מונולוג דמיוני בהחלט (שלא לומר הזוי) על קריירה בשוק הנדל"ן

"כשהשתחררתי מהצבא דוד גיסי הציע לי לעבוד איתו בשיפוצים. היה אוסף אותי ב 5:30 בבוקר בטנדר פיג'ו 404 בלי מיזוג. היינו עושים שתיים שלוש דירות בחודש, שפכטל, צבע, עבודות גבס. דווקא הלך טוב. עבדנו נקי ומהר. היינו צעירים והיה לנו הרבה כוח וקצת מזומן בכיס.

דוד הכיר מהצבא את סגן ראש המועצה, שסידר לנו לשפץ את המתנ"ס, את ביה"ס ואפילו את בית המועצה. יצא לנו שם טוב ועבדנו חזק בישובים מסביב. שיפצנו דירות, כיתות וגני ילדים. העסקנו 15 פועלים, בעיקר בני דודים. בינתיים התחתנתי וקניתי דירה. גם דוד קנה דירה וטנדר חדש עם מיזוג אויר.

אחרי איזה זמן הלכנו ביחד עם סמי הקבלן שלד למכרז שפרסם משרד ממשלתי, לא חשוב איזה. סמי אמר שחבר שלו, פעיל במפלגה, יעזור לנו לזכות, אז שילמנו לחבר הזה כמה אלפים. לא יודע אם זה עזר, אבל בסוף קיבלנו את העבודה. עלינו ליגה. שמנו שלטים גדולים עם השם שלנו ושכרנו עוד פועלים. חוץ מהפרסום גם היה פרויקט רווחי. שווה לעבוד בשביל המדינה, אין סיכוי שפתאום היא תיעלם לך.

החלטנו ללכת על מכרזים ועל פרויקטים יותר גדולים, בעיקר בניה למגורים בישובים באזור. בינתיים דוד ואני בנינו וילות וכל שבת היו ראשי מועצות ועסקנים יושבים בגינה אצלנו, אוכלים על האש ושותים ג'יי אנד בי שהבאנו מהדיוטי פרי. דוד תמיד אמר, עם אנשים חשובים תהייה לארג'. עבדנו בגדול אבל שמרנו גם על האיכות. עשינו כסף טוב באותה תקופה. במדינה הזאת מי שעובד קשה ונכון מצליח.

אח"כ התרחבנו גם לאזורים אחרים בארץ. היה לנו שם טוב בשוק והכרנו אנשים מהמפלגה, מעיריות. בנינו מגורים, משרדים, אפילו מרכז קניות אחד. התחלנו להסתובב בתל אביב כל היום. בבוקר ישיבות בבנקים ואצל עו"ד במגדלים, המון חתימות על מסמכים. בערב ארוחות במסעדות עם עסקנים ושותפים, הרבה סטייקים והרבה וויסקי בלק לייבל. גן עדן כאן, אבל צריך לדעת להזיז עניינים, לא כמו כל הבכיינים שיושבים ולא עושים כלום.

לפני ארבע שנים בערך פגשתי את סמי בדיוטי פרי. סיפר שהוא בדרך לרומניה. הוא בונה שם מרכז קניות ושכונת מגורים. סיפר ניסים ונפלאות על הקלות שעושים שם עסקים. הוא השמין מאוד סמי. גם דוד השמין באותה תקופה, בקושי נכנס למרצדס.

בקיצור התחלנו לעבוד ברומניה. קנינו שטח חקלאי בגרושים מאיכר זקן, בטוח אנטישמי. אחר כך ישבנו עם ראש העיר, שתינו איתו וויסקי ונתנו בושם מהדיוטי פרי לחברה שלו. הבטיח לנו שיאשר משרדים ותחנת דלק. התחלנו לעבוד גם בבולגריה באותה שיטה. קונים קרקע חקלאית בזול ומשביחים. הפסקנו לבנות, משביחים ומוכרים. אותו זמן אמרנו שלא נעבוד בארץ יותר. בחוץ יותר קל, לא מפריעים לעבוד. בארץ עושים את המוות, ועדה כזו ועדת משנה כזו, מרוב ועדות לא נשאר זמן לבנות.

לפני שנתיים חזרנו לעבוד בארץ. המצב השתפר, המחירים עלו. האמת היא שבחוץ גם קצת אכלנו אותה. נפלנו באיזה פרויקט, עקצו אותנו פה ושם. לך תאמין להבטחות של ראש עיר שכל היום שותה וויסקי. בארץ לפחות כשמבטיחים זה סגור. אז חזרנו, אבל סלקטיבית. מחפשים פרויקטים יוקרתיים לתושבי חוץ, קו ראשון לים ודברים מיוחדים כאלה. אם אתה מתעסק בקצפת, אפשר עוד לעשות כסף במדינה הזאת.

לפני חודשיים פגשתי שוב את סמי, באיזה מסעדה בהרצליה. הוא השמין עוד ולא נראה טוב. סיפר לי שהלך עכשיו על הנפקה. דיבר בהתלהבות על השלב המוסדי והאופציות. הייתי אחרי הרבה בלק לייבל, אז לא קלטתי הכול, אבל הבנתי שהוא יושב על הר של כסף.

עכשיו אנחנו גם כן עובדים על הנפקה. מתלבטים בין מניות ואג"ח. דוד רוצה אג"ח, הוא לא רוצה שותפים לא מהמשפחה. אני נוטה למניות. הרי הכסף אותו כסף, רק את הכסף של אג"ח צריך להחזיר ואת הכסף של המניות לא. יש לנו חתמים מצוינים, שהנפיקו הרבה נדל"ן לאחרונה ויודעים בדיוק מה לעשות. לדעתם יש לנו הכול, ניסיון, שם טוב, רק חסר לנו פרויקטים בחו"ל. אמרו שהמוסדיים עכשיו מתים על זה.

אתמול חזרתי מאוקראינה. בדקתי פרויקט מעניין, מעורב מגורים ומסחרי. נפגשתי כבר עם ראש העיר שהבטיח לעזור. בשבוע הבא אני נוסע לרומניה. תוך שבועיים יהיה לנו מיקס מעניין של פרויקטים בארץ ובחו"ל. האמת, בהתחלה חשבתי אולי ננפיק ברומניה במקום. אבל כשהתעניינתי התברר ששוק ההון בבוקרשט על הפנים. אין כמעט בורסה ואין הרבה מוסדיים. אז נראה לי שנלך על תל אביב. שוק ההון אצלנו אחלה. אמרתי לדוד אם כבר הולכים על שוק ההון אז רק בארץ."