חברים בקהילה (5572)
הלכ(ה) על המדינה
| 10/2/10 22:36 |
0
| ||
יוהידנית... -- Cogito ergo sum | |||
| 10/2/10 23:49 |
0
| ||
למה לא יהודית?
| |||
| 10/2/10 23:59 |
0
| ||
מדינה יהודית בארץ יהודה מדינה ישראלית בארץ ישראל
| |||
| 11/2/10 01:12 |
0
| ||
שלום חברים
באמת אני רואה הרבה דיונים סוחפים בנושא לאחרונה, אבל אני חייב להתחיל להגיב עליהם, בעיקר לאור הפרשנויות שאני קורא פה- אני יודע שיש מי שימצא בתגובה הזו עניין כלשהו.
ראשית אני אציין שאני חילוני (צם בכיפור, לא מסורתי) ולא חי חיי הלכה וכדומה. משום מה הסלידה מכל הקשור ליהדות הפכה להיות דבר אופנתי ביותר, וצר לי על כך מאוד! אנשים רבים לא מכירים ולו שמץ מההיסטוריה של העם, ומן הסתם מתקוממים נגד כל חוק או גישה דתית כזו או אחרת.
אני לא בא ביותר מדי טענות, כי אני גם סולד מאותם אוכלי החינם ומאותם הומופובים ושונאי כל דבר שאינו יהודי-כשר. אבל חשוב לזכור שעם כל הכבוד להם- הם לא הרוב. והיהדות היא נחלתם של כולנו.
זאת ועוד, אני חושב שזו דת פשוט.. פשוט דת יפה. באמת. לא חייבים לדבר רק על החוקי עבדות האלה שלא יצאו לפועל לעולם (נו באמת, גם שום שר דתי לא יחשוב על הצעות כאלה כבאמת ממשיות, ובוודאי שחוקים כאלה לא יעברו את מבחן בג"ץ), אלא גם על הדברים הטובים.
אל תהיו רדיקלים, לא לימין ולא לשמאל. לימין תאבדו את עצמכם לדעת, ובשמאל לא תהיו מחוברים למציאות ובטח שלא לקורט מהמסורת (לא חברים, זו לא מילה גסה). חשוב לשמור על צביון יהודי כלשהו. ומי שרואה עצמו מנותק לגמרי מכל זיקה ליהדות- צר עולמו שפספס עולם מרתק.
-- \"The only true wisdom is in knowing you know nothing\" / Socrates | |||
| 11/2/10 05:26 |
0
| ||
זה מפני שבגץ" לא הגיע עדין בנאוריותו לפרשנות חזל" בענין העבד,,ולכן רבה העבדות המודרנית, אלא שכנוייה ושמותיה, שונים. -- רוח חרישית. | |||
| 11/2/10 08:18 |
0
| ||
האשה אינה רוצה לצאת? איפה יש פה, בכלל, התייחסות לרצונה של האשה? לא רק שאיןהתייחסות לרצונה של האשה, אלא שיש קביעה מפורשת שהאשה שהיתה רכושו של האדון לפני שניתנה לעבד, תישאר רכושו גם לאחר שחרורו של העבד. וגם ילדיה כך.
יתרה מזאת. מיד בהמשך יש פסוק שאומר: "וְאִם-אָמֹר יֹאמַר, הָעֶבֶד, אָהַבְתִּי אֶת-אֲדֹנִי, אֶת-אִשְׁתִּי וְאֶת-בָּנָי; לֹא אֵצֵא, חָפְשִׁי".
יש פה התייחסות לרצונו של העבד ואם הוא לא רוצה להשתחרר - הוא נרצע.
לא רק שאין התייחסות לרצונה של האשה אלא שברור מהדברים שהאשה ופרי בטנה (העץ ופריו...) הם רכושו של האדון ואם העבד אוהב אותם ורוצה להישאר במחיצתם - אין לו ברירה אלא להשאר בעבדותו.
אז איפה משתלבת פה ה"פרשנות" שלך על האשה וילדיה שלא רוצים לצאת? אפילו האפולוגיסט הפרוע ביותר לא העז להציע פרשמות מופרכת כזו. -- Cogito ergo sum | |||
| 11/2/10 11:46 |
0
| ||
אין בדברייך להפריך פרשנותי,גם האפולוגיסט הפרוע לא יעזור. זאת מכיון שהרשות נתונה לעבד(כמו לשפחה) לברוח מעבדותו(לקום וללכת) , מבלי שהאדון יהיה מסוגל להשיבו אליו, ב-"לא תסגיר עבד אל אדונו". עכ",,העבדות הינה אך ורק בהסכמה,,אפילו אם כפו ביהד לעבדות",כתחליף לכפיה אחרת בלכלוא הגנב. אין הגנב מעונין להכלא כמו שאינו מעונין לעבוד בשכר גנבתו להשיבה.עכ" נותנין בידו הבחירה בין כלא לבין לעבוד כשכיר בעבודה בשכר גנבתו אשר גנב, או בשכר חובו. -- רוח חרישית. | |||
| 11/2/10 13:24 |
0
| ||
הרב יואל בן נון ממליץ על לימודי משפטים http://www.youtube.com/watch?v=JTBwgFd_GBA&feature=player_embedded אלט מצא, שכמחצית החוקים בספר הברית מנוסחים בצורה זו (שמ', כא:2-כב:10). יש לשער על-כן, שחלק זה מספר הברית היה במקורו יצירה ספרותית עצמאית. חוקים בניסוח קזואיסטי מצויים אף מחוץ לחלק זה של ספר הברית, בייחוד בספר דברים, בין כאלה, שיש להם מקבילות בספר הברית (כגון: דב', טו:12-18) ובין כאלה שאין להם מקבילות (כגון: דב', כב:13-29).
על מקומם ומעמדם של החוקים הקזואיסטיים בחיי ישראל לומד אלט מן הניתוח הצורני של חוקים אלה, המגלה:
לדעתו, חוקים אלה שייכים לתחום השיפוט התקין, ונועדו לספק צרכים מעשיים של שפיטה מקומית לא על-ידי שופטים מומחים, אלא על-ידי זקני המקומות וראשי בתי-האב. אלט רואה במשפט הפותח את פרשת משפטים "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמ', כא:1) פתיחה של מערכת חוקים לשפיטה מקומית על-ידי דיינים הדיוטות, היושבים בשעת הצורך בשער, לדון בעניינים שבין אדם לחברו, בדיני נפשות, אישות ורכוש.
מערכת כזאת הולמת חברה יישובית ומשקפת, ללא ספק, את השלב שלאחר התנחלות בני ישראל בכנען. אולם, אין פירושו של דבר, שהיא מהווה יצירה ישראלית מקורית בתחום החוק. השוואתה למערכות חוקים, שקדמו לה בזמן (הבבליים, האשוריים והחתיים), מגלה נקודות מגע לא מעטות ביניהן, בתוכן ובצורה. מתברר שדווקא הניסוח הקזואיסטי שולט שליטה כמעט בלעדיה בחוקים הלא-ישראליים. החוקים הקזואיסטיים הינם חילוניים לפי טבעם ועוסקים ביחסים שבין אדם לחברו, ולכן אין מתבלטים בהם האופי הדתי-לאומי המיוחד של ישראל ביחס לעמים אחרים, ותפיסתו הייחודית בתחום המשפט, הכופפת את החוקים לצו האלוהי המוחלט. מכאן הסיק אלט, שהישראלים קלטו את החוקים הקזואיסטיים מעמי כנען בסמוך לחדירתם לכנען וסיגלו אותם לצורכיהם המשפטיים. את מקורותיו של החוק האפודיקטי מחפש אלט בישראל הקדומה. שלא כחוק הקזואיסטי, שאומץ על-ידי הישראלים בהשפעת תרבות שכניהם בכנען, מהווה החוק האפודיקטי יצירה ישראלית מקורית וייחודית. מאחזו החברתי-תרבותי במעמד פולחני של העדה, שבו מטיל העם עם היחיד איסורים מוחלטים בשם אלוהיו, איסורים הגוררים קללה ומיתה. אלט מוצא מעמד כזה בתורה בכל מקום, שבו משובצת סדרה אפודיקטית בהמשך הסיפורי, כמו בדב', כז. מן הכתוב בדב', לא:10-13 הוא לומד, כי בישראל היה קיים טקס דתי-פולחני קבוע, שחזר כל שבע שנים, ואשר במרכזו עמדה השמעת התורה באוזני העם. אף שמדובר במקרה זה באחת ההוספות המשניות בספר דברים, הרי עצם המנהג של השמעת חוקים במעמד פולחני של העדה הוא קדום. לדעתו של אלט מעמד זה היה מלווה בהשמעת חוקים אפודיקטיים לפני הקהל, ונערך בטקס פולחני בחג הסוכות של שנת השמיטה. עיקרו של טקס זה היה חידוש הברית בין ה' לבין ישראל.
קשר זה, בין החוק לבין המאחז הדתי-פולחני שלו, בולט במיוחד במעמדם של עשרת הדיברות, שהזיקה ביניהם לבין מעמד כריתת הברית שבין ה' לישראל, שורשית יותר מאשר בסדרות האפודיקטיות האחרות. כך מתאשרת במידת מה המסורת המקראית, לפחות לגבי סוג משפטי מסוים – החוק האפודיקטי; שהרי מסורת זו רואה את מקור החוקים בכריתת הברית בסיני באמצעות משה במעמד, הנחשב כמאורע היוצר9בהתלכדות שבטי ישראל לעם ה'. מוצאו של החוק האפודיקטי במדבר, מסביר חלקית את חומרת דיניו ואת חריגותו באורח החיים הכנעני. הניגוד הפנימי והצורני בין החוקים האפודיקטיים לבין אלה הקזואיסטיים מתאים אפוא לניגוד שבין שני אורחות חיים, אורח החיים המדברי ואורח החיים היישובי בכנען, על התפישות הגלומות בהם ביחס לחוק ולמשפט. המפגש בין ניגודים אלה הביאם לידי התמודדות, וההתמודדות יצרה, בין השאר, פשרות. פשרה משמעותית ביותר מתגלית בשילוב מערכות החוקים המנוגדות הללו לחוקה אחת, תהליך בו קיפחה כל אחת מהן חלק מסמכויותיה המקוריות. | |||
| 11/2/10 16:26 |
0
| ||
דבריי מפריכים את פרשנותך ועוד איך. לא התייחסת בכלל לדבריי. לא התייחסת לפסוק על רציעת העבד ועל הסיבות לרציעתו. לא התייחסת לפסוק שהבאתי ושממנו עולה בבירור שלא מדובר ברצונה של האשה.
מה הקשר להסטייה שלך הצידה ב"לא תסגיר"? אסור להסגיר עבד בורח אבל אם האדון שומר היטב על עבדיו - הם לא יכולים לברוח. ככה שהחופש שלהם לא, כל-כך, נתון בידם... -- Cogito ergo sum | |||
| 11/2/10 17:10 |
0
| ||
תגידי... הפטריות טעימות לכם????
אין חובה הלכתית לכבוש עבדים ושפחות
התקנות האלה הם על מנת שיהיה יחס אנושי לאנשים יחסית
לתקופה בה הם היו, כי כל בני האדם נבראו בצלם
התורה לא אסרה את העבדות כי היא היתה מקובלת אז
אבל הגבילה אותה-אסרה על רצח עבדים ( תקראו בפ"ש השבוע) ,ועל הסגרת עבדים לבעליהם.
בעוד לפי חוקי חמורבי מסגירים עבדים שברחו
לפי החוק היהודי לא מסגירים עבדים שברחו .
זה נותן קצת תובנה הגישה
אתם מבלבלים בין הלכות שהם חובה לבין תקנות שנועדו
ליצור מערך הומני יחסית לאותה תקופה.
כמובן שמשונא יהדות, יהודים, ומדינת ישראל לא הייתי מצפה לפחות ממה שנכתב על ידי ליאור השקרן...
| |||
| 11/2/10 17:49 |
0
| ||
אתה יכול להסביר את המשפט הזה? אין בדברייך להפריך פרשנותי,גם האפולוגיסט הפרוע לא יעזור. אתה יכול להבהיר מהו הקשר שבין שני חלקיו? אלה שהפרדת ביניהם בפסיק? -- Cogito ergo sum | |||
/null/text_64k_1#