שני מנהלים בכירים בכי"ל אמורים לקבל אופציות בגובה 35 מיליון ₪ - מתוך זה, 18 מיליון ₪ על חשבון הציבור הרחב *

10 פעילים חברתיים קנו מניות של כי"ל, ומתכוננים להגיע לאסיפת בעלי המניות, ולטרפד את המהלך

לאחרונה הודיעה "כימיקלים לישראל" (כי"ל) ששני מנהלים בחברה יקבלו אופציות בשווי עשרות מיליוני שקלים: היו"ר, ניר גלעד, הזכור לרעה מפרשת בז"ן, יקבל אופציות בשווי 14.8 מיליון ₪. המנכ"ל, עקיבא מוזס, יקבל אופציות בשווי 20.4 מיליון ₪.

כ-55% ממניות כי"ל שייכות לציבור הרחב, ומכאן שלפחות 18 מיליון ₪ מתוך המענקים האסטרונומיים האלה ייצאו מהכיס שלנו.

"אבל צריך לשלם הרבה למנהלים מצוינים, כדי שהחברה תצליח"

ראשית, להיות מנכ"ל (או יו"ר) כי"ל זה ג'וב מעולה, שכרוך, עוד לפני המענקים המדוברים, בשכר של מיליוני שקלים בשנה (1, 2, 3). המנהלים האלה לא יעזבו כל כך מהר, וגם אם כן - קל מאוד למצוא מנהלים לא פחות טובים, גם בלי המענקים המדוברים.

שנית, כשבודקים את הנושא לעומק מתברר שוב ושוב, שאין שום קשר בין מענקים אסטרונומיים למנהלים לבין ביצועי החברה (1, 2, 3, 4, 5).

תקופת הגאונים

רק לאחרונה נאלצו השכירים והגמלאים בישראל לוותר על מאות מיליוני שקלים מתוך הפנסיה שלהם, כדי לממן הסדרי חוב מפוקפקים - כולל ההסדר עם צים - שהיא "חברה אחות" של "כימיקלים לישראל": שתי החברות נמצאות בשליטת "החברה לישראל", שבשליטת משפחת עופר.

ככה זה: כשהחברות מפסידות, המנהלים הבכירים מאשימים את המשבר הפיננסי, את קריסת מחירי הנדל"ן במזרח אירופה, את הצניחה בשוק התובלה הימית - והציבור הרחב "נקרא לדגל", ונאלץ להשתתף בהפסדים. לעומת זאת, כאשר החברה מצליחה, המנהלים הגאונים זוקפים את כל ההצלחה לזכותם, ובמקום לחלוק את הרווחים עם הציבור, שהסתכן והשקיע במניות ובאגרות חוב של החברה - מאשרים זה לזה מענקים אסטרונומיים, מתוך קופת החברה.

בפועל, הגאונות של המנהלים מתרכזת בעיקר ביכולתם לחפון לעצמם בונוסים כל כך גבוהים, על חשבון כלל העובדים והמשקיעים בחברה, שלרוב ישנים שינה עמוקה. לרוב, אבל לא הפעם.

מי שמצביע - משפיע

מכיוון שמדובר בעסקת בעלי עניין, המענק לניר גלעד טעון אישור של אסיפת בעלי המניות בכי"ל - שתתקיים ב-15.2. 

לאחרונה קניתי מניות של כי"ל בסכום "אסטרונומי" של 70 ₪, בדיוק בשביל מקרים כאלה. לאחר שנודע לי על הקצאת האופציות לניר גלעד, פניתי אל ח"כ שלי יחימוביץ', שפרסמה את הסיפור באתרה, וקראה לאזרחים נוספים להצטרף אלי. יש לציין כי יחימוביץ' קראה לאחרונה לפעילים חברתיים לקנות מניות של חברות ותאגידים, כדי למנוע את התופעה שבה בעלי השליטה והמנהלים בחברות גורפים לעצמם את החלק הארי של הרווחים, במקום לחלוק אותם עם הציבור הרחב.

על פי החוק, לכל בעל מניה יש זכות להגיע לאספת בעלי המניות, להשתתף ולהצביע. למותר לציין שכוחנו, כ"משקיעים" תפרנים, זעום ביותר; אך אנו מקווים, שנצליח לעורר את נציגי הגופים המוסדיים - אלה שמנהלים את החסכונות של כולנו (קרנות פנסיה, קופות גמל, קרנות השתלמות) - ואמורים להתנגד לעסקה הזו, שבאה על חשבון החסכונות האלה. ניסיון העבר (1, 2, 3, 4) מוכיח שאפשר להצליח גם במאבקים סביבתיים וחברתיים קשים, נגד גופים ואישים שהם חזקים ועשירים מאות מונים מאיתנו.

תגובת כי"ל

כיל בעברה הייתה במשך עשרות שנים בבעלות מדינת ישראל. כיום חלק מאד גדול מהאחזקות בחברה נמצא בידי הציבור הנהנה כולו מהפיכתה לחברה משגשגת ורווחית.

מדיניות התגמול למנהלים מקובלת בישראל ובעולם ומטרתה לשמר את המנהלים הטובים של החברה. הקצאת אופציות הינה כלי תגמול מקובל שמטרתו להבטיח כי התגמול יינתן בפועל רק אם שווי החברה ומניותיה יעלה בפועל בשל ביצועי החברה הטובים.

* תודה לאיילת, גיא, עודד, בועז, איתי, ליבי, עזרא, רונית ומעין על עזרתם בהכנת הכתבה.