קבלה וזוגיות:

כבר בתחילתה חיים נאמר "לא טוב היות האדם לבדו" ולאחריה מבקש לו האדם זוגיות ובית שתכליתו"פרו ורבו". מסתבר שזוגיות היא מצרך נפוץ וזיווג הינו נושא שרק בסרטים מתלבש טוב. שניים הצריכים למצוא שפה משותפת כמו חייבים לגשר על שנות דור ביניהם. כל אחד בא מרקע שונה ולכל אחד ישנה תפיסת עולם עם ציפיות מובנות מהבית. על ההבדלים בין גבר ואשה כבר נכתבו מאמרים המדמים את השניים מגיעים מכוכבים שונים. יש ואדם נכווה ונותרו בו צלקות נפשיות עד שהוא בחר לשמור מרחק מזוגיות חודרת לתוך נשמתו. ויש מי שמגיע כמו דף חלק. ובתוך כל המאומה על לא מהומה מבקש לו האדם הראשוני את שחשקה נפשו – אהבה. הצורך באהבה הינו מובנה אולם יש לפנות לו מקום, מקום הנקרא חלל. מבלי לפנות מקום האדם על הזוגיות רק משתלב כמו רהיט בבית, כך שניתן לוותר עליו בבוא העת.

בזוגיות כמו בחיים אנשים המגיעים עד לפתחי הרבנות לענין גירושין מוצאים עצמם נוקמים וצרים אחד על השני, מבקשים להנציח גל-עד ובדרך לא שמים ליבם במי הם פוגעים ועל מי הם רומסים.זוגיות, כאמור, היא מבנה שיש לבנות לו יסודות ואלו צריכים להתחיל מבית. זוגיות כוללת את הילדים וגם הם צריכים דוגמא אישית. התכונות שאדם מתפעל מהם הם בסך הכל התכונות המצויות אצל הילדים: כך יכול ילד אחד להיות חרוץ בבסיסו, שני חברותי ושלישי רגיש.

זוגיות היא ענין של שניים המוצאים מכנה משותף – משותף לשני. לרוב, אחד מבקש להשביע את תאוותיו ושני מתבקש לספק אותם. הרי בזוגיות כמו במציאות מישהו מוביל אותה.

תינוק בוכה מייד סותמים את פיו במוצץ. זה טוב רק לתחילת החיים ולא להמשכיותם. שניים צריכים לדעת מה עושה טוב לראשון. שניים צריכים למצוא את האיזון הרוחני ביניהם. משמע, יש לוותר על האני או על אובדן זמן על מנת לבטא את איכות הזמן ביחד. הרי זה מובן שכל אחד מתרגש ממשהו אחר. כמו שכל אחד כואב דבר אחר.

אם כן שלב ראשון מדבר על פגישת החצי השני.

שלב שני מדבר על התאמה.

שלב שלישי מדבר על מקום וחלל.

שלב רביעי מדבר על אהבה.

שלב חמישי מדבר על צורך ובניה.

שלב שישי מדבר על פשרה וגילוי לב.

שלב שביעי מדבר על הכח המדבק – הניצוץ השומר על הגחלת.

כל אחד מהשלבים הינו נושא עמוק אשר לומדים אותו ומטמיעים אותו עד שהוא נעשה צרוב בזכרון של התודעה.

אהרון לב הארי איש קבלה ומרצה.

למאמר זוגיות בקבלה חלק ב' 

שניים הצריכים למצוא שפה משותפת כמו חייבים לגשר על שנות דור ביניהם. כל אחד בא מרקע שונה ולכל אחד ישנה תפיסת עולם עם ציפיות מובנות מהבית.

אני תמיד אומרת שזה מאוד קשה לגשר על הפערים.

אחרי המון שנים שאדם חי עם השקפת עולם משלו, דיעה,חינוך,סביבה, חיים שלמים כולל: עבודה, תחביבים וחברים ופתאום להכיל עוד מישהו שיחלוק עימך מידי יום את כל זה, זה לא תהליך קל...

אמנם למדתי גישור וישנם דברים שניתן לגשר עליהם וישנם כאלו שלא.

אנחנו צריכים לשאול את עצמנו לפני שאנחנו שוללים משהו:

"עד כמה זה חשוב",

ומצד שני אי אפשר להתפשר לעיתים על חלק מהדברים, כי אחרת עם הזמן נוצרים פערים מאוד גדולים שלא ניתן לגשר עליהם במיוחד כשלאנשים אין הרבה תחומי עניין משותפים.

דבר מאוד חשוב שלמדתי בחיים זה "אפשר לקחת או לא לקחת"

וזה אומר שאפשר להתחבר לאיש זה או אחר או לא להתחבר אבל אי אפשר לשנות, אסור לשנות או לבקש מהאדם מולך להשתנות.

אפשר לקחת את כל החבילה כמו שהיא או לא בכלל, היות ואדם משתנה ומתגמש רק מרצונו החופשי ואסור לנו לרצות לשנות איש.