פוסט שכתבתי בבלוג שלי, אבל הנושא מצא חן בעיני אז החלטתי להביאו גם כאן.
הספריה הבריטית החלה בפרוייקט של העלאה לרשת של עיתונות בריטית מהמאה ה-19 (1800-1900). במסגרת פרוייקט זה מרתק לדפדף אפילו בחומר החינמי, וניתן למצוא שם כתבות מרתקות. היתרון הגדול הוא שהפרויקט מאפשר חיפוש מילים בתוך הטקסט ממש, והאפשרות הזו חושפת אותנו לפנינים מרתקות.
מטבע העניין, אני חיפשתי תחת המילה Copyright ומצאתי את האזכורים הבאים (יחד עם רבים אחרים שחסכתי מכם) -
The Penny Illustrated Paper מה-Saturday, March 08, 1862; Issue 22. מדווח על הצעת תיקון לחוק זכויות היוצרים שהובאה לבית הנבחרים במסגרתה מתבקש הבית להאריך את תקופת זכות היוצרים לתמונות, צילומים ושרטוטים למשך חיי היוצר ועוד 7 שנים (7. לא 70!). הזכות תהיה ניתנת להעברה והפקת יצירות מזוייפות תחשב כעוון (misdemeanor).
ב- Saturday, August 23, 1862; pg. 124; Issue 46. מדווח ה"פני" על פסטיבל נפוליאון בפריס, וכן כי חוקק חוק זכויות יוצרים חדש המתייחס לעבודות אמנות יפה לפני "שבוע או שבועיים". לפניו, ציורים, צילומים ושרטוטים לא נהנו מהגנת זכויות יוצרים. החוק קובע הגנה למשך חיי היוצר ועוד שבע שנים. הזכויות ניתנות למכירה והעברה ויערך רישום שלהן ב-Stationers' Hall. קנס של 10 פאונד לזיוף יצירה נקבע בחוק, יחד עם חילוט היציה או מניעת ייבואה באמצעות פקודת הייבוא.
בכתבה מה-The Penny Illustrated Paper (London, England), Saturday, February 01, 1862; pg. 74; Issue 17. ניתן למצוא מאמר אודות השינוי שחל במוסדות הבידור – התיאטראות – במסגרתו יכול כותב הצגה לצפות להופעות משך 12 חודשים, ועליית חשיבות הדרמה התאטרלית בעיני הציבור. במצב כזה, כך מפרט ה"פני", כאשר תיאטראות ממלאים אולמות לילה אחר לילה בהצגות דוגמת "The Octoroon" יכול המחבר לצפות להכנסות של 36,000 פאונד והמנהל (אני מניח שהכוונה למפיק) להכנסות דומות.
במצב כזה, חשיבות זכויות היוצרים עולה בצורה משמעותית.כך למשל מר צ'רלס ריד הצליח בתביעתו כנגד מר קונקווסט להבטיח את זכויותיו ברומן שלו "Never too late to mend". פרשנות החוק, כך מפרט ה"פני" מאפשרת לסופר להבטיח את זכותו הדרמטית (כלומר – הזכות לביצוע דרמטי-תיאטרלי של יצירתו) על ידי פרסומה הראשון באופן דרמטי והגדלתו ל"נאראטיב" (אני מניח שבעברית המשעות היא פרסום הסינופסיס והפיכתו לתסריט מלא). אלא שאם ישכח לעשות זאת וישכח לרשום זכויות על יצירתו – היא עלולה להשדד על ידי "פיראט תיאטרלי" (כך במקור). וכן הלאה.
באותו עמוד דרך אגב מדווח הפני על הקרב בין ז'אן מייס לטום קינג על חגורת האליפות הבריטית בכפר סוריי, 24 מילין ברכבת מלונדון.
ה"פני" מה- Saturday, June 06, 1863; pg. 382. מדווח על דיון בבית משפט ביחס לאותיות LL המתייחסות לסימון של ויסקי. מסתבר שויסקי של חברה אירית מסויימת היה בראש סדרי ההעדפות של ה-Lord Lieutanent ומשם אומצו האותיות LL. אלא שסוחר ויסקי אחר מדבלין אימץ את האותיות הללו לציין את הויסקי שלו ובית המשפט הורה לו לחדול מכך, לפחות עד שבית המשפט יוכל לברר האם זכויות היוצרים בסימן המסחר (כך במקור) פקעו בשל רשלנות של התובעים... (שום דבר לא השתנה, לא?)
בתביעה מרתקת שדווח עליה ב- Saturday, May 09, 1863; pg. 319; Issue 84. הועלתה טענה כי צילום של תחריט מסויים מהווה הפרת זכויות יוצרים בתחריט והנתבע כמובן טען שאין הדבר כך. בית המשפט קבע כי צילום התחריט ומכירתו מהווה הפרת זכויות בתחריט.
ולסיום, ה"פני" מה-Saturday, April 28, 1866; pg. 259. מדווח כי אנשים שיאהבו לגלות את מה שהם יכנו "צירוף מקרים" ישמחו בוודאי לדעת ששיקספיר ומיסטר טי. פי. קוק נולדו שניהם ביום סט. ג'ורג'. ולא סתם. צירוף מקרים זה הובל לתוצאה מאוד משביעת רצון מכיוון שוויליאם (בעל המוניטין של "Black Eyed Susan" – מישהו יכול להסביר? לפי הויקיפדיה זהו בכלל מחזה של אחר) איפשר משתה ברויאל דרמטיק קולג' במייבורי ולפרז של 105 פאונד לכותב הדרמה הימית (!!) והמדינתית הטובה ביותר!
היסטוריה מעניינת, לא?
הוספת תגובה על "זכויות יוצרים באנגליה, של פעם"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה