לרוב הקוראים תהה זאת סתם סיסמא חסרת תוכן... "חינוך כלכלי", "השקעה ארוכת טווח".. אולי חשובה לכלכלנים ומומחים למימון, אבל לא לנו, הקוראים הפשוטים.

לרוב הקוראים, שלא לומר כולם, יש היום סכום כסף לא גדול, שאינו לשימוש מיידי, ומוגדר ככסף לטווח הבינוני והארוך. האמור נכון גם לחייל משוחרר בן 22, וגם לך, בת 28 או 29. בין אם אתה אבא לילד בכיתה א', ובעצם כמעט לכל אחד מאיתנו. 

י

לבסוף, נשאל בפשטות. מי מאיתנו באמת מכיר את הביטוח הפנסיוני שלו? מי בטוח בחיסכון הפנסיוני? דהיינו קיום בכבוד ומעבר לכך,, שמירה על מצבו הכלכלי הקיים והמשך קיום איכותי גם מעבר לשנות הפריון, שלו עצמו, או של ילדיו ? 

י

אנסה לענות על כל השאלות הללו ועוד, בפשטות האפשרית, ובליווי מספר דוגמאות קצרות. מכיוון שהמאמר מדגים בפשטות איך ובעיקר מדוע חשוב מאוד לחסוך, אאפשר לכם, הקוראים, להשתמש בקובץ פשוט שהכנתי לצורך הסימולציה, ושאספק לכל דורש. מכיוון שהקובץ הוא קובץ אקסל, ולא ניתן להעלותו כאן, אזי אשמח לשלוח במייל לכל דורש (שילחו הודעה ואשמח לשלוח מייל בתגובה). 

י

חינוך כלכלי הינו היכולת שלי, כצרכן נבון, להעריך באופן סביר את מצבי הכלכלי היום, ואת מצבי בעתיד. את כוח הקניה שלי אל מול הכנסותי. אין זה סוד שאחת הבעיות איתן מנסות הרשויות הכלכליות להתמודד היא יתרת החובה (אוברדרפט). רבים  מבתי האב חיים מתחת לקו ההכנסות, ומשלם על כך ביוקר. בכך מטפל בנק ישראל, ומנסה לחנך אותנו (ולהכריח אותנו) האזרחים לצרוך נכון, דהיינו לצרוך על פי אפשרויותנו.  

י

בעיה נוספת, חשובה לא פחות, אך לטווח האורך הרבה יותר, היא מודעות הציבור לחיסכון. מידי מספר חודשים מפורסמים נתונים אודות מצב העוני בקרב הקשישים והילדים. במרבית המקרים הנתונים חולפים בהקשבה ובביטול "לנו זה לא יקרה", או "מי שלא חסך שהיה צעיר שלא יתפלא שהוא חי על קצבאות". אלה הן מקצת התגובות השכיחות.

היכולת, או הכלים להעריך מהי רמת החיסכון ומהי שוויה לגיל הפרישה אינה בנמצא לרבים מאיתנו. לעיתים קרובות יש קרנות פנסיה וקופות גמל למינהן, ומבחינתנו זה מספיק. היכולת החשובה ביותר, שאינה קיימת, הינה כמה צריך להיות לנו על מנת לשמר את רמת החיים המינימלית שלה אנו שואפים בגיל הפנסיה.

שאלות אלו הן בדיוק השאלות שאנו נוטים ומעדיפים להתעלם מהם בין תלאות היומיום, אך הן אלה השאלות שיקבעו באמת את עתידנו, ועתיד ילדנו. 

י

לקבלת תשובה לשאלות הללו יש לפנות כמובן לייעוץ פרטני, בין אם באמצעות ייעוץ פנסיוני סובייקטיבי (יהיה זה יועץ מטעם קופת הפנסיה או בית השקעות / בנק) ובין אם ייעוץ חיצוני שידע להעריך ולתת את התשובות לשאלות הנ"ל. 

י

כאן אנסה לתת פתרון "קסם". פתרון נוסף. אפיק באמצעותו נוכל לתרום היום, באופן מהותי, לביטחון הכלכלי שלנו בעוד מספר שנים רב. באמצעות כלי הכולל השקעה חד פעמית, קטנה יחסית, בגיל צעיר ככל הניתן, ננסה להבטיח, באופן טוב למדי קבלת סכום כסף גדול, גדול מאוד, עם ההגעה לגיל הפנסיה. המפתח הוא חוק הריבית דריבית. צבירה של מספר שנות חיסכון רב ככך הניתן, ומיד אדגים. 

י

בהדגמה זאת אעמת בין שלושה טיפוסים שונים שמעוניינים לחסוך היום לגיל הפנסיה.

אדגים כיצד בהחלטה חד פעמית ופשוטה מאוד מבטיחים הטיפוסים שלנו את עתידם או עתיד ילדיהם.

בשלושת המקרים אניח בתחילה שתשואת המשקיעים תהה גבוהה יחסית, אך אינה חורגת מהתשואה הסבירה לטווח הארוך באמצעות מכשירי חסכון מנייתיים, ותניב בממוצע 9% שנתי ונומינלי, בשקלים. אדגים מה משמעות התשואה, ועד כמה כל אחוז בתשואה זאת משמעותית וקריטית, אך אפשרית באותם האפיקים. 

י

הראשון, טיפוס מוזר למדי, בן 45. במזל טוב נולד לו תינוק, והוא, כבוגר אחראי רואה את הנולד ומחליט לחסוך לילד. בעבר היו נוהגים לפתוח מספר קופות גמל לילד הנולד, או להשתמש בקופות חיסכון. העיקרון זהה ונכון. בניגוד לרובנו, שחושבים וחוסכים לגיל 18, הוא מחליט לחשוב רחוק. רחוק מאוד. חוסך וחושב על בעיית הפנסיה של בנו. האב מעוניין להבטיח כבר היום את עתיד הפנסיה של בנו באמצעות חסכון של סכום זניח (כיום) ומגוכח. טיפוס זה שם בצד, באמצעות קופת גמל X,  סכום של 2,000 ₪ כיום, כשהילד בן שנה. מדהים לגלות שסכום זה הופך ל... 540,000 ₪ בגיל 65 (של הילד), ובעצם מאפשר לילד של היום להנות מתוספת פנסיונית מהותית ביותר בעתיד. מדהים להבין שחסכון של 2,000 ₪, ו- 65 שנות חסכון הביאו לתוצאה שכזאת, ולתשואה מצטברת של 27,000% ! מדהים עוד יותר לגלות שתשואה ממוצעת גבוהה יותר, כלומר 10% במקום 9%, תשיא סכום מדהים של 980,000 ש"ח לאחר 64 שנים. הסכום הוא אמנם נומינלי (כמובן), ואינו מביא בחשבון ירידת ערך כתוצאה מאיפלציה, אך הוא מהותי וגדול גם בהתייחס להנחה זאת (ובאם התרחשות מצב של היפר אינפלציה הרי חלק מחסכונו מצוי באפיקים צנמודי מדד, בכל מקרה). 

י

הטיפוס השני הוא בחור צעיר בן 26. אחרי צבא וסטודנט תואר ראשון. הטיפוס שלנו הוא סטודנט מעט שונה. הוא כבר עובד קשה, פותח את עיניו ומסתכל סביב. הוא יודע שכיום יש לו 50,000 ₪ בחסכון, והוא ממש רוצה לנסוע למקסיקו בקיץ, ולהחליף את הפונטו הישנה שמתחת לבית השכור. ה"ברנש" מחליט להתאפק מעט, ודוחה את החלפת הרכב בשנתיים. בתמורה לכך הוא מקבל 10,000 ₪ היום, מיותרים כביכול, שאותם הוא מחליט לשים בצד. לשכוח. בהתאם להנחות הקודמות (9% תשואה שנתית) הוא מניח את הכסף באותה קופת גמל X, מתוך ההבנה שהכסף , בגיל הפנסיה, ישתחרר ויאפשר את מחייתו בכבוד. מדהים גם כאן לגלות שדחיית הקניה של הרכב, וחסכון 10,000 ₪ היום יעמיד לרשותו 314,000 ₪ בגיל הפנסיה (גיל 65), אחרי 40 שנות חסכון. 3,141% תשואה על ההשקעה, למקרה שתהיתם. סכום שאינו מבטיח פנסיה, אך מהווה תוספת מהותית לזאת הקיימת (במיוחד אם תמשיך להחסך עוד מספר שנים מעבר לגיל 65). 

י

החוסך השלישי הוא כבר בחור מעט יותר מבוגר. חכם גם הוא, בן 31, עם אישה, ילד וכלבלב חמוד. הוא עובד קשה ומפרנס את משפחתו. על אף שמבין שהוא חייב לחסוך, הוא יודע שאינו יכול לחסוך סכום חד פעמי כעת, ולכן מחליט על חסכון חודשי. זהו סכום נוח ל"עיכול" ועל כן בוחר במסלול זה הטיפוס שלנו. הטיפוס הנ"ל מחליט לשים כל חודש 100 ₪, עד גיל 65. מדובר, אם כן, ב- 35 שנות חסכון, בהם ישקיע סכום של 42,000 ₪ בסה"כ, הרבה יותר משני הטיפוסים הקודמים. אותה הקופ"ג, ואותו גיל יציאה לפנסיה, יביאו אותו לסכום סופי של 282,000 ₪ בלבד בסיום התקופה. הרבה פחות משני הטיפוסים הקודמים, והרבה יותר כסף שהושקע מצידו. מאידך, מדובר בסכום מהותי בכל קנה מידה, זאת ע"י חסכון שכמעט ואינו מורגש. במקרה שלו, התשואה המצטברת על ההשקעה תהיה 672% "בלבד". 

י

לאחר כל אלה נבחין במסקנה אחת עיקרית וחשובה. קיימות שתי עובדות מהותיות בנושא החסכון. עובדות אלה יקבעו מה יהיה סכום החסכון, וכל שינוי בהן ישנה באופן מהותי את הסכום.  

י

שנות החיסכון, הן אלה החשובות, לעיתים אף הרבה יותר מגובה החיסכון. ככל שנתחיל לחסוך מוקדם יותר, נקבל סכום גבוה הרבה יותר בסיום תקופת החסכון, עם הגיענו לגיל הפנסיה. בנוסף, כל שנה בה לא נמשוך את הכסף בגיל הפנסיה תהיה מאוד מהותית, ותהווה תוספת של עשרות אלפי שקלים לחסכון הכולל. מסקנה זאת, כפי שכל בוגר תואר ראשון בכלכלה יודע, נובעת מחוק הריבית דריבית. הבדל גדול קיים בין לדעת ולהכיר את התופעה, ובין ליישם אותה בפועל. חשוב מאוד, אם כן, לבצע שיעורי בית פשוטים, ולבדוק האם אתם מוגנים, והאם אתם באמת יכולים לישון בשקט. אם התשובה היא שלילית, הרי שהפתרון הוא להתעורר מוקדם ככל הניתן, שהרי כבר הבנו שכל שנה יקרה מפז – בעתיד.  

י

עובדה שניה, וחשובה לא פחות, היא אחוזי התשואה שישיא המשקיע. לאחר קבלת ההחלטה לחסוך, נשאלת השאלה באיזה מכשיר חסכון יש לעשות זאת. האם בקרן פנסיה, בקופות גמל או בקרנות הנאמנות למינהן. את הסקר של מהו המכשיר העדיף למשקיע הפרטני ניתן לבצע באופן עצמאי בכל אחד מהאתרים הכלכלה המובילים, או להיעזר במומחה פנסיוני זה או אחר, אך חשוב להמחיש ובעיקר לא להמעיט בכוחו של אחוז. בעיקר כיום, לאחר מהפכת ניידות הכספים, חשוב לבצע את מה שטוב לנו, המשקיע והחוסך, ולא לפחד לפצע שינויים שיהיו מהותיים לעתידנו. שינוי חכם הוא שינוי שאינו פזיז.  אדגים את כוחו של אחוז.

הטיפוס הראשון, בהנחת 9% תשואה שנתית, יקבל עבור בנו סכום של 541,000 ₪. לא מעט, אך מעט באופן משמעותי אל מול 980,000 ₪ שהשיא בהנחת 10% שנתית נומינלית. אבדן של 439,000 ₪ הוא אינו זניח כלל וכלל.

הטיפוס השני,  שחוסך בגיל 26 סכום של 10,000 ₪, יקבל עם הגיעו לגמלאות 452,000 ₪ בהנחת 10% שנתית, אך רק 314,000 ₪ בהנחת 9% שנתית. 138,000 ₪ לא הולכים ברגל, והם אלה האחוז הבדל בתשואה.

הטיפוס השלישי שחוסך סכום כסף קבוע של 100 ₪ לחודש החל מגיל 31, יקבל, ביציאתו לגמלאות ותחת הנחת 9% שנתית סכום של 282,000 ₪,כלומר 75,000 ₪ פחות כתוצאה מהפסד אחוז תשואה ממוצעת לאורך זמן. 

י

אבהיר, שהשאת 10% תשואה שנתית לאורך זמן היא לא עניין של מה בכך, אך אפשרית ומוכח שקיימים אפיקי השקעה שבהם היא הייתה אפשרית לאורך שנים. תשואות ממוצעות של קופות גמל מובילות פרטיות היו מאז שנת 1994 ועד 2005 למעלה מ 10.5% בשנה. קופות הגמל הנ"ל היו קטנות יותר בתחילת שנות ה-90, ועל כן סביר שנתנו תשואת יתר עקב כך (עקב גמישותן), אך ניקח אותן כדוגמא לקרנות גמישות. אבקש להדגיש כי ע"פ מחקרים שבוצעו במשך היסטורית ההשקעות הוכיחו שההשקעה בשוק המניות היא המשתלמת ביותר לטווח הארוך. לכן ניתן לומר שעבור הסיכון הקיים בקרנות הגמישות, קיבלנו תשואה גבוהה יותר. את רמת הסיכון / סיכוי כל משקיע יוכל להגדיר לעצמו, וחשוב להיעזר גם בעצת יועץ מוסמך, מהי רמת הסיכון הנדרשת לו.  

י

דוגמא נוספת, מדוייקת וארוכת שנים, נוכל לקבל מנתוני הבורסה האמריקאית.

ב-79 השנים האחרונות (ועד 2005) הניב מדד המניות הגדולות בארה"ב (S&P500 ) תשואה נומינלית שנתית ממוצעת של 10.4%. בהשוואה, המניות הקטנות הניבו תשואה ממוצעת של 12.7%, ואג"ח של חברות פרטיות שילמו למשקיעים בהן 5.9% בשנה. איגרות החוב של ממשלת ארה"ב, לתקופה בינונית וארוכה, שילמו שתיהן 5.4% לשנה.  

י

בדוגמת המספרים, כל דולר שהושקע במניות הגדולות ב-1926 נהפך ב-2005 ל-2,533 דולר. דולר שהושקע במניות הקטנות נהפך ל-12,968 דולר. מדהים... לעומת הנועזים, המשקיע שהלך על בטוח והשקיע רק באיגרות חוב ארוכות של ממשלת ארה"ב, ראה איך כל דולר שלו נהפך ל-66 דולר. כן, שיעור החיסכון שלו נמוך בשיעור המדהים של-97% מהחיסכון שצבר לעצמו האמיץ שהשקיע במניות של החברות הגדולות. ניתן לראות ללא ספק את יכולת הריבית דריבית (כלומר כח הסמן בהשקעה) וכיצד בתקופת זמן ארוכה מאוד ההשקעה באפיק הבטוח עלתה למשקיע הסולידי ביוקר. השקעה בסיכון נמוך זה היא סיכנה אותו, בכך שהפנסיה שלו בסוף הדרך לא תהיה מספקת לצרכיו. הסיכוי, כלומר, טמון דווקא בסיכון - בהשקעה במניות בלבד. שככל שתקופת החיסכון גדולה יותר כך "מנוטרלות" התנודות וההפרשים בתשואה הממוצעת. כך לדוגמא, נפילה בשוק המניות "תיבלע" במשך שאר זמן החיסכון. נכון לומר שככל שהמועד לפדיון הכסף (גיל הפנסיה) מתקרב יש להטות את חלקו לאפיקים סולידים יותר (אג"חים כדוגמא) על מנת לנטרל את התנודות והסיכונים שבאפיק מנייתי. 

י