לצערנו ישראל היא לא ארץ ברוכת נהרות ואגמים מה שהופך את נושא המים המתוקים לבעיית מדינה של ממש, לא מכבר התבשרנו שמחירי המים יעלו באופן משמעותי. לצעד הזה יש השלכות שונות חלקן טובות מאוד וחלקן גרועות שחושפות את השכבות החלשות לנטל מס שבעבר לא נחשפו אליו.

הצד החיובי של ייקור המים:

כיום (בהתבסס על טענת מקורות) הצרכנים לא משלמים את מלוא המחיר שעולה למקורות לספק להם את המים, כלומר מקורות מוכרת לנו מים במחירי הפסד

כרגע אם מקור המים הוא מהכינרת מקורות מרוויחים אבל אם מקור המים הוא מהתפלה הם מוכרים בהפסד.

אז מה היתרון הגדול בהעלאת מחירי המים כך שיתאמו את עלות הייצור של קוב מותפל?

כאשר המדינה מסבסדת לאזרח את מחיר המים היא מעודדת אותו לצרוך יותר משהיה בוחר לעשות אם היה צריך לשלם את המחיר האמיתי וזו בעיה גדולה כאשר אנחנו מנסים לחסוך במים.   

הצד הבעייתי:

באמצעות ייקור תעריפי המים אנחנו למעשה מגדילים את נטל המיסים על התושבים באופן שכל התושבים משלמים יותר, מאחר ובמקביל אנחנו רואים הורדה של מס הכנסה שהוא מס של עשירים בלבד (כן העשירון העליון משלם בערך 70% מהמס הזה במדינה) למעשה עובר פה נטל המס מהעשירונים העליונים לשאר העשירונים וזה כמובן מגדיל את הקיטוב.  

שביל הזהב:

יש לי המלצה לחברי הכנסת שלנו, בואו נעלה את מחיר המים שיהיה אחיד וכזה שמכסה את העלות (השולית) האמיתית של ייצור המים, מצד שני בואו ניתן לכל צרכן מים זיכוי קבוע בחשבון המים (פשוט להוריד מכל חשבון סכום קבוע כל חודש) כך שהאזרח הממוצע לא יראה שינוי בתשלום החודשי, האזרח הבזבזן ישלם יותר והאזרח החסכן ישלם פחות.

* קיימת גירסא יותר מפורטת של הטיעונים האלו בבלוג שלי