מי שגר בתל אביב, כבר התרגל למראה השכיח – אדם עומד לצד פס מדרכה צבוע בכחול-לבן ומדבר בסלולרי תוך הנעת זרועות ידיו, מה שנראה כמו הכוונה וירטואלית. אני שלמדתי לזהות שלטי נכים שמתירים חניה בשעות מסויימות ולקרוא אותם תוך כדי נסיעה (גם ברוורס), יודעת שכדאי להתעכב גם כאן. לא פעם, מדובר באדם ששומר על הספה שמאחוריו, שפשוט לא מאפשרת לו לעמוד על המדרכה. הוא בסה"כ מחכה לחבר פלוס טנדר והחנייה ממש לא בדמו.

נוכחותם של פרטי ריהוט בפיזור של אחד לשלושה בנייני מגורים, מעידה כנראה על הקונספט המרכזי של תל אביב. כולם פה במעבר תמידי. מישהו נכנס, מישהו עוזב. המצב מנוצל להעלאת שכר הדירה. שיפוצים, רהיטים, הכל במצב ביניים כזה. אני תמיד חושבת על התיירים האירופאים החוזים באותם רהיטים מפורקים בצידי הדרך. זה קצת כמו שאנחנו תופסים את גללי הפרות בהודו, כנראה.

יכול להיות שיש קשר בין מנהג תל אביבי זה לאמנות הרחוב בה נתקלתי ביום שישי האחרון (בכניסה לשביל קטן, המוביל לבניין מגורים ברחוב שנקין).

תבלו :)

ליאת אבדי

AbadiGuard קונספט. ואז עיצוב.

AbadiGuard [האתר הרשמי] 

בשמחה :)

ותודה למעניקי הכוכבים באשר הם...