"מאוד לא מספיק פלוס", זה ציונכם המסכם. נדמה שכלום כבר לא יעזור.
אולי הפעם.
.
המידע המגיע לחושים אמור להכיל גם מדד על עוצמת הגירוי וגם מדד על כיוונו.
חוש הטעם מחוץ לכלל זה. ההתרחשות הרי, בתוך הפה. גם את הידיעות המגיעות מחוש הראייה וגם את אלה שמחוש המישוש לא ניתן להכליל בכלל זה. עצם התחושה בהם היא מידע גם על עוצמה וגם על כיוון.
אבל בואו נחשוב רגע על הצליל. כשאנחנו שומעים צליל, אנחנו מודעים מיד לא רק לעוצמתו. בדרך כלשהי אנחנו מיד מודעים גם לכיוונו. יכולתנו לזהות את כיוון הצליל קיימת, לדעת המומחים, משום העובדה שיש לנו שתי אוזניים ולא אחת. אם, למשל, הייתה לנו רק אוזן אחת, רק פתח בודד לקליטת צלילים, היה לנו קשה להסתדר. טענת המומחים היא סוג חשבון שגופנו עושה, במהירות עצומה, בהבדלים בין מה שחודר לאוזן אחת לבין מה שחודר לאחרת. אם הצליל מגיע מצד שמאל מאחור, לדוגמה, באותה שנייה אנחנו מסתובבים אחורה לצד שמאל.
כאשר אני צועד ברחובות העיר, לעיתים אני חש בריח של שיח מסוים, ריח חזק וגם נעים. הריח שייך לשיח הפולט את ריחו רק בלילה.
מאוד הייתי רוצה להכיר את השיח הזה אבל אני לא מצליח לראותו. מיד כשאני חש בריח אני עוצר, צועד שני צעדים לאחור ומרחרח את האויר. סבך שיחים מאחורי מלפני ומכל צדדיי. חשיכה מסביב. איפה השיח? אני מנסה ללכת שמאלה בתקווה שהריח יתחזק... לא... אולי ימינה... גם לא. קצת קדימה, קצת אחורה. סימן שאלה אחד גדול.
יש לי חוש ריח לא רע, אני לא מצונן, איפה השיח? מה בכלל שווה חוש ריח ללא אינדיקציה של כיוון? הרי אי אפשר למצוא בעזרתו כלום. מה לעזאזל יכול לעזור לי? שפם
אדם עם שפם של עכבר היה מסוגל לחוש ב...
לחוש את כיוון מקור הריח.
/null/text_64k_1#