צטט: dror.h 2010-01-11 02:01:15
"כשלעצמי, הייתי מעמיד לדין פלילי את היועץ המשפטי לממשלה שמתחמק מחובתו להעמיד עיתונים ועיתונאים ועורכי עיתונים לדין פלילי על עבירת הסוביודיצה. מבחינת החוק, זו הפרת אמונים מובהקת ושותפות אקטיבית של היועמ"ש לשיבוש מהלכי משפט, ואף עבירת "חיפוי" (ולא סתם "רשלנות" ו"הפרת חובה חקוקה"). מבחינת האינטרס הציבורי והנורמות המשפטיות, אין מדובר בהעלמת עין ראויה מהוראת חוק נוגדת דמוקרטיה אלא דווקא להיפך."
ניקוליי
כל עוד חובות היועמה"ש לממשלה אינם מעוגנים בחוק העמדה לדין פלילי נראית לי בעיתית.."הפרת אמונים ושותפות אקטיבית לשיבוש הליכי משפט?" אתה רציני? ...הפרת חובה חקוקה ? מלבד הפסקה המצוטטת לעיל אני מסכים עם כל מה שכתבת.
תודה, דרור
אני חושב שהחובה של היועמ"ש להעמיד לדין פלילי כשהעבירה מוכחת ואין שום שיקולים חוקתיים או אינטרס ציבורי נגד, היא חובה על פי דין.
כרגיל, קל להמחיש חובות וזכויות באמצעות המקרים הקיצוניים. אם יקום אדם ויודה בטלויזיה שרצח את משפחתו בגלל שהם רצו לצפות באח הגדול כשהוא רצה לראות דווקא את המשחק של מכבי - זו חובה ולא זכות להעמיד לדין (כמובן להורות על חקירה וכיו"ב).
בעבירות הסוביודיצה, היועמ"ש הוא לא רק המעמיד לדין, הוא למעשה גם הקרבן. הנציג הציבורי של הקרבן שהוא בעצם אנחנו, כולנו, בכל פרשה ופרשה.
כשאני קורא להעמיד אותו לדין, ברור שהכתיבה הצינית, שלא לומר פרובוקטיבית, אינה מתכוונת באמת להעמדה ממש לדין, אלא להצביע על כך שהסיטואציה בעבירות הסוביודיצה גדשה כבר כל סאה, וחצתה כבר מזמן ובגדול את הגבול המטושטש של השימוש הציני והפסול בטיעון של חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת, לביצוע עבירות של שיבוש מהלכי משפט, השפעה פסולה על שופטים, הדחת עדים, השמדת חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו, ביטול חזקת החפות לחלוטין, ושיבוש מוחלט של סדרי משטר: העיתונות לא מדווחת כבר מה היועמ"ש עשה ומה בית המשפט החליט: היא מחלקת להם הוראות, כמו במאפיה. הוראות שחרב של איום לעובד הציבור שיעז לא להישמע להן.
"ויקום המלפפון ויכה את הגנן". התקשורת הפכה לגולם שקם על יוצרו, ומכה את הצולע במשענתו.
אני לא חושב שהיועץ המשפטי לממשלה חושב אחרת ממני. אני לא חושב שנשיאת בית המשפט העליון חושבת אחרת ממני. אני לא חושב ששר המשפטים חושב אחרת ממני. אני לא חושב שהמחוקק חושב אחרת ממני. אני מודאג מזה שלמרות שברור לכולם שאין מדובר כאן בחופש עיתונות או בזכות הציבור לדעת, הפחד מעיתונאים והתלות הקיומית ממש בתקשורת, משתק את כולם. איש איש וסיבותיו. לא בהכרח סיבות פסולות, אבל בהחלט מדאיגות.
אני בכלל חושב שהעמדה לדין היא ביטוי של חולשה של שלטון החוק ולא של עוצמה כמו שנהוג לטעות במחשבה. בדיוק כמו שלתת סטירה או בעיטה לתינוק שעושה פיפי במכנסיים זה ביטוי של חולשה של הורים ולא של עוצמה שלהם.
שים לב שרק אנשים שבאו מתרבות בולשביקית או מעריצים את המתעלל הנאצי של ילדותם, רואים בהעמדה לדין את הפתרון לכל בעיות החברה. שים לב שעורכי העיתונים הללו -כמו גם המשפטנים שדוגלים בענישה דווקנית ומחמירה- הם בדרך כלל ילדים מוכים, או כאלה שעברו ילדות אומללה לאבות מתעללים או נסיבות נוראיות.
אבל גם בלי שום קשר לזה - כאמור, הבעיה היא לא מזוז, ואני לא חושב שבאמת צריך להעמיד אותו לדין אף על פי שהחוק דווקא כן חושב ככה (זו כן חובה חקוקה. וזו כן הפרת חובת נאמנות ומעשה סיוע לכל המבצעים את העבירה הזו לעבור את העבירות המקופלות בעבירת הסוביודיצה, ובראשן שיבוש מהלכי משפט, שיבוש הליכי חקירה ומשפט והפרת חוק היסוד כבוד האדם וחירותו). הוא בטח לא אשם אלא דווקא הקרבן. ומעל לכל כוונותיו בהימנעות הזו הן או טובות או מפחד מפני המאפיה שהתפתחה לה בישראל: התקשורת.
אבל למרות שמזוז הוא לא הבעיה, אני כן חושב שוינשטיין הוא הפתרון. קודם כל כי הוא מטאטא חדש ולכן אם טקטית הוא יכריז על שינוי המדיניות הזו כבר ביום הראשון, זה יתקבל בהבנה בתקשורת וממילא באנחת רווחה של הציבור כולו. דווקא לאור תדמיתו המרוחקת מאור הזרקורים של התקשורת, ברור יהיה גם לבעלי האינטרסים שהמעשה החשוב הזה הוא לא רק חוקי אלא הצעד הראשון והחשוב ביותר שניתן לעשות כדי להגן על שלטון החוק ומעמדו של בית המשפט.
לא ביניש ולא פרידמן פגעו במעמדו של בית המשפט כמו שפוגעת ההפקרות הזו, שכל זב ומצורע "עיתונאי" (מה זה, בעצם?) מחלק הוראות, ציונים, הדרכות ופסקי דין גם למשטרה, גם לפרקליטות וגם לבית המשפט - עוד לפני שבכלל הייתה להם הזדמנות לעיין במשהו ולומר את דברם לאחר הפעלת שיקול הדעת המקצועי שלהם והכרת הפרטים החשובים כולם.
מותר וצריך וחייב לבקר את כולם לאחר מעשה או כדי למנוע מעשה פסול. אבל אסור להמשיך לאפשר לחרוץ דין של חשוד, או של עד, או של עובד ציבור שמטפל בהעמדה לדין שכזו, תוך כדי מעשה ואפילו עוד לפני שהתחילו בכלל לעשות משהו. אסור לאפשר להראות לציבור כמו לחמורים, חצי עבודה ושזו תהווה הכותרת הראשית ושיחת היום.
תפתחו עיתונים ותקראו מה זה. הכל זה בכלל לא סיקור תקשורתי. זה כבר פסקי דין! חלוטים!! חשדות לא מבוססים מככבים בכותרות ומהוות שיחות היום של כולם, ואילו פסקי הדין שניתנו היום, אתמול או בשנה החולפת? מי בכלל טורח לסקר אותם? איזה אפקט חינוכי בכלל יש לעבודת בית המשפט שאת דברו אומר אך ורק למרתפים של ארכיב בית המשפט?
זה נורא. זה פשוט נורא, ולדעתי האיום החמור ביותר על שלטון החוק. איום מוחשי, ממשי, שתוצאותיו ההרסניות מוכחים יום יום, שעה שעה, כותרת כותרת.
אם לא נחסל את העבריינות הזו, היא תמשיך לחסל את כולנו. זה או היא, או אנחנו. וזה בכלל לא קשור לחופש העיתונות ולא לזכות הציבור לדעת. בדיוק כמו שאונס איננו ביטוי של זכות הפרט לספק את צרכיו.
הוספת תגובה על "המבחן הראשון של יהודה וינשטיין - אכיפת החוק על היועץ המשפטי לממשלה"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה