הפעם אני חורג ממנהגי ומביא שתי אפשרויות, שתיהן קיצוניות, אחת אופטימית ואחת פסימית - להתקדמות השווקים הפיננסיים וכלכלת המאקרו בארה"ב בשנת 2010, בנסיון להיות CONTRARIAN לעצמי - ולראות את שני הצדדים.

התרחיש האופטימי:

אחרי שפיכת הכסף הגדולה לשווקים בכל העולם, הורדת הריביות ל0 או כמעט 0,

ישנם סימנים שהעניינים מתחילים להתאושש.

אמנם הבנקים עדיין לא מלווים כמו פעם, ולעסקים קטנים בינוניים ולאנשים פרטיים קשה להשיג הלוואה, אבל נראה שהרע ביותר כבר מאחורינו.

התשואות על אגרות החוב הממשלתיות יעלו באיטיות רבה או ידרכו במקום בשנת 2010, וכך יאפשרו להתאוששות הכלכלית לקרות בלי בומים גדולים של עליית ריבית בשוק המשכנתאות.

היציאה מהתמריצים תלווה בראלי בשוק המניות כאשר גם הדולר יתחזק, מתוך אמונה שהמצב באמת משתפר והכלכלה מבריאה. כלכלות "מתעוררות" יפנו את הבמה ויהיו הבורסות החלשות יותר לעומת וולסטריט (בניגוד ל2009).

אובמה ייקח את המושכות לידיים ויסחף את ארה"ב למהפכה תעשייתית שתשנה את פניה של ארה"ב ותיתן לה אופק כלכלי עתידי. בעזרת הכסף שנותר מכספי החילוץ , TARP, תוכניות התמריצים וכו' ארה"ב תבנה תשתיות למפעלים ולייצור, תשתיות תחבורתיות, ולאט לאט תשתחרר מגרעון הסחר החודשי הקבוע שלה, כתוצאה מייצוא גדול יותר של מוצרים לחו"ל.

עם הזמן הבנקים יתחילו להלוות כספים לציבור הרחב כמו פעם וגם האבטלה שתרד חזרה מתחת ל10% , תסמן שהרע מכל כבר בסה"כ מאחורינו.

 יוקם צוות מיוחד לטיפול בחוב האמריקאי הגדול ותוכניות קיצוצים רוחביים בגופים ממשלתיים יצאו לדרך, כאשר תוכניות ייעול מיוחדות יעזרו להפחית את החוב של מדיקייר והביטוח הלאומי.

האינפלציה אכן תרים ראש אבל זה לא יהיה רציני, 2 או 3 אחוזים מעל הציפיות שהם אמנם בעיה אבל לא היפר אינפלציה, ומשהו שהכלכלה מסוגלת להתמודד איתו במיוחד כשלחצים דפלציוניים עדיין קיימים במערכת. 

לסיכום : מניות עולות, דולר עולה, סחורות דורכות במקום או עולות, מחיר אגח ממשלתי יורד באיטיות או דורך במקום.      

התרחיש הפסימי:

אחרי שפיכת הכסף הגדולה לשווקים בכל העולם, הורדת הריביות ל0 או כמעט 0,

נראה ששום דבר לא השתנה.

לווי הסאב פריים עדיין באותה הכמות כמו ב2007, כמות הבתים החדשים שנבנים גדלה בלי שום קשר לביקוש, ומסחר בניירות CDO חוזר להיות מה שהיה בשנות הבועה.

עם שינוי המגמה בדולר והתחזקותו , מדינות זרות כבר לא מרגישות את הצורך לקנות אגח ממשלתי אמריקאי וביחד עם נתונים כלכליים סבירים שיוצאים , התשואות באגחים הנ"ל עולות בצורה משמעותית. בעקבות כך – הריביות על המשכנתאות עולות גם הן ומתחילות לחנוק את ציבור הלווים שלא מסוגל להחזיר ריביות כל כך גבוהות.

ההפסדים של פני מיי ופרדי מאק גדלים מאוד ומגיעים לטריליון דולר, ומתחילים להשמע קולות של חוסר אמון בממשלה בעקבות הפסדי משלמי המיסים.

סיטיגרופ מגיעה שוב למאזן בעייתי ורעיל והממשל האמריקאי מחליט להזריק לה עוד 10 מליארד דולר בתקווה שהפעם זה הסוף.

קצב סגירת הבנקים האיזוריים הקטנים-בינוניים ממשיך לעלות ומ5 בכל שבוע – הקצב עולה ל15 כל שבוע כאשר הFDIC מגיע לגרעון מאוד גדול תוך כדי מאמציו להציל את פקדונות החוסכים בבנקים שכושלים.

תוכנית התמריצים של ברננקי מסתיימת חלקית , המניות יורדות והדולר עולה, והתשואות על האגח טסות למעלה. חוסר אמון כללי בכלכלה האמריקאית מטיס את מחירי הזהב לאיזור 1800 דולר לאונקיה. בעקבות עליית התשואות באגח הממשלתי – הנפקות האגח הופכות גרועות יותר ויותר כאשר יש פחות ופחות קונים וגם הקונים הקיימים דורשים תשואה גדולה יותר. 

כמו בועת הנדלן, כך בועת החוב האמריקאי מתפוצצת וגורמת דרך אפקט דומינו אדיר לקריסה של מוסדות כלכליים בכל העולם, ולנפילה לתהום של הדולר, ולטיסה חסרת תקדים של מחיר הזהב.

הדולר מאבד את מקומו בתור מטבע רזרבה, במקומו סל מטבעות מגובה בזהב. ארה"ב חווה שפל גדול שני ומאבדת את מנהיגותה בעולם .

לסיכום : מניות יורדות, דולר- עולה חזק ואז מתרסק, סחורות עולות, מחיר אגח ממשלתי מתרסק.

פעם היה זקן בגליל שהיה יודע לנחש עם ירד גשם.

באו נכבדים ושאלו: האם ירד גשם מחר?

ענה הזקן:

מחר, או שירד גשם או שלא, אבל אם ירד אז ירד המון, ואם לא ירד, אז לא ירד בכלל, או שירד קצת...

וברוח טובה: שתהיה לך ולכולנו שנה טובה

בהצלחה