מדובר בזוג בגילאי ה40 לחייהם שהגיעו חבוקים תוך כדי הצהרות אהבה שהשמש החווירה ליד אותם הצהרות,

לאחר כמה פגישות שבהם דנו שאלנו והגענו לתובנות ביחד מה היא אהבה בכלל, מה היא זוגיות, מה היא נתינה,

כיצד צריך להסתכל על העולם ועל בני האדם החיים בו והכול בכדי שלא להתאכזב פעם אחר פעם.

חברים יקרים הפעם הייתי רוצה לשתף אתכם, בפולמוס מעניין ומרתק שהיה לי בקליניקה, מדובר בזוג בגילאי ה40 לחייהם שהגיעו חבוקים תוך כדי הצהרות אהבה שהשמש החווירה ליד אותם הצהרות, לאחר מיכן ישבתי ושוחחתי עם כל אחד בנפרד, (חלק מתהליך הלמידה את האדם שעומד מולי חייב להיעשות תוך כדי שאלות שלפעמים לא נוח לאדם לספר ליד מישהו).

לאחר כמה פגישות שבהם דנו שאלנו והגענו לתובנות ביחד מה היא אהבה בכלל, מה היא זוגיות, מה היא נתינה, כציד צריך להסתכל על העולם ועל בני האדם החיים בו והכול בכדי שלא להתאכזב פעם אחר פעם. מצאתי את עצמי צולל אל תוך דיון סוער בינו לבינה,
הייתי שמח לשמוע את חוות דעתכם בדבר:

האם עלי "לצאת מגדרי" ביחסינו עם בנות זוגנו מיד לאחר הנישואין?

האם עלי להשאיר לה פתקים ומכתבי אהבה קצרים בכל יום?

האם לקנות לה זרי פרחים משובבי נפש שיקבלו את פניה בשובה מהעבודה?

האם עלי לבשל לה ארוחות גורמה בנות 4 מנות?

האם עלי להחמיא לה אינספור פעמים ביום על חוכמתה, רגישותה ויופייה?

האם עלי לשכור להקת זמרים שתנעים את זמנן בסרנדות רכות בעודנו אוכלים ארוחות רומנטיות לאור נרות, ומתבוננים בגלי הים המתנפצים אל החוף ?

אולי אתם סבורים שזוהי הדרך האידיאלית שבה אמור גבר להתייחס לאשתו הטרייה, ואתם תוהים, מה יכולה להיות העמדה המנוגדת בנושא זה?

העמדה המנוגדת טוענת, שאם תתייחס לאשתך בצורה זו בחודשים הראשונים, אתה מועד לכישלון.

שש שנים לאחר מכן, יהיו לך שלושה ילדים קטנים שמתרוצצים בבית, תעבוד 60 שעות בשבוע רק כדי שתוכל לעמוד בקניית תחליפי חלב וטיטולים, כשתחזור הביתה מהעבודה תהיה אשתך קבורה תחת הררי כביסה, הניחוחות היחידים שיקבלו את פניך יהיו החיתולים המלוכלכים של ילדיך והמראות משובבי הנפש היחידים שתראה יהיו אלה של פיקאסו הקטן שלך, שהשתמש בקיר הסלון כתחליף לקנבס.

להקת הזמרים תהיה במרחק שנות אור, וקרוב לוודאי שהשיר היחיד עליו תוכלו לחשוב הוא "יונתן הקטן"... נשותיכם ירגישו כנראה מאוכזבות מאוד. איפה הגבר הרומנטי שרק רצה להתבונן בעיניהן במשך שעות ולומר להן כמה הן נפלאות?

היכן הגבר שנהג להכין להן ארוחות, לכתוב להן מכתבי אהבה ולהחזיר אותן מהעבודה כשהוא רכוב על סוס לבן?

לפי התפיסה הזו, עדיף להתחיל את החיים בצורה נורמאלית; לאכול שימורי טונה ושעועית ירוקה לארוחת ערב, ולתת מקסימום שתי מחמאות ביום. הדבר יכין את הקרקע לנישואין מאושרים שבהם איש לא ירגיש מאוכזב, זנוח או נשכח, כי העניינים יהיו יציבים לאורך כל הדרך.

נכון?

לא נכון?

מה לדעתכם באמת עושים?

לדעתי כל ההצעות בכיוון זה או אחר הו אופציות אינדיבידואליות. הן לא יכולות להיות מתכון שמתאים לכל אדם או לכל זוג. מה שחשוב הוא ששני בני הזוג יהיו קשובים האחד לשני, יהיו ערים לצרכים של השני (ובמסגרת זו אפשר גם להחמיא), כי נרות או פתקים הם תפאורה, הם לא הדבר האמיתי, והטיפול בבני הזוג צריך להתמקד בדברים אלו ולעודד אותם למצוא בעצמם מה מתאים להם כביטוי לקשר הזוגי שלהם.

תרגום ועריכה לשונית