רק בבורקס של בוגרשוב הבנתי שאני שיכור. אבל אם משחזרים את ההתגוללות עם ידידה על המידרכה של בן יהודה מול פאב ההרלינגר, את ההשתטחות שלי על שולחן הביליארד של הפאב, זה ששתיתי את המשקאות של כל הסובבים אותי, או לקחתי סיגריות מכל מי שישב על הבאר, רקדתי עם נשים וגברים וגם כאלה שמתחבטים בזהותם המינית, אז כנראה שהייתי צריך להבחין בהשתכרות הזאת המתרגשת עליי, עוד קודם. לא, זאת לא השתכרות של עוד ילד בן 20, זאת השתכרות של פרסומאי (אני), שרק רצה להתפרק אמש קצת מחייו העמוסים ועכשיו מתמודד עם קפה שחור בהאנגאובר קטלני.
איך לעזאזל אני מצליח לכתוב בליבו של ההאנגאובר הזה???, רק אלוהים יודע...
בכל מקרה ולמרות שכבר בכיתה ו' של שנות ה- 80 וכמי שנולד בת"א יצאתי עם החבר'ה מהכיתה לפאבים, מדהים שגם 20 שנה אחרי אני מגלה את העיר הזאת כל פעם מחדש: איך יש להם כח כל הבעלי בארים האלה להשקות, להאכיל, ולבדר נודניקים תל אביבים ופלצנים כמוני. טוב, לא כמוני, אני "תל אביבי מלידה", שזה שקול בעיר הזאת למישהו עם דם כחול. תודו. שוב התפלצנתי?, טוב זה האלכוהול, עדיין לא נספג בדם מאתמול. תסלחו לי ולו.
נמשיך, האנשים שרקדו איתי, שצחקו איתי ולבסוף הביאו אותי הביתה, הניחו אותי במיטה וסגרו את הדלת, הם חברים קרובים, ובשל צנעת הפרט נכנה אותם כך: השמאלנית(כלומר מפגינה קבועה בגדר ההפרדה), הספרנית(כלומר, מנהלת חנות ספרים), קרוב משפחה (כלומר בן דוד) וארוסתו. איזה קרוע אני, בעצם לא יצאתי כדי להתפרק מחיי הדחוסים, זה היה בכלל האירוסין של הקרוב המשפחה שלי, זה שהתפרקתי היה רק תוצר לוואי. זהו עכשיו זה חוזר:
לזירת הפשע לפני ההסתבכות האלכוהולית הגעתי עם הספרנית ושנינו חיכינו לשמאלנית לבן דוד ולארוסתו. שתיתי רק שליש קרלסברג.
אבל אז הוא הגיע , הבן דוד, ולכבוד אירוסיו הזמין את כולנו לסיבוב משקאות על חשבונו.
אהההה....כן, נראה לי ששם בסיבוב הראשון הזה החלה ההידרדרות, זה היה צ'ייסר ועוד חצי ומשם זה כבר התחיל לזרום כמיים. בין לבין אני זוכר גם איזה שתי כוסות יין, פעמיים וויסקי אבל אני בטוח שהיו שם עוד כמה כוסות בירה, לא כולן היו שלי.
כמו תמיד, אחרי אלכוהול, יצא ממני מש"ק התרבות ומיד התחלתי להרקיד את הבאר כולו, תפסתי כל זרוע שהייתה פנויה והתחלתי לפזז איתה.
השיא- קפיצת באנג'י לתוך שולחן פול, שבמקום לעורר את חמתם של האנשים מסביב ושל הבעלים, כנראה עשתה משהו אחר,משהו שלא ציפיתי לו .
ואולי בכלל עשיתי משהו שכולם חלמו, לשבור את הכללים ולזנק לכיוון שאליו לוקחים אותך החיים(או אדיי האלכוהול במקרה שלי..).
בלי להשוויץ, מייד אחרי שהספרנית (שגם אותה סחבתי לקפיצה על השולחן) והבן דוד הרימו אותי מהשולחן, הגיעו אליי בקשות מנשים ומגברים וכאלו שמתלבטים, למספרים, כלומר מספריי טלפון. מה? זה היה כזה אמיץ?.
כנראה בעולם מלא חוקים ואיסורים זה כנראה נראה מבחוץ כמישהו שאין לו עכבות ועל ה....שלו כל העולם.
אני צריך לשתות יותר, יצאתי מה זה מושך.
באמת בלי להשתחצן : כתבתי הרבה פתקיות. מה פתקיות? הייתי צריך בלוק כתיבה, אנשים הגיעו עם מפיות, בונים של חשבונות וכרטיסיי ביקור מהארנק. אני לא בטוח שתמיד רשמתי את המספר שלי, נראה לי שלפחות פעם אחת רשמתי את הסלולארי של אמא שלי, ואולי זה היה הסלולאר של אבא שלי?, אני לא באמת זוכר, אבל היתה לפחות פתקית אחת כזאת.
אדיפלי משהו? למה לא.
בטח אזכר אחרי שיתקשרו להורים שלי וישאלו אחד מהם בקול דיסקרטי:
"היי זה אני, אתה הבחור שקפץ על השולחן, זוכר אותי?". כן, זאת הולכת להיות ארוחת שישי מעניינת אצלנו :-))
זהו, אני מרגיש שההאנגאובר מתחיל להתפוגג, מקווה שנהנתים ממני. אני בטוח נהניתי. לילה טוב (או בעצם בוקר טוב?. אברר כשאתעורר) ושבת שלום.
ותהיו חברים, פרגנו באיזו תגובה. מה? לא מגיע לי שקמתי וכתבתי מתוך ההאנגאובר?. מגיע, תודו. אז יאללה לכתוב לי תגובה למטה.
הוספת תגובה על "האנגאובר- היום שאחרי אתמול- להתערורר על המדרכה בבן יהודה!"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה