שעשה לילדה אחרת את הניתוח, מעשה שלא נראה בעיני ראוי.

הסיפור הקטן הזה ממחיש כמה היבטים של אותו גיל, החל בשלב של שינויים דרמטיים והתבגרות שבהם דימוי הגוף עדיין אינו יציב, ועד הקלות שבה נערים ונערות בגיל הזה מושפעים מאמירות ודעות של הסובבים אותם.   

עם זאת, קיימת אפשרות שהנערה אכן סובלת מאסימטריה בשדיים, שיכולה לבוא לידי ביטוי לא רק בהבדלים בגודל, אלא גם במבנה, במיקום הפטמות וכו'. במקרה כזה הנערה צריכה להתגבר על הבושה ולא להסתיר את הבעיה מאמה. האם צריכה להבין שזהו פגם ממשי ולכן עליה לתמוך ולשתף פעולה.

מה דעתכם?

צטט: ד"ר נמרוד פרידמן 2009-12-15 10:45:52

אמא, אני רוצה חזה חדש ליום הולדת 

מה כדאי להגיד לביתכם בת השבע עשרה, שרוצה לעשות ניתוח להגדלת חזה? כמה המלצות לגבי ניתוחים פלסטיים, בריאות משפחה ומה שביניהם. 

 

מה תעשי אם ביום מן הימים ביתך, שטרם חגגה 18, תגיד לך שהיא רוצה לעשות ניתוח להגדלת חזה?

 לשמחתי בתי בת ה18.5 מרוצה מהקיים. והצעירה ממנה, מתבגרת, ועל פניו נראה שהיא בעקבות אחותה:-)

 יש לבחון את העניין לעומק.

במידה והנערה אינה סובלת מפגם אסתטי (ולכך אגיע בהמשך), צריך לברר אם היא הגיעה להחלטה מתוך בשלות ודימוי גוף יציב. כדאי לברר איתה מדוע היא רוצה לעבור את הניתוח ואם אין זה שיגעון חולף או תוצאה של לחץ חברתי, משום שזהו הליך בלתי הפיך.

אנו מכירים זאת מכיוון אחר: כאשר נער או נערה רוצים לעשות קעקוע, עד גיל 18 הם צריכים הסכמה חתומה מההורים. גם כאן קשה לשנות את ההחלטה, כי אם הם מתחרטים ומסירים את הקעקוע בלייזר, לרוב התוצאה אינה מניחה את הדעת.

אנו היינו מתבגרים לפני שנים רבות, אז ייתכן ושכחנו מה זה אומר. בגיל ההתבגרות, השינויים הפיזיים הדרסטיים והתפתחות המינית, מכניסים את הנער או הנערה למצב של סערת רגשות, סערה הורמונאלית וסערה גופנית ולכן צריך לבחון את כל הנושא בקונטקסט הנכון.

 

הגיעה אליי לבדיקה נערה בת 16, כשלידה נגררת אמא שלה, ולמה נגררת? הייתי מייעצת לאמא כזו, לגרור את עצמה ולקבל הדרכה כיצד לומר "לא" לבתה...

היא נראתה אובדת עצות, כי ביתה לחצה עליה להגיע לכאן, אבל היא יודעת שזו אינה החלטה נכונה.

הנערה נראתה מאוד בטוחה כאשר אמרה לי: "החזה שלי קטן ואני ורוצה חזה גדול יותר". לאחר בדיקה בנוכחות האם, ראיתי שהחזה שלה בגודל סביר וכנראה שעוד יצמח.

המלצתי לה שתחכה עם הניתוח לפחות לגיל 18, אבל להפתעתי היא אמרה: "אבל חברה מהכיתה שלי כבר עשתה". יכולתי רק להצטער שיש מנתח פלסטי שעשה לילדה אחרת את הניתוח, מעשה שלא נראה בעיני ראוי.  [מאוד מעריכה את עמדתך. בעולם בו הערך המוביל הוא כסף, מניחה שהפיתוי מקשה על שיקול הדעת ועל המוסר המקצועי...]

הסיפור הקטן הזה ממחיש כמה היבטים של אותו גיל, החל בשלב של שינויים דרמטיים והתבגרות שבהם דימוי הגוף עדיין אינו יציב, ועד הקלות שבה נערים ונערות בגיל הזה מושפעים מאמירות ודעות של הסובבים אותם.   

 

עם זאת, קיימת אפשרות שהנערה אכן סובלת מאסימטריה בשדיים, שיכולה לבוא לידי ביטוי לא רק בהבדלים בגודל, אלא גם במבנה, במיקום הפטמות וכו'. במקרה כזה הנערה צריכה להתגבר על הבושה ולא להסתיר את הבעיה מאמה. האם צריכה להבין שזהו פגם ממשי ולכן עליה לתמוך ולשתף פעולה.

 

מה דעתכם?

אני חושבת, שהחינוך מתחיל בבית. אמא שכל הזמן עסוקה ב"אריזה" שלה ורצה ממנתח למנתח במאבק שנדון מראש לכשלון משום שאין ניתוח שישיב לה את נעוריה, מעבירה מסר חד משמעי לבתה בנוגע לקבלה עצמית, לעדריות, לכניעה לתכתיבים חברתיים עכשויים ומטופשים...מתקשה להעלות על דעתי שאחת מבנותיי היתה מגיעה עם רעיון כזה אך אילו היתה באה, הייתי מביעה את דעתי, הייתי הולכת איתה לרופא הטוב ביותר בתחום ושולחת אותה לעבוד כדי לממן את גחמתה.  

אני מזדהה לחלוטין עם העמדה המנומקת היטב שהביאה רונית ולא רק מטעמי הדימיון בשם.

האמא הנגררת בעקבות גחמה של הבת היא כנראה מאותן אמהות ואבות שמעולם לא ידעו להציב גבול ומעולם לא הבינו שסמכות הורית איננה קללה של הורים קשים אלא הביטוי העמוק ביותר לאהבה ואחריות.

מאידך אני רוצה לחזק אותך כרופא שמצליח להשתחרר משיקולי הרווח (ואין מה לעשות ברפואה אסתטית פרטית אולי יותר מבתחומים אחרים הפיתוי של הרווח גדול) ולתת עצה ולעשות מעשה מתוך עמדה ששוקלת היבטים רפואיים, פסיכולוגיים וחינוכיים.

לצערי לעיתים קרובות אין הדבר כך.

מכרה שלי נפחה את נשמתה על גבי שולחן הניתוחים בניתוח פלאסטי של רופא תאב בצע, משום שהגיעה לצורך ניתוח פשוט אחד ואז שינתה דעתה וביקשה שינויים רבים בגופה, מה שחייב הארכת ההרדמה ללא בדיקה מתאימה שגופה מסוגל לעמוד בכך.

בתקופה בה גרתי בחו"ל הציע רופא אף אוזן גרוך שטיפל בילדי לאימי ניתוח פלאים שאמור היה לתקן פגם שנוצר בטעות ניתוח בארץ ושגרם לה לשיתוק של אחד ממיתרי הקול, אלא שבבירור שביצעתי לפני שמסרה את גרונה לשוחט התברר שהתועלת היחידה של ניתוח מסוג זה היא לחשבון הבנק של המנתח, התיקון עצמו אינו מחזיק יותר ממספר חודשים.

שוב תאוות בצע

בתחום העיסוק שלי מגיעים אלי בנים של אנשים דמנטים ומוכנים לשלם כל סכום עבור אימון אישי שיחזיר להוריהם את צלילות דעתם, ואני לא מתפתה, משום שאני יודע שאין בכוחה של השיטה שפיתחתי לסייע למי שכבר שקוע עמוק במחלה. שוב אותה שאלה, האם אנו קודם כל אנשי עסקים או אנשים המסייעים לזולת.

אם אתה מצליח להוציא עצמך משיקולי הרווח, הרי אתה אחד מלמד וו' ועל כך אני יכול רק להביע הערכה.

בברכת חג שמח

 רוני ארז

מנכ"ל בריינספא

מכונים לפיתוח קוגניטיבי לשיפור יכולות החשיבה והזיכרון