יהודה, אני לא משוכנע שאתה מדייק.

פקודת הפטנטים קובעת המצאת שרות ככזו שהומצאה "עקב" ו"בתקופת" העבודה. אלו הם שני תנאים מצטברים, שדי באי קיומו של אחד מהם כדי למנוע את זכוותו של המעסיק בהמצאה.

עם זאת, "תקופת" העבודה חשובה לעניין הדיווח למעביד, שכן חובת דיווח קמה על כל המצאה במהלך התקופה אף אם אינה "עקב" העבודה. צריך לשים לב ש"עקב" פורש כקשר רופף שדי בו כדי להקנות למעסיק את הזכות.

כמו כן, פניה פורמלית של העובד למעביד המודיעה לו על ההמצאה (כולל כל פרט חשוב המהווה חלק ממנה) ומציינת כי בהעדר תגובה אחרת של המעסיק המשייכת לעצמו את ההמצאה תוך תקופה מסויימת (6 חודשים) היא תשאר בידי העובד, הינה הצעד הנכון. 

צריך לזכור כי גם אם ההמצאה עוברת למעסיק, הרי העובד זכאי לתגמולים לפי קביעת הועדה. 

מקווה שקצת עזרתי, אבל האמור מעלה הוא כללי ואינו מהווה יעוץ משפטי מחייב. אין להסתמך עליו. 

אמצאות בשירות המעסיק

על פי חוק הפטנטים הישראלי העובד חייב להודיע למעבידו בכתב על כל אמצאה שהגיע אליה עקב שירותו או בתקופת שירותו, וזאת סמוך ככל האפשר לאחר שהמציא אותה, וכן על כל בקשת-פטנט שהגיש העובד.

האמצאה של עובד, שהגיע אליה עקב שירותו ובתקופת-שירותו תקום לקנין

מעבידו, אם אין ביניהם הסכם אחר לענין זה,זולת אם ויתר המעביד על האמצאה תוך ששה חדשים מיום שנמסרה לו ההודעה,או לא הגיב להודעה תוך אותם ששה חודשים.

 העובד הממציא (או בלשון החוק: אמצאת-שירות)

חברים, תודה על התשובות המפורטות, אך עדין נשארתי בצריך עיון.

ברוב המקרים, לפנייה של עובד על רעיון חדש ישיב המעביד בחיוב.  שכן מטבע הדברים הוא מעוניין בזכויות קניניות שאולי אי פעם יבשילו לפירות  - וכי מה יש לו להפסיד.

השאלה היא האם רצונו בזכויות ללא עשייה אקטיבית כלשהי (לדוגמא: תשלום ההוצאות לרישום הפטנט, קידומו וכדומה) גם היא לבדה מקנה לו זכויות קניניות?

(יורם, אני סבור שהנושא "העובד הממציא" הוא מעניין, בוודאי את קהילת ההי-טק אך גם מעבר אליה.  אם תוכל לכתוב על כך post מפורט - נשמח.  אגב, לשם הגילוי, באמתחתי כבר רשומים בארה"ב שני פטנטים שהועברו לקניין למעסיקי ואין לי כל ערעור על כך)  

יהודה,

לפי דעתי, החוק בישראל נחרץ בעניין - המעביד יכול לנכס את ההמצאה (אם נוצרה עקב ובזמן) גם אם אח"כ יחליט לנטוש את הפטנט, להפסיק לתבוע את הפטנט בפני רשם הפטנטים וכו'.

ההגיון הוא שהשאלה העומדת על הפרק היא בעצם שאלת הבעלות על ההמצאה.

מותר למעביד לזנוח רעיון ששייך לו. 

אגב, במידה ואתה עובד מדינה/צבא/ וכו' החוק אף מרחיק לכת מעבר לזה.

למשל, החובה עומדת גם תוך שנה לאחר תום תקופת-שירותו של העובד-הממציא (בתחום

תפקידו או בתחום פעילות היחידה שבה הועסק).

ועוד אגב, לא מזמן פנה ירון זליכה (החשב הכללי המודח) לעובדי המדינה בקריאה לדווח על קניין רוחני שגנבו. למשל,

לרופאים בכירים שרשמו פטנטים על שמם אף שהושגו עקב ובזמן עבודתם.

אני מצרף לינק לכתבה על כך: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?more=1&itemNo=893198&contrassID=2&subContrassID=6&sbSubContrassID=0

יתכן שזכותו של העובד לתמלוגים בשילוב עם זניחת המעסיק את ההמצאה יכולות להוביל לעתירה מעניינת של מעין "רשיון כפיה" לעובד תוך קביעת תמלוגים על ידי הועדה, אבל מבלי להתעמק בנושא (גילוטי נאות - לא עסקתי בו אף פעם ואיני מתמצא בו) - נראה לי שאכן ברגע שנקבעה הבעלות, זכות הבעלים לא לעשות שימוש במה ששלו.

מצד שני כולנו יודעים שגם בזכויות קניין "רגילות" - אסור לפעול בחוסר תום לב, ואולי זה המצב. 

כוונתך לחייב את המעביד להגיש בקשת פטנט? לא נראה לי סביר שאם בעל הפטנט החוקי הוא אכן המעסיק והוא בוחר לוותר עליו (לטובת כולנו), נחייבו להגיש פטנט ולשאת בכל הוצאות

 רישומו, אגרות, שכ"ט עורך פטנטים וכו'

העובד Big in Japan

משך שנים, על פי החוק היפאני, מעביד יכול היה להגיש פטנט על אמצעה שנוצרה ע"י עובדו, רק עם פיצה את העובד בנפרד ממשכורתו. נשאלת השאלה מה גודל הפיצוי? בתי המשפט ביפאן פסקו סכומים נאים למדי לטובת עובדים במצבים כאלה.

 יחד עם זאת, בשנת 2005 שונה החוק היפאני כך שניתנה עדיפות להסכמים וולנטריים שנערכו מבעוד מועד בין המעביד לעובדיו, ובלבד שהפיצוי הגיוני.

 החוק היפאני חשב גם על המעביד, ונתן לו אוטומטית, ובחינם, רשיון (לא בלעדי) על הפטנט

שהעובד קיבל על המצאה שהמציא במהלך העבודה (אפילו אם הבקשה הוגשה לאחר שהעובד עזב את מקום עבודתו).