צטט: שינשין. 2010-02-11 17:50:56

צטט: יוהידן 2010-02-11 11:46:26

צטט: שינשין. 2010-02-11 08:21:34

צטט: יוהידן 2010-02-10 22:35:24

צטט: שינשין. 2010-02-10 22:29:13

צטט: יוהידן 2010-02-05 01:35:17

. ....ובענין "השפחה וילדיה יהיו לאדון",  זה בענין חובתו בכלכלתם. (פרשנות אישית)

 

פרשנות מנותקת, בעליל, מהכתוב.

 

הכתוב מדבר על כך אשה שהאדון נתן לעבד במהלך שנות עבדותו. היא וילדיה לא ישוחררו עם הבעל/האב המשתחרר אלא ישארו רכושו של האדון. הכתוב לא מתייחס לכלכלתם. הוא לא אומר שכלכלת האשה וילדיה יהיו על האדון אלא שהם יהיו לאדון. דהיינו - יהיו רכושו.

 

כלכלת אשה וילדים היא על אבי המשפחה ולא על אדון זר.

למה להפיל על אדם כלכלה של אשה וילדים לא לו?

 

כך או כך -

כלכלתם, בפועל, היא לא על האדון שכן שהם מרוויחים אותה (ויותר ממנה...) בעבודות הכפייה בשירותו של אדונם.

 

 

מנין לך?..הכתוב מתיחס למצב שהעבד משתחרר והאשה אינה רוצה לצאת אל עתיד לא ידוע כלכלית עם ילדיה. עכ",רצונה זה=רצון האדון וחובתו לכלכלה היא וילדיה ב-"ילדיה יהיו לו"-לענין חובתו, כפי שאשתו השיכת לו (כפי שהוא שיך לה),זה בענין חובותיו כלפיה. זוהי כונת הכתוב. אמרנו ..שהטקסט הוא טקסט ואנחנו  בני האדם..המפרשים.

האשה אינה רוצה לצאת?

איפה יש פה, בכלל, התייחסות לרצונה של האשה?

לא רק שאיןהתייחסות לרצונה של האשה, אלא שיש קביעה מפורשת שהאשה שהיתה רכושו של האדון לפני שניתנה לעבד, תישאר רכושו גם לאחר שחרורו של העבד. וגם ילדיה כך.

 

יתרה מזאת.

מיד בהמשך יש פסוק שאומר:

"וְאִם-אָמֹר יֹאמַר, הָעֶבֶד, אָהַבְתִּי אֶת-אֲדֹנִי, אֶת-אִשְׁתִּי וְאֶת-בָּנָי; לֹא אֵצֵא, חָפְשִׁי".

יש פה התייחסות לרצונו של העבד ואם הוא לא רוצה להשתחרר - הוא נרצע.

 

לא רק שאין התייחסות לרצונה של האשה אלא שברור מהדברים שהאשה ופרי בטנה (העץ ופריו...) הם רכושו של האדון ואם העבד אוהב אותם ורוצה להישאר במחיצתם - אין לו ברירה אלא להשאר בעבדותו.

 

אז איפה משתלבת פה ה"פרשנות" שלך על האשה וילדיה שלא רוצים לצאת?

אפילו האפולוגיסט הפרוע ביותר לא העז להציע פרשמות מופרכת כזו.

אין בדברייך להפריך פרשנותי,גם האפולוגיסט הפרוע לא יעזור. זאת מכיון שהרשות נתונה לעבד(כמו לשפחה) לברוח מעבדותו(לקום וללכת) , מבלי שהאדון יהיה מסוגל להשיבו אליו, ב-"לא תסגיר עבד אל אדונו". עכ",,העבדות הינה אך ורק בהסכמה,,אפילו אם כפו ביהד לעבדות",כתחליף לכפיה אחרת בלכלוא הגנב. אין הגנב מעונין להכלא כמו שאינו מעונין לעבוד בשכר גנבתו להשיבה.עכ" נותנין בידו הבחירה בין כלא לבין לעבוד כשכיר  בעבודה בשכר גנבתו אשר גנב, או בשכר חובו.

אתה יכול להסביר את המשפט הזה?

אין בדברייך להפריך פרשנותי,גם האפולוגיסט הפרוע לא יעזור.

אתה יכול להבהיר מהו הקשר שבין שני חלקיו? אלה שהפרדת ביניהם בפסיק?

שפכה עברייה יוצאת עם סימני בגרות ,

 כלומר לא יכולה להיות שפחה עברייה בגירה .

השפחה שמדובר בה הוא שפחה נוכרייה

היהדות לא אסרה על העבדות אלא הגבילה אותה

כי זה הותאם לתקופה ההיא.

צטט: sarite1 2010-02-11 17:20:33

תגידי... הפטריות טעימות לכם????

 

 

 

אין חובה הלכתית לכבוש עבדים ושפחות

 

התקנות האלה הם על מנת שיהיה יחס אנושי  לאנשים  יחסית

לתקופה בה הם היו, כי כל בני האדם נבראו בצלם 

 

 

התורה לא אסרה את העבדות כי היא היתה מקובלת אז

 

אבל הגבילה אותה-אסרה על רצח עבדים ( תקראו בפ"ש השבוע)  ,ועל הסגרת עבדים  לבעליהם. 

 

 

בעוד לפי חוקי חמורבי מסגירים עבדים שברחו

 

לפי החוק היהודי לא מסגירים עבדים שברחו .

 

זה נותן קצת תובנה הגישה

בקיצור,

 

אתם מבלבלים בין הלכות  שהם חובה לבין תקנות שנועדו

ליצור מערך הומני יחסית לאותה תקופה.

כמובן שמשונא יהדות, יהודים, ומדינת ישראל לא הייתי מצפה

לפחות ממה שנכתב על ידי ליאור השקרן...

 

 "אתם מבלבלים בין הלכות  שהם חובה לבין תקנות שנועדו

ליצור מערך הומני יחסית לאותה תקופה.

כמובן שמשונא יהדות, יהודים, ומדינת ישראל לא הייתי מצפה

לפחות ממה שנכתב על ידי ליאור השקרן..."

1) אני אודה לך אם לא תתיימרי לומר לי את מי ומה אני אוהב ושונא. אני מודה לך על שמות התואר אבל אודה לך עם לא תשליכי עלי את התכונות שלך.

2) אין חובה הלכתית אבל אין גם איסור על קנייתם, ושיעבודם לכל ימי חייהם של עבדים ושפחות.  מה שכן יש בהלכה היהודית זה מערכת של חוקים המגדירים כיצד יש וכיצד אסור לנהוג בעבדים. העבדים הם חפץ, רכוש.

3) נורא נחמד שאת מתייחסת להלכה בתוך הקונטקסט של התקופה. אני לגמרי איתך בעניין הזה. אם את טוענת שההלכה איננה איזו תורת נצח שניתנה ע"י הקדוש ברוך הוא ושהיא אמורה להחליף את החוק במדינת ישראל, כפי שטוענים פה חלק מהחברים, אזי אין ביננו מחלוקת. אם היית טורחת לקרוא את הפוסט הפותח היית גם יודעת שזו הסיבה לדיון. מה שהיה "סביר" לפני 2000 שנה איננו סביר היום. למעשה הוא בלתי מוסרי. 

4) אין איסור גורף להסגרת עבד אל אדונו. אני חושב שהתייחסתי לזה באחת התגובות הקודמות. את מוזמנת.

צטט: sarite1 2010-02-11 17:20:58

 

 

                  עשית סלט שלם מעבד עברי ועבד נוכרי

                   ומשפחה יהודייה , שלא יכולה להיות בשום מקרה אשה שמביאה ילדים           

                   לשפחה נוכרייה.

                  

 אשה שמביאה ילדים לשפחה נוכרייה זה אכן לא ייתכן, אפילו לוגיסטית. עבד עברי שכופה עליו אדונו לקיים יחסי מין עם שפחה שאיננה יהודיה על מנת שזו תייצר וולדות שיהיו עבדים לאדון, כאמור, יתכן ויתכן ואת מוזמנת לעיין שוב, למעשה אולי לראשונה, בפוסט הפותח (סעיף 3 כמדומני).

צטט: יוהידן 2010-02-11 18:06:06

צטט: שינשין. 2010-02-11 17:50:56

צטט: יוהידן 2010-02-11 11:46:26

צטט: שינשין. 2010-02-11 08:21:34

צטט: יוהידן 2010-02-10 22:35:24

צטט: שינשין. 2010-02-10 22:29:13

צטט: יוהידן 2010-02-05 01:35:17

. ....ובענין "השפחה וילדיה יהיו לאדון",  זה בענין חובתו בכלכלתם. (פרשנות אישית)

 

פרשנות מנותקת, בעליל, מהכתוב.

 

הכתוב מדבר על כך אשה שהאדון נתן לעבד במהלך שנות עבדותו. היא וילדיה לא ישוחררו עם הבעל/האב המשתחרר אלא ישארו רכושו של האדון. הכתוב לא מתייחס לכלכלתם. הוא לא אומר שכלכלת האשה וילדיה יהיו על האדון אלא שהם יהיו לאדון. דהיינו - יהיו רכושו.

 

כלכלת אשה וילדים היא על אבי המשפחה ולא על אדון זר.

למה להפיל על אדם כלכלה של אשה וילדים לא לו?

 

כך או כך -

כלכלתם, בפועל, היא לא על האדון שכן שהם מרוויחים אותה (ויותר ממנה...) בעבודות הכפייה בשירותו של אדונם.

 

 

מנין לך?..הכתוב מתיחס למצב שהעבד משתחרר והאשה אינה רוצה לצאת אל עתיד לא ידוע כלכלית עם ילדיה. עכ",רצונה זה=רצון האדון וחובתו לכלכלה היא וילדיה ב-"ילדיה יהיו לו"-לענין חובתו, כפי שאשתו השיכת לו (כפי שהוא שיך לה),זה בענין חובותיו כלפיה. זוהי כונת הכתוב. אמרנו ..שהטקסט הוא טקסט ואנחנו  בני האדם..המפרשים.

האשה אינה רוצה לצאת?

איפה יש פה, בכלל, התייחסות לרצונה של האשה?

לא רק שאיןהתייחסות לרצונה של האשה, אלא שיש קביעה מפורשת שהאשה שהיתה רכושו של האדון לפני שניתנה לעבד, תישאר רכושו גם לאחר שחרורו של העבד. וגם ילדיה כך.

 

יתרה מזאת.

מיד בהמשך יש פסוק שאומר:

"וְאִם-אָמֹר יֹאמַר, הָעֶבֶד, אָהַבְתִּי אֶת-אֲדֹנִי, אֶת-אִשְׁתִּי וְאֶת-בָּנָי; לֹא אֵצֵא, חָפְשִׁי".

יש פה התייחסות לרצונו של העבד ואם הוא לא רוצה להשתחרר - הוא נרצע.

 

לא רק שאין התייחסות לרצונה של האשה אלא שברור מהדברים שהאשה ופרי בטנה (העץ ופריו...) הם רכושו של האדון ואם העבד אוהב אותם ורוצה להישאר במחיצתם - אין לו ברירה אלא להשאר בעבדותו.

 

אז איפה משתלבת פה ה"פרשנות" שלך על האשה וילדיה שלא רוצים לצאת?

אפילו האפולוגיסט הפרוע ביותר לא העז להציע פרשמות מופרכת כזו.

אין בדברייך להפריך פרשנותי,גם האפולוגיסט הפרוע לא יעזור. זאת מכיון שהרשות נתונה לעבד(כמו לשפחה) לברוח מעבדותו(לקום וללכת) , מבלי שהאדון יהיה מסוגל להשיבו אליו, ב-"לא תסגיר עבד אל אדונו". עכ",,העבדות הינה אך ורק בהסכמה,,אפילו אם כפו ביהד לעבדות",כתחליף לכפיה אחרת בלכלוא הגנב. אין הגנב מעונין להכלא כמו שאינו מעונין לעבוד בשכר גנבתו להשיבה.עכ" נותנין בידו הבחירה בין כלא לבין לעבוד כשכיר  בעבודה בשכר גנבתו אשר גנב, או בשכר חובו.

אתה יכול להסביר את המשפט הזה?

אין בדברייך להפריך פרשנותי,גם האפולוגיסט הפרוע לא יעזור.

אתה יכול להבהיר מהו הקשר שבין שני חלקיו? אלה שהפרדת ביניהם בפסיק?

לא!

תארתי לעצמי שאתה משתמש במונחים שאינך יודע את משמעותם...

צטט: שינשין. 2010-02-11 21:27:56

צטט: יוהידן 2010-02-11 18:06:06

צטט: שינשין. 2010-02-11 17:50:56

צטט: יוהידן 2010-02-11 11:46:26

צטט: שינשין. 2010-02-11 08:21:34

צטט: יוהידן 2010-02-10 22:35:24

צטט: שינשין. 2010-02-10 22:29:13

צטט: יוהידן 2010-02-05 01:35:17

. ....ובענין "השפחה וילדיה יהיו לאדון",  זה בענין חובתו בכלכלתם. (פרשנות אישית)

 

פרשנות מנותקת, בעליל, מהכתוב.

 

הכתוב מדבר על כך אשה שהאדון נתן לעבד במהלך שנות עבדותו. היא וילדיה לא ישוחררו עם הבעל/האב המשתחרר אלא ישארו רכושו של האדון. הכתוב לא מתייחס לכלכלתם. הוא לא אומר שכלכלת האשה וילדיה יהיו על האדון אלא שהם יהיו לאדון. דהיינו - יהיו רכושו.

 

כלכלת אשה וילדים היא על אבי המשפחה ולא על אדון זר.

למה להפיל על אדם כלכלה של אשה וילדים לא לו?

 

כך או כך -

כלכלתם, בפועל, היא לא על האדון שכן שהם מרוויחים אותה (ויותר ממנה...) בעבודות הכפייה בשירותו של אדונם.

 

 

מנין לך?..הכתוב מתיחס למצב שהעבד משתחרר והאשה אינה רוצה לצאת אל עתיד לא ידוע כלכלית עם ילדיה. עכ",רצונה זה=רצון האדון וחובתו לכלכלה היא וילדיה ב-"ילדיה יהיו לו"-לענין חובתו, כפי שאשתו השיכת לו (כפי שהוא שיך לה),זה בענין חובותיו כלפיה. זוהי כונת הכתוב. אמרנו ..שהטקסט הוא טקסט ואנחנו  בני האדם..המפרשים.

האשה אינה רוצה לצאת?

איפה יש פה, בכלל, התייחסות לרצונה של האשה?

לא רק שאיןהתייחסות לרצונה של האשה, אלא שיש קביעה מפורשת שהאשה שהיתה רכושו של האדון לפני שניתנה לעבד, תישאר רכושו גם לאחר שחרורו של העבד. וגם ילדיה כך.

 

יתרה מזאת.

מיד בהמשך יש פסוק שאומר:

"וְאִם-אָמֹר יֹאמַר, הָעֶבֶד, אָהַבְתִּי אֶת-אֲדֹנִי, אֶת-אִשְׁתִּי וְאֶת-בָּנָי; לֹא אֵצֵא, חָפְשִׁי".

יש פה התייחסות לרצונו של העבד ואם הוא לא רוצה להשתחרר - הוא נרצע.

 

לא רק שאין התייחסות לרצונה של האשה אלא שברור מהדברים שהאשה ופרי בטנה (העץ ופריו...) הם רכושו של האדון ואם העבד אוהב אותם ורוצה להישאר במחיצתם - אין לו ברירה אלא להשאר בעבדותו.

 

אז איפה משתלבת פה ה"פרשנות" שלך על האשה וילדיה שלא רוצים לצאת?

אפילו האפולוגיסט הפרוע ביותר לא העז להציע פרשמות מופרכת כזו.

אין בדברייך להפריך פרשנותי,גם האפולוגיסט הפרוע לא יעזור. זאת מכיון שהרשות נתונה לעבד(כמו לשפחה) לברוח מעבדותו(לקום וללכת) , מבלי שהאדון יהיה מסוגל להשיבו אליו, ב-"לא תסגיר עבד אל אדונו". עכ",,העבדות הינה אך ורק בהסכמה,,אפילו אם כפו ביהד לעבדות",כתחליף לכפיה אחרת בלכלוא הגנב. אין הגנב מעונין להכלא כמו שאינו מעונין לעבוד בשכר גנבתו להשיבה.עכ" נותנין בידו הבחירה בין כלא לבין לעבוד כשכיר  בעבודה בשכר גנבתו אשר גנב, או בשכר חובו.

אתה יכול להסביר את המשפט הזה?

אין בדברייך להפריך פרשנותי,גם האפולוגיסט הפרוע לא יעזור.

אתה יכול להבהיר מהו הקשר שבין שני חלקיו? אלה שהפרדת ביניהם בפסיק?

לא!

תארתי לעצמי שאתה משתמש במונחים שאינך יודע את משמעותם...

 

ליאור

הסברתי לשין שין מדוע השפחה שעליה היא כתבה היא שפכה נוכרייה,ולא כפי שהיא חשבה בטעות

שמדובר בשפכה יהודייה.

וכמו שאתה יודע, לתת למישהו אישה לתקופת עבדותו זה יותר בונוס מכפייה...

ולגבי העבדות,

הסר דאגה מליבך, לא תהייה עבדות, גם לא תהייה אישה בשובייה

כל אלה ניתנו על מנת להגביל דברים שהיו נהוגים בעבר ואינם  כמובן מצוות

יותר מכך, לפי רוב הדיעות  לא יהיו קורבנות של בעל חיים...

http://cafe.themarker.com/view.php?t=1459663

הנה הסבר יפה לנושא העבדות מאת יונתן .. כאן בקפה...

צטט: sarite1 2010-02-12 07:59:24

 

הסברתי לשין שין מדוע השפחה שעליה היא כתבה היא שפכה נוכרייה,ולא כפי שהיא חשבה בטעות

שמדובר בשפכה יהודייה.

אני לא התייחסתי למוצאה של השפחה, כפי שאת חושבת בטעות.

אולי כדאי לשפר את הבנת הנקרא?

צטט: lior peleg 2010-02-11 18:32:05

צטט: sarite1 2010-02-11 17:20:33

תגידי... הפטריות טעימות לכם????

 

 

 

אין חובה הלכתית לכבוש עבדים ושפחות

 

התקנות האלה הם על מנת שיהיה יחס אנושי  לאנשים  יחסית

לתקופה בה הם היו, כי כל בני האדם נבראו בצלם 

 

 

התורה לא אסרה את העבדות כי היא היתה מקובלת אז

 

אבל הגבילה אותה-אסרה על רצח עבדים ( תקראו בפ"ש השבוע)  ,ועל הסגרת עבדים  לבעליהם. 

 

 

בעוד לפי חוקי חמורבי מסגירים עבדים שברחו

 

לפי החוק היהודי לא מסגירים עבדים שברחו .

 

זה נותן קצת תובנה הגישה

בקיצור,

 

אתם מבלבלים בין הלכות  שהם חובה לבין תקנות שנועדו

ליצור מערך הומני יחסית לאותה תקופה.

כמובן שמשונא יהדות, יהודים, ומדינת ישראל לא הייתי מצפה

לפחות ממה שנכתב על ידי ליאור השקרן...

 

 "אתם מבלבלים בין הלכות  שהם חובה לבין תקנות שנועדו

 

ליצור מערך הומני יחסית לאותה תקופה.

 

 

כמובן שמשונא יהדות, יהודים, ומדינת ישראל לא הייתי מצפה

לפחות ממה שנכתב על ידי ליאור השקרן..."

 

1) אני אודה לך אם לא תתיימרי לומר לי את מי ומה אני אוהב ושונא. אני מודה לך על שמות התואר אבל אודה לך עם לא תשליכי עלי את התכונות שלך.

2) אין חובה הלכתית אבל אין גם איסור על קנייתם, ושיעבודם לכל ימי חייהם של עבדים ושפחות.  מה שכן יש בהלכה היהודית זה מערכת של חוקים המגדירים כיצד יש וכיצד אסור לנהוג בעבדים. העבדים הם חפץ, רכוש.

3) נורא נחמד שאת מתייחסת להלכה בתוך הקונטקסט של התקופה. אני לגמרי איתך בעניין הזה. אם את טוענת שההלכה איננה איזו תורת נצח שניתנה ע"י הקדוש ברוך הוא ושהיא אמורה להחליף את החוק במדינת ישראל, כפי שטוענים פה חלק מהחברים, אזי אין ביננו מחלוקת. אם היית טורחת לקרוא את הפוסט הפותח היית גם יודעת שזו הסיבה לדיון. מה שהיה "סביר" לפני 2000 שנה איננו סביר היום. למעשה הוא בלתי מוסרי. 

4) אין איסור גורף להסגרת עבד אל אדונו. אני חושב שהתייחסתי לזה באחת התגובות הקודמות. את מוזמנת.   לכל באי הדיון העקר הזה ראו מדוע---

http://cafe.themarker.com/view.php?t=1451582&p=1#d10013969

צטט: יוהידן 2010-02-11 22:32:45

צטט: שינשין. 2010-02-11 21:27:56

צטט: יוהידן 2010-02-11 18:06:06

צטט: שינשין. 2010-02-11 17:50:56

צטט: יוהידן 2010-02-11 11:46:26

צטט: שינשין. 2010-02-11 08:21:34

צטט: יוהידן 2010-02-10 22:35:24

צטט: שינשין. 2010-02-10 22:29:13

צטט: יוהידן 2010-02-05 01:35:17

. ....ובענין "השפחה וילדיה יהיו לאדון",  זה בענין חובתו בכלכלתם. (פרשנות אישית)

 

פרשנות מנותקת, בעליל, מהכתוב.

 

הכתוב מדבר על כך אשה שהאדון נתן לעבד במהלך שנות עבדותו. היא וילדיה לא ישוחררו עם הבעל/האב המשתחרר אלא ישארו רכושו של האדון. הכתוב לא מתייחס לכלכלתם. הוא לא אומר שכלכלת האשה וילדיה יהיו על האדון אלא שהם יהיו לאדון. דהיינו - יהיו רכושו.

 

 

כלכלת אשה וילדים היא על אבי המשפחה ולא על אדון זר.

למה להפיל על אדם כלכלה של אשה וילדים לא לו?

 

 

כך או כך -

כלכלתם, בפועל, היא לא על האדון שכן שהם מרוויחים אותה (ויותר ממנה...) בעבודות הכפייה בשירותו של אדונם.

 

 

 

מנין לך?..הכתוב מתיחס למצב שהעבד משתחרר והאשה אינה רוצה לצאת אל עתיד לא ידוע כלכלית עם ילדיה. עכ",רצונה זה=רצון האדון וחובתו לכלכלה היא וילדיה ב-"ילדיה יהיו לו"-לענין חובתו, כפי שאשתו השיכת לו (כפי שהוא שיך לה),זה בענין חובותיו כלפיה. זוהי כונת הכתוב. אמרנו ..שהטקסט הוא טקסט ואנחנו  בני האדם..המפרשים.

האשה אינה רוצה לצאת?

איפה יש פה, בכלל, התייחסות לרצונה של האשה?

לא רק שאיןהתייחסות לרצונה של האשה, אלא שיש קביעה מפורשת שהאשה שהיתה רכושו של האדון לפני שניתנה לעבד, תישאר רכושו גם לאחר שחרורו של העבד. וגם ילדיה כך.

 

 

יתרה מזאת.

מיד בהמשך יש פסוק שאומר:

"וְאִם-אָמֹר יֹאמַר, הָעֶבֶד, אָהַבְתִּי אֶת-אֲדֹנִי, אֶת-אִשְׁתִּי וְאֶת-בָּנָי; לֹא אֵצֵא, חָפְשִׁי".

 

יש פה התייחסות לרצונו של העבד ואם הוא לא רוצה להשתחרר - הוא נרצע.

 

לא רק שאין התייחסות לרצונה של האשה אלא שברור מהדברים שהאשה ופרי בטנה (העץ ופריו...) הם רכושו של האדון ואם העבד אוהב אותם ורוצה להישאר במחיצתם - אין לו ברירה אלא להשאר בעבדותו.

 

 

אז איפה משתלבת פה ה"פרשנות" שלך על האשה וילדיה שלא רוצים לצאת?

אפילו האפולוגיסט הפרוע ביותר לא העז להציע פרשמות מופרכת כזו.

אין בדברייך להפריך פרשנותי,גם האפולוגיסט הפרוע לא יעזור. זאת מכיון שהרשות נתונה לעבד(כמו לשפחה) לברוח מעבדותו(לקום וללכת) , מבלי שהאדון יהיה מסוגל להשיבו אליו, ב-"לא תסגיר עבד אל אדונו". עכ",,העבדות הינה אך ורק בהסכמה,,אפילו אם כפו ביהד לעבדות",כתחליף לכפיה אחרת בלכלוא הגנב. אין הגנב מעונין להכלא כמו שאינו מעונין לעבוד בשכר גנבתו להשיבה.עכ" נותנין בידו הבחירה בין כלא לבין לעבוד כשכיר  בעבודה בשכר גנבתו אשר גנב, או בשכר חובו.

אתה יכול להסביר את המשפט הזה?

אין בדברייך להפריך פרשנותי,גם האפולוגיסט הפרוע לא יעזור.

אתה יכול להבהיר מהו הקשר שבין שני חלקיו? אלה שהפרדת ביניהם בפסיק?

לא!

תארתי לעצמי שאתה משתמש במונחים שאינך יודע את משמעותם...

 

 

 

מה לשות. אני אדם פשוט שינשין.

ועכשיו "פשוט" תעביר את מה שיש לך לומר על דיני עבדים מהדיון על גזענות, לדיון הזה שזה הנושא שלו. אתה יודע, ככה שזה לא יראה כאילו אתה סתם מנסה להפריע למהלך הדיונים.

תזכורת קצרה מתוך הפוסט הפותח:

"דיני העבדים בהלכה שונים בהתאם למוצאם של העבד או השפחה (אם הם יהודים ואם לאו) ובאופן "טבעי" מעמדם של העבדים הנכריים נמוך משמעותית ממעמדם של העבדים העבריים.

1. בניגוד לעבד העברי, העבד הנכרי אינו משוחרר לעולם אלא על מנת לאפשר קיום מצווה או ב"ראשי איברים", כלומר הוטל בו מום בלתי הפיך באיבר חשוב.

תלמוד בבלי מסכת גיטין דף לח עמוד ב':

"אמר רב יהודה אמר שמואל כל המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר (ויקרא כה) לעולם בהם תעבודו מיתיבי מעשה בר' אליעזר שנכנס בבית הכנסת ולא מצא עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה מצוה שאני:  ת"ר לעולם בהם תעבודו רשות דברי רבי ישמעאל ר"ע אומר חובה ודילמא ר"א סבר לה כמאן דאמר רשות לא סלקא דעתך דתניא בהדיא רבי אליעזר אומר חובה אמר רבה בהני תלת מילי נחתי בעלי בתים מנכסיהון דמפקי עבדייהו לחירותא ודסיירי נכסייהו בשבתא ודקבעי סעודתייהו בשבתא בעידן בי מדרשא"

רמב"ם הקדמה למשנה תורה מצוות עשה:

"רלה. לעבוד בעבד כנעני לעולם, שנאמר: "לעולם, בהם תעבודו" (ויקרא כה,מו)."

רמב"ם ספר הקניין, הלכות עבדים פרק ט':

"ז  וכן אסור לאדם לשחרר עבד כנעני; וכל המשחררו--עובר בעשה, שנאמר "לעולם, בהם תעבודו" (ויקרא כה,מו).  ואם שיחררו, משוחרר כמו שביארנו, וכופין אותו לכתוב גט שיחרור כמו שביארנו, בכל אותן הדרכים שביארנו.

ח  ומותר לשחררו לדבר מצוה, אפילו למצוה של דבריהם:  כגון שלא היו שם עשרה בבית הכנסת--הרי זה משחרר עבדו, ומשלים בו המניין; וכן כל כיוצא בזה.

ט  וכן שפחה שהיו העם נוהגין בה מנהג הפקר, והרי היא מכשול לחטאים--כופין את רבה, ומשחררה כדי שתינשא ויסור המכשול.  וכן כל כיוצא בזה."

שולחן ערוך, יורה דעה סימן רסז סעיף עט'

המשחרר את עבדו – עובר בעשה ד"לעולם בהם תעבודו". ומותר לשחררו לדבר מצוה אפילו היא מדבריהם, כגון שלא היו בבית הכנסת עשרה – הרי זה משחרר עבדו ומשלים בו מניין עשרה. וכן כל כיוצא בזה. וכן שפחה שנוהגין בה העם מנהג הפקר – כופין את רבה ומשחררה, כדי שתנשא ויסור המכשול. עד כאן לשונו. 

2. יש הגורסים כי יהודי שמצא תינוק גוי יוכל להטבילו לעבדות. למשל:

רמב"ם ספר קניין הלכות עבדים פרק ח':"כד  [כ] ישראל שתקף בגוי קטן, או שמצא תינוק גוי, והטבילו לשם גר--הרי זה גר; לשם עבד, הרי זה עבד; לשם בן חורין, הרי זה בן חורין.  [כא] גר שקדמו שפחותיו ועבדיו, וטבלו בפניו--קנו עצמן בני חורין."

3. יהודי יכול לכפות על עבדו העברי לקיים יחסי מין עם שפחתו הנכרייה כדי שזו תלד לו עבדים נוספים. הו, כמה נאורה היא ההלכה. יש לו לאדון רכוש יקר מפז. שפכה גויה שאיננה רכושו רק כשלעצמה אלא היא גם מכונה לייצור שושלת עבדים. אונס אותה האדון להזדווג עם העבד העברי שלו וזו, צאצאיה מיועדים עוד בבטן אימם להיות עבדיו עד יום מותם. בואו נראה קצת מקורות.

בבלי קידושין טו' ע"א:

"דתניא (דברים טו) כי משנה שכר שכיר עבדך שכיר אינו עובד אלא ביום עבד עברי עובד בין ביום ובין בלילה וכי תעלה על דעתך שעבד עברי עובד בין ביום ובין בלילה והלא כבר נאמר (דברים טו) כי טוב לו עמך עמך במאכל עמך במשתה וא"ר יצחק מכאן שרבו מוסר לו שפחה כנענית"

רמב"ם ספר קניין, הלכות עבדים פרק ג':

"ה  [ג] מי שמכרוהו בית דין, יש לרבו ליתן לו שפחה כנענית:  בין האדון, בין בנו של אדון אם מת אביו--הרי זה נותן לו שפחה כנענית, וכופהו על זה כדי שיוליד לו ממנה עבדים.  והרי היא מותרת לו כל ימי עבדותו, שנאמר "אם אדוניו ייתן לו אישה . . ." (שמות כא,ד).  והמוכר עצמו, אסור בשפחה כנענית כשאר כל ישראל.

ו  [ד] אין עבד עברי מותר בשפחה כנענית, עד שתהיה לו אישה ישראלית ובנים, אבל אם אין לו אישה ובנים, אין רבו מוסר לו שפחה כנענית; ודבר זה, קבלה הוא.  אפילו היה הנמכר כוהן--הרי זה מותר בשפחה כנענית כל ימי עבדותו, [ה] אם היו לו אישה ובנים."".