בפוסט הקודם כתבתי על גישתה של אן וייזר קורנל, מפתחת הגישה Inner Relationship Focussing לנושא של חסימה לפעולה - רוצים לעשות משהו אבל לא עושים אותו.
עבודה עם המבקר הפנימי היא מרכזית וחשובה לעבודה עם שחרור חסימות. אנו חושבים שאם נלכלך על עצמנו מספיק חזק ("עצלן!!" "פחדנית!!") נתחיל לפעול. המצב בו אנו קורים לעצמנו בשמות לא יפים כדי לנסות דרכם לאלץ או לשכנע את עצמנו לזוז, הוא מוטעה. בפועל, זה גורם לנו לשקוע עמוק יותר בחסימה. ז"א, המבקר הפנימי עוזר לנו לשמר את המצב התקוע - בכולנו יש חלק ששונא שמעליבים אותו. כך, שאם אני בזה לעצמי על מצב תקוע, מיד יתעורר חלק מרדן שמתמרד נגד הבוז, או חלק שרוצה לעשות דוקא. כך אנו מסתובבים במחול שדים סביב עצמנו, מחול שיצרנו בעצמנו.
כדי לצאת מהטירוף הזה, כדאי גם להתחיל לנהל מערכת יחסים אחרת עם המבקר הפנימי. כן - לכולנו יש מבקר פנימי. קול שנמצא איפשהו "בפנים", שמעיר לנו, משפיל אותנו, ממרר את חיינו, מסביר לנו כמה אנו הרבה פחות טובים מהאחרים, כמה אנו מבזבזים את חיינו וכמה הוא ציפה מאיתנו להרבה יותר.
בד"כ, אנחנו מתעלמים ממנו (או קודם מתבאסים ממנו ואז מתעלמים ממנו) כי לא יודעים מה לעשות עם הקול הזה. אנו חושבים שאין מה לעשות איתו ושהוא לא ישתנה לעולם. כאילו נדונו לחיות איתו לנצח.
ההתמקדות אומרת כי יש הרבה מה לעשות עם הקול הזה, וכי עבודה איתו יכולה להביא לשינוי עצום בכמה תחומי חיים.
אבל בואו ונראה מה זו הקשבה מלאה, עמוקה וללא דעה קדומה. אן וייזר קורנל, מפתחת הגישה Inner Relationship Focusing הבינה שעליה להתייחס אל המבקר הפנימי כמו אל כל קול אחר שבתוכה. זה אומר שיש לו רגשות, רצונות, מאווים ופחדים, וגם, כמו כל חלק אחר שבתוכנו - הוא זקוק להקשבה. כמו שאני השלם רוצה לבטא את עצמו ורוצה שיקשיבו לו, כך גם כל חלק בנו זקוק להקשבה (של האני השלם).
ההקשבה שלה אל המבקר הפנימי הביאה אותה לגלות כמה סודות לגביו:
1. המבקר הפנימי הוא חלק בנו כמו כל חלק אחר.
2. המבקר הפנימי רוצה, בדרכו שלו, להיטיב עימנו. זה מפתיע, כי הוא עושה זאת בצורה איומה, אבל הוא כן רוצה לתרום את חלקו.
3. המבקר הפנימי פוחד ממשהו, מאויים מאד על ידי משהו ורוצה לשלוט. שני אלו (הפחד והרצון לשלוט) הם שני הצדדים של אותה מטבע.
התיאוריה שבבסיס של זה אומרת כי אם יש נסיון לשלוט - יש שם פחד. המבקר הפנימי שרוצה לשלוט בנו או בהתנהגות שלנו - פוחד מאד ולכן נוהג כך.
4. המבקר אינו מבקר אותי, או את "האני", אלא חלק אחר שבתוכי. המבקר לא סומך על אותו חלק אותו הוא מבקר, וחושב כי הסיכוי היחידי שלו לשינוי הוא דוקא דרכו, דרך המבקר.
5. המבקר חסר יכולת של פעולה - הוא לא יכול לפעול בעולם, אלא רק לדבר / לקטר / להתלונן. פעולה ממשית בעולם לא נעשית על ידי החלק הזה.
6. אנחנו יכולים לחיות תחת ביקורת, בלי להיות מודעים לזה בכלל. בגלל שאנו מזדהים עם אחת הדמויות בדרמה הזו, אנו לא מזהים שזה תהליך של ביקורת עצמית.
אם כך, איך נזהה כאשר המבקר הפנימי בפעולה?
א. כאשר יש שימוש במילות גנאי (טיפש, חלשה, לוזר).
ב. כאשר יש שימוש במילים: אני צריך / חייב / מוכרח, או לא צריכה / לא חייבת.
ג. נסיון לשנות את העצמי, מעיד בד"כ על תהליך של ביקורת עצמית. בעיקר אם יש משהו פנימי שאומר כי רק אם יהיה השינוי המיוחל - אני אהיה בסדר.
איך משתמשים עם התיאוריה הזו בפועל:
ההתמקדות אומרת כי צמיחה וגדילה קורים רק במקום בו יש קבלה ואין ביקורת. ולכן, אנו פונים אל המבקר הפנימי כמו אל כל חלק אחר מתוך הבנה שכמו כל חלק אחד - הוא רוצה להשמיע את עצמו. אנו יודעים כי המבקר הפנימי פוחד ולכן יוצרים אקלים שמאפשר לו להרגיש בטוח ויכול להשמיע את עצמו - לספר מה מפחיד אותו. ככל שאותו חלק פחות מודע לזה שהוא פוחד, כך צריך לגשת אליו בעדינות רבה יותר. במקום "פוחד" אפשר לשאול ממה הוא חושש או מודאג.
כדאי לדבר בשפה אמפטית לחלק הזה, להבין ולקבל את החשש שלו, על ידי זה שבאמת מקשיבים לאיך הדברים נראים מנקודת המבט שלו.
ברגע שהמבקר הפנימי מוכן להודות בזה שהוא פוחד, אפשר לשאול אותו - מה הוא לא רוצה. מדוע? - כי פחדים הם בד"כ ביטוי של משפט האומר: "אני לא רוצה....."
אחרי ששאלנו את המבקר מה הוא לא רוצה, כדאי לשאול אותו מה הוא כן רוצה. אפשר לשאול את המבקר: מה אתה רוצה בשבילי? מה המתנה שלך? איך אתה יכול לתרום לי?
ודבר נוסף, מאד מעניין גם הוא - בהמשך כדאי גם להתייחס לחלק אותו מבקרים, כלומר להתייחס לנושא שיש לנו ביקורת לגביו - לפנות אליו, להקשיב לו, לבלות איתן זמן. המבקר הפנימי מבקר משהו שבתוכי, שגם הוא זקוק לתשומת לב. יש אפשרות שאנו שומעים בקול רם יותר את המבקר, אבל רגשית, המבוקר הוא זה שפועל בפנים חזק יותר.
כדי לסכם בקצרה את יחסי המבקר - מבוקר, נאמר כי זה נראה כך: יש משהו בתוכי, שאומר למשהו אחר בי, שכך וכך וכך - לא מוצא חן בעיניו.
שלוש הערות:
א. ההתמקדות שמדברת על נוכחות וקבלה בהווה של כל מה שיש, מלכתחילה עושה את ההיפך למה שעושה המבקר הפנימי, שמתנגד למה שיש.
ב. כדי לא לבסס משהו שאנו רוצים שיתחיל להתפוגג, כדאי לא לדבר בשם כללי על "המבקר הפנימי", אלא כל פעם לפנות אל מה שמבקר אותי עכשיו (משום שאנו חוטפים ביקורת פנימית על כמה נושאים בחיינו, אפשר לפנות אל הביקורת הפנימית שנוכחת בחיי עכשיו).
ג. ואולי יש צורך להזהיר מדבר אחד - ממצב שבו אנו נתחיל לבקר את המבקר. זה כמובן מכפיל את כל הקושי.
התוצאות של העבודה בצורה הזו מאד מאד מרשימות - לא רק שהבעיה או העניין המקורי משתנים - מה שמעניין הוא שנוצר שינוי בחיים ברמה הרבה יותר עמוקה ומקיפה מאשר העניין בו התחלנו.
החומר לקוח מתוך ספרה של אן וייזר קורנל / קבלה רדיקלית של הכל.
אתם מוזמנים לבוא ביום שני הקרוב לערב הכרות עם ההתמקדות - (פוקוסינג),
לשמוע קצת על איך ההתמקדות התחילה (זה דוקא מעניין), מהי ההתמקדות
ולמה היא עוזרת, כולל התנסות אישית והדגמה של סשן.
המפגש יתחיל בשעה 20:00 ויהיה כשעה וחצי.
מקום: רחוב ישעיהו אברך 7, שכונת גני צהלה, תל אביב.
המפגש הוא ללא תשלום, אך אנא הודיעו לי אם בכוונתכם להגיע,
בברכה
ירדן כרם
מורה מוסמכת להתמקדות מטעם המכון הבינלאומי בניו יורק
yardenkerem@gmail.com
אתר: www.yardenkerem.co.il
הוספת תגובה על "המבקר הפנימי"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה