חמש שנים מלאו לבג"ץ הקשת המזרחית נגד החלטות המינהל בנושא הקרקעות החקלאיות של הקיבוצים והמושבים, בנימוק של צדק חלוקתי. כך כתבו על הענין לפני חמש שנים.

 

מענין לקרוא היום איך ראו זאת משתתפיו של כנס באוניברסיטת חיפה שכותרתו "צדק חלוקתי במקרקעי ישראל" (6.11.2002).

 

היום, חמש שנים אחרי פסק הדין זהו זמן טוב לעריכת חשבון נפש בנושא. האם האם נושעו העניים? האם יש צדק חלוקתי? האם הוא ניתן למימוש?  מהן ההשלכות שנוצרו בשטח בפרספקטיבה של חמש שנים?

 

פרופ' רחל אלתרמן מהטכניון, מתכננת ערים ומשפטנית - במאמר שנתפרסם בגלובס במלאת 5 שנים להחלטה אמרה: "מראש זה היה לעג לרש לקרוא לכך רפורמה קרקעית. רפורמה פירושה קרקע המגיעה מהמדינה לפרטים, ולא מהפרטים למדינה. רק תיאורטיקנים משפטיים שלא ידעו איך קרקע נראית ואיך ערכה משתנה היסטורית, יכלו לדבר על צדק חלוקתי בקרקע. המושג הוא נהדר לפסיקה ולשיח המשפטי - בחלוקת כסף, טובין, זמן ועוד - אבל מן המפורסמות בכל העולם שקרקע אי אפשר לחלק באופן צודק. הרי אפילו סנטימטר של קרקע בקיבוץ לא יכול להגיע לאופקים, רק בגלל שבית משפט החליט".

 

במבט רטרוספקטיבי, ברור שמדובר בהליך משפטי שפסל את הדרך שהציע המינהל להפשרת קרקעות חקלאיות, בלי שניתנה הדעת על חלופה ראויה ובלי שהעותרים הציגו חלופה ישימה. לפחות לפי מבקריה של הפסיקה זהו המקרה הקלאסי עליו ניתן לומר "הניתוח הצליח, אך החולה מת". צדק חלוקתי נקבע, אבל אף אחד מהאנשים "בשמם" הוגשו העתירות לא זכה ולו בשקל אחד.

 

 

 

 

 

 

הנה מה שכותב פלוצקר : 

"המושג "צדק חלוקתי" מצלצל כבעל משמעות, אך זו מסגרת מילולית ריקה. יש "צדק חלוקתי של חסידי המרקסיזם; יש "צדק חלוקתי" של האסכולה הליברלית של ג'ון רוולס. ויש גם "צדק חלוקתי" של המהפכה האסלאמית. הכלכלנים מתמודדים מאות בשנים בסבך הסוגיות של צדק ותמריץ, שוויון ויעילות, כשל שוק וכשל ממשל, עושר ומיסוי, מחסור ותמריץ, שיווי משקל וחלוקת אינפורמציה – בלא תוצאות חד משמעיות."

 

והמסקנה שלו היא שבגלל שאין הגדרה חד משמעית של המושג - הוא גם ריק מתוכן - ולכן לא קיים. מה שלא ניתן לכמת ולהגדיר ,לפי פלוצקר אינו קיים, ולכן (באופן ברור) גם אין טעם להתחשב בו בקבלת החלטות הנוגעות לציבור.

 

כלומר אם נעביר את ההגיון למושג כלכלי-פוליטי אחר - היות ואין הגדרה חד ממשמעית ל"הון" (כמו לרוב המושגים הכלכלייים) - המושג הון הוא ריק מתוכן ולכן לא צריך להתחשב בו בקביעת מדיניות. זה נראה למישהו  סביר?

 

"הבחירה בין אידיאולוגיות כלכליות שונות נעשית כולה בזירה של ההתמודדות הפוליטית." -

  איך אפשר לבחור בין אידואלוגייות כלכליות שונות אם פשוט לא מכירים אותם? בפועל יש הרבה אנשים שמכירים את האידאולוגיה הכלכלית הנאו קלאסית  כי זה מה שלומדים באוניברסיטה. מישהו מכיר את תפיסת האידולוגיה הכלכלית המרקסיסטית? או האיסלאמית? או היהודית?

 

 בקשר למה שאלתרמן אומרת - את האדמה אי אפשר להעביר, אבל בעלות על אדמה , או כסף שקשור למכירה או החכרה שלה אפשר גם אפשר להעביר. הרי כשמיהו אחר קונה אדמה הוא לא עובר בהכרח לגור בה. 

  

 בקשר ל"רפורמה פירושה קרקע המגיעה מהמדינה לפרטים," אני לא יודע איפה הפרופסורית הזאת חיה, אולי בתוך הפקולטה לכלכלה (שם מתחילים את הניתוח וגומרים אותו כשלכל הפרטים הם פרט אחד שיש לו אותה הכנסה). כל שאר ההפרטות שהיו במדינה הזאת לא הלכו ל"פרטים" , הם הלכו לכמה משפחות קטנות שעשו ועושים קופה יפה על חשבון הציבור. 

 

 אני לא מכיר את כל הנושא של ההחלטה לעומק, לא יודע מי כאן צודק - מה שברור לי שהטיעונים שהועלו על ידי פלוצקר ואלטרמן  לא מחזיקים מים.

 

 ואם כבר בצדק וב"פרטים" עסקינן - יש גם את הדורות הבאים, שבכלל לא בטוח שיהנו מכך שאדמות הציבור מחולקות כדי שיבנו עליהם בתים צמודי קרקע מחלפים וקניונים. ואותם אף אחד לא מייצג - לא השוק, ולא המדינה (נציב דורות הבאים כבר לא ממש קיים אני חושב). 

 

כדי לא לעשות לך חיים קלים, טרחתי והבאתי קישור לכנס שהתקיים באוניברסיטת חיפה בנושא. לכנס היו ארבעה מושבים ודנו בו משתתפים מאסכולות שונות. לכן העימות רק מול פרופ' אלתרמן או סבר פלוצקר, הוא עימות חלקי ולא מלא.

 

אתה מוזמן לקרוא הדעות בכנס ולהשלים תגובתך.

מצטער, אני לא משפטן - וחלק גדול ממה שיש שם לא הבנתי.

 

מהדברים של אלתרמן אני מבין שפלוצקר קצת עיוות את דבריה - זה לא שאין כזה דבר צדק חלוקתי (הניסוח שלו בעיתון היה עוד יותר חריף מזה שבכתבה האלקטרונית) - אלא שהנימוקים של פסק הדין לא היו מתאמים

 

"פסק הדין לא פסל את ההחלטות מהטעמים הנכונים. הנושא צריך היה להיות הכסף ולא הקרקע." ככה אני מפרש את דבריה לפחות.

 

מאוד לא אוהב את פלוצקר, הוא דמגוג בעיני.  

 

הרבה ממה שהיא אמרה שם ודוברים אחרים אני פשוט לא מבין ברמה המילולית, ואין לי רקע כדי להבין ברמה הפילוסופית

 

[תכלס גם הרבה מהרמה הפילוסופית היא לא בדיוק נכונה - אני חושב שאני די קרוב ל

• הנרי ג'ורג' בנושא הזה - צריך להפריד בין מה שהוא פריון של הטבע לבין פריון שנובע מהשקעת האדם) - היות ואני מאמין שגם צריך לחשוב על הטבע וגם על הדורות הבאים - תחושת הבטן שלי היא שהקרקע לא צריכה להיות שייכת לאף אחד באופן קבוע - ורק מושכרת על בסיס זמני, כשכל כמה זמן יש חלוקה מחדש רדנומית ופיצוי על השקעות שהיו בקרקע
  

ברמה הערכית - עוד לפני שבוחנים עמדת של חלוקה - צריך להחליט מי נכנס לתחשיב - רק הדור הזה? גם הדורות הבאים? רק המין האנושי או גם יצורים חיים אחרים?

לא נראה לי הוגן שאם מישהו היה על קרקע במרכז במקום טוב הוא יהנה מזה סתם לבדו- אמנם יש עוד מצבים בחיים שזה ככה (אתה זוכה להיות עובד בחברת סטרארפ מצליחה) אבל במצבים האלה כדאי לתת גם לשאר החברה להנות. 

 

היה דיון על יפה על נושא קרוב בקהילת איכות הסביבה - איך נחלת הכלל היא בעצם הבטחון האמיתי שלנו - כי הרכוש בא והולך ואילו חברה בטוחה והוגנת היא בעצם מוצר ציבורי מתמשך

כל התורה כולה (על רגל אחת)

 

ומלבד זה - צריך לזכור שגם שיוויון הוא מוצר ציבורי - שעוזר גם לעשירים וגם לעניים - שיווין לדוגמה תורם לתוחלת החיים הממוצעת של עשירים ועניים כאחד , והוא גם מוביל להקטנת פשיעה וכו' - כל מיני דברים אמפיריים שלא ממש נכנסים לתחשיבים הכלכליים התאורטיים.  

 

 

 

 גמר חתימה טובה