שאלה קצת תיאורטית, אבל ננסה אתכם.

"שימוש הוגן" הוא המונח המתאר מצב בו למרות האיסור על העתקת יצירה, נהיה זכאים לעשות זאת במגבלות מסויימות. למשל, אם השמוש נעשה למטרות פרטיות, מטרות של פארודיה, בכמות מזערית וכדומה.

אלא, שהטכנולוגיה, הפסיקה והחקיקה הולכים ונוגסים בזכותנו זו.

למשל, על פי ההלכה, אם רכשתי דיסק בחנות, אני רשאי לשכפל אותו ולשמור העתק אצלי לגיבוי (או לשמיעה באוטו). אלא, שעל פי הלכת הנז"ק (DRM) והסכם העטיפה ("שרינק ראפ")... לא אוכל לעשות זאת כי התוכנה מאפשרת לי להעתיק את הקובץ רק פעם אחת ואם עדשיתי זאת, היא תחסום אותי.

לגבי הנגיסה בזכות זו אתם מוזמנים לקרוא מה שכתבתי לפני זמן רב אודות נחלת הציבור - עולם הולך ונעלם.

ועולה השאלה - האם שימוש הוגן הוא זכות מוקנית של הפרטים השונים בינינו או שזו הגנה בלבד?

(לשאלה זו חשיבות תיאורטית רבה וגם פרקטית, אם כי פחות. למשל - כשתתבעו עקב הפרת זכות יוצרים תוכלו לטעון שפעלתם לצורך ביקורת אמנותית, אולם האם תוכלו לדרוש באמצעות אותה "זכות" לביקורת אמנותית שבעלי היצירה יאפשרו גישה אליה (אם בחרו לא לפרסמה). 

מצד אחד שימוש הוגן הוא "זכות". "זכות" היא אותה טענה שיש לה הגנה משפטית. כלומר, החוק מספק לי הגנה שמונעת מאחרים לגזול ממני זכות זו. מכאן, שאם החוק מגן על שימוש הוגן - הרי זו זכות.

חוק זכויות יוצרים מבוסס על העיקרון לפיו יש לאזן בין הגנה על היצירה לבין חלוקתה ומסירתה לידי הציבור. החוק מקנה בידי היוצרים זכות מוגבלת בזמן (אם כי זמן ארוך מאוד) למנוע שימוש מסחרי ביצירה מהציבור שאינו עומד בתנאיהם. אלא שלמרות זאת, שימוש שאינו מסחרי לא בהכרח מוגן בחוק. כבר ראינו בפתיל אחר כאן את הטענות החזקות לכך שמידע/יצירות בכלל אינן צריכות להיות מוגנות במונופולין, אלא להיות חופשיים לכל וש"בעליהם" צריכים למצוא דרך אחרת להפקת הכנסות.

בהתאם טוענים ששימוש הוגן הוא הכרת החוק בעמדה לפיה יצירות ומידע אמורים להיות נחלת הציבור ולא נחלתם של פרטים בודדים, במיוחד בעידן בו אנו נמצאים. הרשיון הזמני להפקת רווח כלכלי מהמידע אינו בא לגרוע מזזכויות הציבור במידע וביצירות. 

מנגד יש הטוענים אחרת, ובמידה רבה של שכנוע - שימוש הוגן הוא בסך הכל עילת הגנה. הגנה מפני טענות להפרת זכות. הוא אינו מקנה לנו זכות כלשהי, אלא מאפשר לנו להתגונן בפני טענה שפעלנו פעולה שאחרת היתה אסורה. 

זכות היוצרים מעניקה לבעלי שליטה על התכנים שיצר כמפורט בחוק (העתקה, שינוי, הפצה וכו'). בלכן יכול גם בעל הזכות לאסור שימוש על ידי אחרים.

אלא מאי, בגלל מצבים ספציפיים (כמו למשל שימוש שאינו מסחרי שאינו פוגע ביכולתו של הבעלים להוסיף ולעשות שימוש מסחרי), בחר המחוקק לאפשר למפר החוק הגנה, בדמות הגנת השימוש ההוגן. 

בהתחשב בטבלה ההופלדיאנית (שחלקנו מכירים מהפקולטה), זכות היא יכולת לכפות על אחר לאפשר לך לפעול בצורה זו, ונדמה שהמחוקק לא ממש "נתן שיניים" לשימוש ההוגן ככלי לכפות על אחרים להענות לו. 

אנו רואים ברקע את השיטות השונות העוסקות בזכות יוצרים. בעוד שהשיטה האירופית עוסקת בעקרון, בזכותו של אדם על יצירתו, כך שכל הפרה היא פגיעה בו ולכן אסורה מכל וכל, הרי השיטה האנגלו-אמריקאית (שאנו נמצנים עליה) רואה בזכות את המכשיר ליישום כלכלי של יצירות, ולכן - שימוש שאינו פוגע ביכולת היישום הכלכלי - מותר. 

מה דעתכם  - האם "שימוש הוגן" הוא זכות או הגנה?

באיזו שיטה אתם מעדיפים לתמוך?