האם אנו מבחינים בכל מה שקורה מסביבנו? האם הקליטה החושית שלנו תלויה רק בתקינות איברי החישה (עיניים, אף ופה)? האם יש בכלל דבר כזה מציאות אובייקטיבית, או שמראש המציאות נתפסת אצלנו בצורה סובייקטיבית וחלקית? דיון מרתק עם תשובות לא שגרתיות.
אתם מכירים את האנשים שחשים סיטואציות חברתיות, קולטים ניואנסים ומתאימים את עצמם? לעומתם ישנם שעיוורים לסיטואציות החברתיות. הם לא קולטים כלל את המפה החברתית.
ישנם אנשים, בעלי חוש ניקיון מוגבר, שחשים חרדה מכתם קטן. אחרים לא מבחינים בכתם הזה.
ישנם אנשים שחשים את בנות זוגם. הם רגישים אליהן. מייחסים חשיבות לדבריהן. אחרים אטומים לזוגתם. גם אם הן יסבירו את קשייהן, הם לא ייחסו לכך חשיבות. הם כאילו לא שומעים... (הדוגמא כתובה בלשון זכר אבל ישנם גם נשים רבות שאטומות לבני זוגן).
אנשים בעלי תסמונת אספרגר (סוג של אוטיזם) לא קולטים הבעות פנים , גם אם חוש הראיה שלהם תקין!
אנשים משתי קצוות הקשת הפוליטית מפרשים בצורה מנוגדת מהותית את אותן עובדות אובייקטיביות. הם לא יכולים לייחס חשיבות לטיעונים המנוגדים לאידיאולוגיה המוטמעת בהם, גם אם יש בהם חשיבות אובייקטיבית.
כמה פעמים קרה לכם שלא ראיתם כתם קטן על השטיח, אבל כשהסבו את תשומת ליבכם הבחנתם בו?
אנחנו מראש קולטים רק חלק מהמידע הזורם אלינו מסביבתנו. אנחנו מייחסים חשיבות רק לחלק ממנו, ולא שמים לב להרבה מאוד דברים בעלי חשיבות אובייקטיבית. מדוע?
יש לנו שני תהליכים שונים בהם אנו קולטים ומפרשים מידע שמגיע אלינו מסביבתנו.
התפיסה הרגשית היא התפיסה "מלמעלה למטה". מוטמע בנו זיכרון רגשי לא מודע. כאשר אנו תופסים אירוע עכשווי כדומה לאירוע אותו חווינו בעבר, אנו משליכים את המידע הרגשי הלא מודע שמוטמע בנו וכך באופן מיידי יש לנו תמונת מצב כוללת. זו תפיסה מאוד יעילה ומהירה. אבל, היא גם חלקית וסובייקטיבית.
התפיסה הזו חלקית שכן אנו תופסים ביעילות רק מידע שיש לנו זיכרון רגשי רלבנטי לגביו. דוגמא שתמחיש זאת: אדם מערבי שמגיע לראשונה לסין לא יוכל לזהות את תווי הפנים של אנשי המקום. לאחר שישהה שם פרק זמן הוא ירכוש זיכרון רגשי רלבנטי והקושי יעלם. אותו אדם מזהה בקלות פנים מערביות אך לא תווי פנים אסיאתיות. קושי דומה יהיה לאדם מסין שיגיע לראשונה למדינה מערבית.
דוגמא נוספת היא של אנשים בעלי חוש חברתי שמגלים רגישות רבה בסיטואציות חברתיות, אך אטומים לחלוטין לבנות זוגם. מוטמע בהם זיכרון רגשי חברתי נרחב וזיכרון רגשי משפחתי דל.
התפיסה הרגשית שלנו היא התפיסה העיקרית שלנו.
התפיסה המודעת נעשית "מלמטה למעלה" – תפיסת פרטים והפיכתם למושג. למשל, תפיסת צלילים וצירופם למילה. תפיסה זו אינה יעילה. לא נוכל לתפוס מידע ביעילות אם ננסה לשים לב לכל אות, לכל פרט בחדר וכדומה.
התפיסה הזו גם לא מאפשרת להבין מידע. משמעות של מושגים שאנו קולטים נוצרת מההקשר שבו אנו משבצים את המידע. למשל, בדוגמה שראינו, של איסוף צלילים לכדי מילה. למילה תהיה משמעות רק אם ניעזר במידע קודם שיש לנו לגביה, אחרת היא תהיה רק אוסף של צלילים.
בתחומים בהם לא הטמענו זיכרון רגשי מספק, נסתמך על התפיסה המודעת ונתקשה לקלוט מידע ביעילות.
מתוך דברים אלו נגיע לשתי מסקנות מעניינות:
הראשונה שבהן היא שאנו קולטים באמצעות המערכת הרגשית הרבה יותר מידע מאשר באמצעות המערכת המודעת. כלומר, אנו חשים הרבה יותר דברים מאלו שאנו מודעים להם!
המסקנה השנייה היא שגם הקליטה הרגשית מוגבלת וסובייקטיבית ולכן, אנו גם לא חשים חלק גדול מהמידע המגיע אלינו מסביבתנו.
חישבו – כמה אפשרויות אנו מפספסים, כמה קשרים חברתיים או זוגיים אנו מפסידים, ועד כמה אנו סובייקטיביים בקליטת המידע החיצוני. בתחומים בהם הטמענו זיכרון רגשי בעייתי וכאוב, אנו תופסים את המצב העכשווי בצורה כאובה. אם נטמיע זיכרון רגשי חיובי, נראה דברים אחרת, וננתב את עצמינו בצורה שונה. טובה יותר.
מצורפת מצגת מומלצת.
הוספת תגובה על "עד כמה אנו קולטים את המציאות סביבנו?"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה