בטוח יצא לכם לשבת בפגישת עסקים שכבר בתחילתה אתם מבינים שכאן לא תתבצע עיסקה. אתם ממשיכים לשבת, נעים באי נוחות בכיסא מהנהנים את הראש ל"כן אני מקשיב", אבל  מזמן אתם במחוזות אחרים.הפה שמולכם, ממשיך לפאר ולשבח את דרכו מאז היסודי, דרך הבר מיצווה ואת הגיעו עד הלום. אתם ממלמלים לעצמכם : "איזה משמים", הוא שואל "מה???",ואתם עונים : "מדהים, מדהים, אמרתי מ ד ה י ם!, אתה עושה עסקים מדהימים"

זה בטח קרה לי בעבר אבל רק השבוע שמתי לב שזה קרה לי עם אחד בשם א' שרצה נורא לדבר על החיים ולא על עסקים.  בדקתי בסביבה ומסתבר שלא רק אצלי מסתובבים להם האלפים חפשי.... ,

תודו שבמציאות ההסטרית מסביב שכל אחד מאיתנו  מנסה לחטוף כמה שיותר, אנחנו הופכים  למחודדים,אין לנו זמן לאלפים "קשקשנים" והחושים שלנו יודעים להסתכל לאיש מעל הראש ולראות אם מסתובבת לו הילה עשויה מירוקים או עננה לבנה, סמיכה  וקסומה של יוסף הרוחניק מהאח הגדול. במציאות כזאת אתם בכלל לא תתנו צ'אנס לא' שלי ולשכמותו.

בחשבון נפש שמתגבש אצלי לקראת סוף שבוע בשבוע רווי פגישות מוצלחות, לא יוצאת לי מהראש דווקא הפגישה ה"כושלת" עם א' , מכה אותי שוב ושוב וממלאה אותי ברגשות אשמה.  כמו כולנו הפכתי גם אני  לטיל בליסטי מדוייק ולא ראיתי שהאיש פשוט רוצה לדבר על חייו ולהאיר לי שלא הכל זה כסף ועסקים בחיים.

ואולי צורת הביטוי העסקית של א' היא הצודקת?. תסתכלו לעצמכם בעיניים : לא הייתם רוצים להגיע לפגישה עסקית עם מישהו שאתם לא מכירים, ובאמת, אבל באמת, הוא יתעניין מה קורה איתכם??, לא כי זה מנומס, כי באמת איכפת לו, אפילו שיתן לכם איכפתיות לכמה דקות, העיקר שתהייה מזוקקת, אמיתית ולא עסקית. לא הייתם רוצים לספר לו איזה חרא אכלתם במילואים האחרונים?, או אפילו על חוויות חיובית כמו ארוחה רומנטית שהייתם בה לאחרונה?,

אבל חוויית ההפקדה בבנק השקולה אצלנו לאורגזמה רב פעמית מסממת, חזקה יותר, סוגרת עלינו  ואנחנו מדלגים חיש קל מעל הסמול טוק שנמשך לא יותר מ- 20, 30 שניות ובדקה וחצי הבאות אנחנו בוחנים את הפרטנר לקראת מחול המזומנים:  

"ממממ....מה באמת מסתתר מאחורי הבן אדם הזה?", וזאת שאלה על מצבו האישי? המשפחתי? האהבה הראשונה שלו בתיכון?,

מה פתאום!,

זאת פשוט השאלה שעוברת לכולכם בראש "כמה לעזאזל יש לו בעובר ושב"?.

גם אם אתם קואצ'רים, רוחניקים, צמחוניים וכו', ואתם מסתובבים במסדרונות העסקים של ישראל אל תגידו לי שאלו לא חוויות ומחשבות שחולפות בכם. ובכל שבוע אם אתם מביטים לאחור תוכלו לאתר את עצמכם הופכים לטיל בליסטי מכוון מטרה ששופט את האיש שמולו בפגישה : זה פה שזורק רק מילים או נובח עלינו יהלומים?. לא חשבתם   עבורו אפילו  על אופציה אחרת בתחום האפור של החיים. אתם, אנחנו, אני,  כולנו אנשי משפט שלמה :

הכל או כלום!

עולם העסקים הישראלי 2010 : לקחנו  ראש נפץ והרכבנו אותו על הראש, לבשנו שיריון, הרמנו קידון,  את הנשמה השארנו בבית, איבדנו את חווית המפגש עם בשר ודם העומד מולנו. בתוך תוכנו  אנחנו בעצם רוצים לחבק אותו או אותה, אבל יותר מידיי מגע בפגישת עסקים  מפחידה אותנו.  

לחיצת היד איתה נותרנו אמורה לתמצת בתוכה  עשרות שנות קיום של אדם המחוברות לכתף, אבל בסופו של דבר לא אומרות דבר על טבעות החיים המקיפות את האדם שמולנו. היד היא אמצעי ואנחנו רוצים לחטוף  מהילת הירוקים המסתובבת מעל האדם אליו מחוברת היד, במקום לחפש אולי הילה אחרת שנמצאת אצלו מעל הראש. לא הגיע הזמן שניתן צ'אנס גם לאלה שאנחנו מכנים אותם "קשקשנים"? לא הכל אנחנו יודעים ואולי אולי אם ממש הייתי מקשיב לא' הייתי מגיע לתובנה. הרי לא הקשבתי לו והגעתי לתובנה, מה היה קורה אם כן הייתי מקשיב לו??? .

טוב, א' הוא חלב שנשפך ואי אפשר להחזיר אותו ובעולם העסקים הוא משול למת(תודו שמי שלא נסגרת איתו עבודה/עיסקה, לא תראו יותר בחיים, לחיצת היד המסיימת את הפגישה והמבט החטוף לתוך עיניו יהיו האחרונים ביחסיכם  ומבחינתכם הפרטנר משול למת). לא הגיע הזמן לשים לזה סוף?

 השבוע  אני מתכוון להסיר את הכידון להוריד את השיריון, ולתת לאחים של  א' הזדמנות . צאו איתי להרפתקאה, מה איכפת לכם תנסו, נחזיק אחד לשני את היד ונקפוץ אל הלא נודע.

א' הנה אני בא.