צטט: shabat shalom 2010-02-10 10:47:30
42 דוגמאות: כפיה וחוסר השוויון בין דתיים ל-לא דתיים בישראל Calvero אסף ( ב 19/1/10) 23 דוגמאות של כפיה דתית בישראל.
הוא החל במלאכה זו כאשר בני שיחו הדתיים כפרו בתופעה של כפיה דתית כלשהי.
ברוח זו הוספתי על תופעות הכפיה הללו, גם תופעות של חוסר שויון בזכויות וחובות בין האוכלוסיה הדתית לבין האוכלוסיה החילונית או המסורתית-ממלכתית.
מוטי, חברי הקרוב לחוגי הדת, עוד הוסיף לפני הערות ושאלות חשובות שנראות לי עוד יותר ישירות בשאלת חוסר השוויון בין דתיים לחילוניים.
רשימה זו פתוחה בפני כל הקוראים כדי לתקן או לדייק, וכן כדי להוסיף דוגמאות רבות שלא נכללו ברשימה מרשימה ומרגיזה זו.
והרי דוגמאות לכפיה דתית וחוסר שוויון בזכויות וחובות הדתיים מול החילונים
1.מי שרוצה להינשא חייב לעשות זאת בנשואים דתיים בלבד. אין אפשרות שווה להינשא בנישואים אזרחיים או רפורמים כדי להיות מוכר כזוג נשוי כדין.
2. מי שרשום כיהודי לא יוכל להינשא כדין למי שרשום כנוצרי.
3. מי ששם משפחתו כהן או כץ ודומיהם, אינו יכול להתחתן כדין עם גרושה.
4. מי שנולד לאישה נשואה ולאיש שאינו בעלה ("ממזר") אינו יכול להינשא כדין.
5. אין אפשרות להתגרש אלא באישור ובטקס דתי.
6. חברת התעופה הלאומית "אל על" לא טסה בשבת.
7. מוסדות תרבות ציבוריים רבים אינם פועלים בערבי שישי ובימי שבת (מתנסים, תאטראות, בתי ספר, אולמות קונצרטים, אולמות ספורט ועוד).
8.אין תחבורה ציבורית בשבת ברוב המקומות.
9. אין קבורה חילונית למעוניינים בכך מטעם המדינה בבתי הקברות של המדינה.
10. בתי מלון שזקוקים לתעודת כשרות לא יכולים לבשל אוכל בשבת או אפילו להכין קפה כמו שצריך.11. יש הגבלה מצד הרבנות על אולמות השמחה, מלונות, מסעדות בפעילות שאיננה קשורה באוכל (כמו איסור על ריקודי בטן או שימוש באולם ע"י לא יהודים).
12. איסור על פרסום מודעות רחוב שאינן לטעמם של היהודים הדתיים החרדים.
13. אילוץ הציבור לחיות לפי שעון קיץ וחורף בהתאם לנוחות המתפללים ולא בהתאמה לחסכון באנרגיה (למשל).
14. איסור פתיחת בתי אוכל וחלק ממקומות הבילוי בימי צום דתיים שלא משמעותיים לרוב הציבור (צום גדליה תשעה באב).
15. איסור כניסה לאתרים לאומיים או היסטוריים (כמו הכותל המערבי) ללא כיפה, ולנשים ללא שרוולים.16. איסור הצגת חמץ בפסח.
17. איסור יבוא חזיר ו/או בשר חזיר.
18. איסור של רשויות מקומיות על ממכר בשר חזיר בשטחיהן.
19. עבודה בשבתות ובחגים במוסדות ממשלתיים ובחברות ממשלתיות מחויבת אישורים מיוחדים מהשלטונות. האישורים ניתנים במשורה, תוך פגיעה בכלכלה ובשרות לאזרח (אין מתקנים כבישים, אסור להעביר ציוד כבד של חברת החשמל...)
20. האפליה על בסיס דתי שעושה החוק במתן רשות לפתיחת חנויות בשבת (ליהודים אסור, לערבים מותר).
21. אפלייה בקבלת עובדים או מורים במוסדות דתיים המוחזקים עי המדינה באי קבלת עובדים או מורים לא דתיים וכפיית לבוש הולם עליהם.
22. העסקת יהודים דתיים בלבד ביצור יין ביקבים רבים (הרוצים בתעודת הכשר כדי להתמודד בשויון עם היקבים הדתיים). העסקת עובדים דתיים במפעלים אלה אינה משפיעה ואינה קשורה כהוא זה על כללי הכשרות של המזון.
23. דרוש אישור מיוחד לפתיחת עסק בשבת.
24. צהל ומוסדות מדינה גדולים כקטנים לא קונים ממי שאין לו תעודת כשרות אורתודוכסית. זוהי פגיעה קשה בעסקים שונים רק בגלל האידיאולוגיה ואורח חייו של בעל המפעל.
25. איסור על חייל חילוני להחזיק באופן פרטי לחם בפסח או לבשל לעצמו ארוחה חמה בשבת. (ציטוט מפקודות מטכל: "אין להוסיף בשבת מים בלתי רתוחים לתוך מיחם העומד על האש...")
26. ציטוט מפקודות מטכל: "מדי שנה בשנה ייערך בכל יחידה בצהל מסע התעורות על ידי הרבנות הצבאית הראשית בתקופה שבין ראש חודש אלול ויום הכיפורים, ובו יוסברו ערכי הימים הנוראים ומועדי ישראל. השתתפות במסע ההתעוררות הזה היא חובה על כל חיילי צהל".
27. יש חוסר שויון מוחלט בין השקעות בחינוך בבתיס ממלכתיים לבין בתיה"ס הדתיים או התורניים באשר הם מחלקים את התלמידים לבנים ולבנות לחוד וכל כיתה שם קטנה יותר. כמו כן הם מקבלים תקציבי ענק על תגבור לימודי יהדות באשר הם מלמדים תפילות וכד' בעוד בתי הספר הממלכתיים המלמדים יהדות על פי ועדת שנער (ברוח היהדות הפלוראליסטית והציונית) לא מקבלים תקציבי ענק אלו.
28. חיילי ישיבות לומדים תוך כדי שרותם בצבא והם מקבלים , בנוסף לכך, את כל הזכויות כחיילים חילוניים רגילים.
29. חלק ניכר מהחרדים לא מתגייסים לצבא כלל ("תורתם אומנותם").
30. רוב מוסדות הדת אשר משרתים מעוט מהעם נבנים ומוחזקים ע"י המדינה. זרמים דתיים אחרים או מוסדות אידיאולוגים אחרים אינם מוחזקים ע"י המדינה.
31. ברוב המקרים הקהילות הדתיות (בעיקר החרדיות) אינן תורמות תרומות למוסדות שאינם דתיים. בעוד שהם פונים ומתרימים גם חילוניים למוסדות דתיים בלבד.
32. חילוני לא יכול ללמוד בית ספר דתי אלא אם הוא משנה את אורח חייו, לבושו, ומנהגיו. תלמיד דתי יתקבל ללא מגבלה וכפיה כלשהי לכל בי"ס ממלכתי כרצונו.
33. המדינה מחזיקה בתקציבה אלפי בעלי משרות דתיות ממלכתיות או מוניציפליות שתפקידם לספק שרותים דתיים לקבוצות אלו (תוך חלוקה כפולה לזרמים השונים שלא מסתפקים בנהלי הרבנות הראשית – למשל), וזאת בנוסף לתשלומים שהאזרחים או היצרנים צריכים לשלם להם בנוסף (למשל שומרי/משגיחי כשרות המוחזקים ע"י היצרנים).
34. המדינה מחזיקה בכספי כל אזרחיה את בתיה"ס החרדיים מבלי שהם ילמדו את מקצועות הליבה: מקצועות יסוד שהמדינה החליטה שהם ילמדו.
35. המדינה מחזיקה בכספה את בתי הספר החרדיים אשר אינם מכינים את תלמידיהם לקראת השתלבותם במעגל העבודה, במקצועות לימוד הנדרשים מבעלי מקצוע שונים בתקופתינו.
36. הארגונים הדתיים (בעיקר החרדים) הם האירגונים היחידים אשר אינם מקבלים כעקרון, ובמוצהר את ריבונותה של המדינה ובציות לחוקיה, באשר הם מכריזים כי החוק הקובע לגביהם הוא חוק התורה (אפילו האזרחים הערבים לא מכריזים על כך).
37. תלמידי ישיבות הסדר מקבלים פטור מצהל על לימודיהם ואינם משרתים שרות מלא בצהל. אך נהנים מכל הטבות של יוצאי צבא. אני חשבתי שאהבת המולדת היא אהבה ללא תנאי ובודאי לא בתנאים שמביאים רווח כזה לפטריוטים. מדוע לא יקבל פטור כזה גם מתישב באזורי הנגב בגלל תרומתו, או עובד חקלאות שמפריח את הארץ? ואם ביהדות עסקינן, אז למה לא יקבלו פטור מחלק תקופת הגיוס כל הסטודנטים הלומדים באונירסיטאות תנ"ך או תלמוד??? אין ספק שעניין זה לא מפורסם שהרי זוהי פריבילגיה סקטוריאלית פוליטית בלבד.
38. הצעירים החרדים הבריאים לא מגויסים לצהל בצילה של הוראת "תורתם אומנותם". ז"א שמה שהם לומדים משחר אותם משמירה על המדינה. מדוע מקצוע מסוים משחר מחובות הגיוס ומקצועות אחרים לא.מילא. נניח שהם לומדים מתוך תורתם אומנותם. רוב הלומדים יעברו אחרי לימודיהם בחינה ויקבלו תואר של רב ויקבלו מהמדינה או מהעירייה משכורת על לימודיהם. מדוע, אם כך מי שלומד הנדסה ויקבל משכורת על כך לא ישוחרר מגיוס לצבא?
39. בתוך קווי התחבורה הציבוריים (המסובסדים ע"י מדינת ישראל במיסי כולם) יש את ה"קו למהדרין" שבו נוסעים חרדים (לחרדים אין קוים כאלה בחו"ל) וקו זה זול יותר מקווים אחרים. (סטודנטים לא דתיים מעדיפים לנסוע בו משכונות חרדיות בגלל מחירו הזול).
40. המועצות הדתיות מאוכלסות בבעלי ג'ובים לדתיים בלבד משום שהחוק מחייב את כולם לקבל את שרותיהן של המועצות הללו. יתר על כן: עלתה הצעה שמועצות דתיות חזקות (שמנוהלות ביעילות כלשהי) יחזיקו את המועצות החלשות (שמחלקות יותר ג'ובים ממה שמתוקצב ע"י המדינה).
41.אחד הבלופים הגלויים הוא "קי"ץ" – קצבת יוצאי צבא. מכיוון שהחרדים לא מתגיסים אז לא מגיעה להם קצבת יוצאי צבא מהביטוח הלאומי (כמו לערבים). על מנת להתחכם, מגייסים את הפרזיטים האלה (שאינם תורמים דבר ר' סעיף 38) ליום אחד, מקבלים את פרטיהם ומשחררים אותם תוך יום לחזור ל"תורתם אומנותם", וכל זה כדי שיקבלו קצבת יוצאי צבא מורחבת.
42. היום קראתי שאסור לייבא פרוות לישראל – חוץ מאשר לתעשיית השטריימלעך לחרדים.
וסתם שאלה מתוך סקרנות (או מחוסר ידיעה):יודעי דבר הציעו לי לשאול הכיצד מותר לחרדים ללכת ברחוב ואף לבית הכנסת) עם מעיל פרוה של חיה טמאה (הצ'ינצ'ילה). האם זה לא כמו ללכת עם כובע מעור חזיר?
לא הייתי מייגע אתכם ואת עצמי ברשימה זו, אילולא יחסם של הדתיים (ובעיקר החרדים שביניהם) כלפי תרבותם ותרומתם של הלא דתיים שבשתיקה ראויה לשבח, ממשיכים לשאת על גבם את חוסר השוויון הזה.
אני חוזר ומבקש מכל המשתתפים להתיחס אך ורק לכתוב (ולא לכותבים עצמם) על מנת למנוע עיוותים ופרטים לא נכונים ברשימה זו.
) הוא חוק המבטא את הערכים והרצון של כלל החברה ולא של סקטור ספציפי. בעוד שאם יהיה חוק (ויש חוקים כאלה למשל בכותל שהוא של כולנו) המחייב נשים לבוא עם שרולים זו כפיה סקטוריאלית).גם החוק לא להרעיש בין 2 ל 4 הוא אינטרס כללי ומייצג אינטרס כללי (למרות תכנית הג'ז שאני אוהב לשמוע בין 2 ל4), ואני מקבלאותו כחוק טוב. 
/null/text_64k_1#