כתבה טרייה בגלובס מעלה את הטענה שכחמישית מהזוגות מתגרשים לא בגלל שחיקה בחיי הנישואים, לא בגלל קשיים כלכליים, אלא בגלל הפייסבוק!

אני זוכרת שבתקופה שהאינטרנט פרץ לחיינו, חלו כמה שינויים שלא צפינו מראש ביחסים שבינו לבינה. קודם כל הרבה יותר גברים היו הרבה יותר נגישים לסרטי פורנו. בלי כל קשר ליחס שלי לסרטים מהסוג הזה, אתרי הפורנו לא שינו משהו מהותי, כי פורנו תמיד היה וכולם יודעים שהוא תמיד יהיה, ללא הצורך לדבר על זה. עדיין מדובר בסוג של פנטזיה רחוקה ולא מציאותית ועל פי רוב צפייה בפורנו לא מובילה לבגידות או לפירוק קשר רציני.

אבל...

הדבר הנוסף שהאינטרנט הביא הינו ערוץ תקשורת חדש שיכול בקלות להפוך לערוץ להיכרויות אינטימיות, אולי מכיוון שלאנשים קל יותר להיחשף בפני אדם זר ועוד בחסות האנונימיות. הכל התחיל בחדרי הצ'טים הפופולאריים, שם נפוצו כינויים כמו "נמרה 24", אבל מעבר לשיחות הסתמיות, התחילו להתפתח שיחות נפש לתוך הלילה ועד מהרה התחלנו לשמוע על רומנים וירטואליים שהובילו לגירושין. אחד המקרים הפיקנטיים ביותר, כשבעל התחזה למאהב וניהל רומן וירטואלי עם אשתו.   

ואז...

הגיע הפייסבוק. נראה שהפייסבוק החליף את חדרי הצ'טים, ובגלל שרשתות חברתיות הם ה'דבר' היום והפייסבוק היא רשת חברתית ידועה ומכובדת, עד מהרה היא תפסה את הכותרות. עם זאת, לדעתי, השימוש בפייסבוק כדי לנהל רומן מחוץ לנישואים, הביא לסוג של חוצפה בחשיפה. זו כבר רשת פחות אנונימית, שבה כולם מכירים את כולם והסיכוי להיתפס הוא הרבה יותר גבוה (ואולי זו בעצם הסיבה האמיתית?)

באחד ממקרי הגירושין שטיפלתי בהם השתמשתי בפייסבוק כדי לתמוך בטענה, כי הגבר בוגד באישה. הגבר פתח כרטיס בפייסבוק, הציג עצמו רווק שמחפש להכיר בחורה והגדיל לעשות ופנה אלי בבקשת חברות עם משפט שאינו משתמע לשני פנים. הצגתי את הממצאים בפני בית הדין הרבני וטענתי, שגבר נשוי שפותח כרטיס בפייסבוק, מציג עצמו כרווק שמחפש אישה ואף מגדיל לעשות ו"מתחיל" עם עוה"ד של אשתו - ברור שאינו מעוניין בשלום בית ויש לחייבו בגירושין.

אני חושבת שהטבע האנושי אינו משתנה, אולם ככל שהטכנולוגיה מתפתחת, אנחנו נחשפים לתופעות התנהגותיות חדשות ונועזות יותר ומכיוון שכך, מחר תקום הרשת החדשה שתגרום לסערה דיונית בבית המשפט או בבית הדין. עם זאת, ייתכן שהפייסבוק הוא אמצעי לגיטימי להוכחת אי נאמנות בין בני זוג, בייחוד כאשר ידם אינה משגת לשכור חוקר פרטי.

כאן עולות כמה שאלות:                                                                                              
האם פלרטוט בפייסבוק נכנס תחת הגדרה של אי נאמנות? האם ניתן לטעון שהראייה האינטרנטית אינה קבילה בשל חוק הגנת הפרטיות, בדומה לפריצה למייל, למרות שאין עדיין פסיקה בנושא?

ומה דעתכם?