כותרות TheMarker >
    ';

    פרטי קהילה

    עורכי דין ומתמחים

    "צדק צדק תרדוף" (דברים טז כ). "צדק אם ישב לכסאו, לא יפלה בין נכבד או נקלה וריק" (הוראציוס). "הטוב והתבונה בהתחברם יחד נקראים צדק" (משה מנדלסון).

    משפט וחשבונאות

    פורום

    על סדר היום

    המקום לדון בו בכל הנושאים המשפטיים שנמצאים על סדר היום

    חברים בקהילה (3688)

    ד. צמרת
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    לולה של היום
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    כורך דברים
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    יורה דעה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    shelly s
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    עו"ד ועוד
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    צלם חובב
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    josh r
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    bonbonyetta
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אסתר רבקה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    שטוטית
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    אבדן אמון הציבור במערכת המשפט - הויכוח המתלהט בעניין פרשנות החוזה

    24/2/10 21:54
    12
    דרג את התוכן:
    2018-02-03 13:33:52
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    בע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' ירון כהן ואח', מיום 23/02/2010, מתוך המאגר המשפטי נבו : עלה שוב ויכוח שנראה כי מלווה אותנו כבר שנים, הויכוח באשר לפרשנות החוזה עפ"י הלכת אפרופים ומגדלי הירקות אותה מייצג כאן כבוד השופט ריבלין אל מול גישתו של כבוד השופט דנציגר, השמה דגש על לשון החוזה.

    בעיני, ויכוח זה מייצג יותר מכל ויכוח משפטי אחר, את מה שלדעתי הנה אחת מן התוצאות הבלתי נמנעת שלו - אבדן אמון הציבור במערכת המשפט.

     

    לדבריו של כבוד השופט דנציגר : 

     

    "סבור אני כי מקום בו לשון החוזה ברורה, חזקה עליה כי היא משקפת את אומד דעת הצדדים ולכן יש להעניק לה משקל מכריע בפרשנותו ולתת לחוזה את המשמעות הפשוטה והברורה העולה מלשונו [ראו למשל: גבריאלה שלו "מיהם שליטי החוזה (דיון נוסף בהלכת אפרופים)" ספר מישאל חשין 645, 665 (עורכים אהרון ברק, יצחק זמיר, יגאל מרזל, 2009)]. ברוח זו הדגישה השופטת מ' נאור בע"א 7379/06 ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ נ' טהוליאן ([פורסם בנבו], 10.9.2009) כי על אף שיש מקום לגמישות בתהליך פרשנותו של חוזה, הרי שהגמישות צריכה להימצא בגבולות החוזה ולא מחוצה להם. עוד הטעימה השופטת נאור כי גבולות החוזה מוכתבים על ידי הצדדים לחוזה בשלב עריכת החוזה ולא על ידי בית המשפט בשלב פרשנותו (שם, סעיף 42). בע"א 2568/98 פטר נ' חממי, פ"ד נז(4) 796, 800 (2003) הדגיש בית משפט זה כי "בבואנו לעמוד על פירושו הנכון של החוזה פונים אנו ללשון החוזה ולתכליתו, כשהלשון קובעת את גבולות התכלית". כך, בע"א 8918/06 קמחי נ' מנהל מקרקעי ישראל ([פורסם בנבו], 14.1.2009) הטעים השופט א' רובינשטיין כי:  "... לשון החוזה ברורה, ואין אפשרות להוסיף עליה, אף בגדרי פרשנות תכליתית... מכיוון שהפרשנות המוצעת על ידי המערערים נעדרת אחיזה בטקסט, ו"גבול הפרשנות במשפט הוא גבול הטקסט"..." (שם, סעיף יד). " ....

     

    לעומתו קבע כבוד השופט ריבלין :

     

    "דין הערעור להידחות. כפי שציין חברי השופט י' דנציגר, אין זה המקרה שבו תתערב ערכאת הערעור בעניינים שבעובדה, לאמור: בכל הנוגע לתחולת הליכי הכינוס על יתרת התמורה, וכן בכל הנוגע להוראות ההסכם שבין הצדדים. בכך חשבתי לסיים – אלא שחברי השופט דנציגר שב ופורס בפסק-דינו את עמדתו באשר לפרשנותם של חוזים, וחברי השופט ס' ג'ובראן, בזהירות הראויה, שב ומפנה להלכה שנתקבלה, בהרכב של תשעה שופטים, בדנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות – אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 11.5.2006). יצוין כי חברי השופט דנציגר הביע את עמדתו בסוגיה זו גם בפסקי-דין קודמים, ובתגובה ציינו כבר מספר שופטים כי אין שינוי בהלכה וכי הם אוחזים בעמדות שביטאו בעבר (ראו הערת השופטת מ' נאור והערתי-שלי בע"א 10849/07 פוארסה נ' פוארסה ([פורסם בנבו], 12.22.2009); הערת הנשיאה ד' ביניש והערת השופטת א' פרוקצ'יה בע"א 9551/04 אספן בניה ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 12.10.2009)). הערה ברוח זו כלל כאמור גם חברי השופט ג'ובראן בתיק זה שלפנינו, למקרא פסק-דינו של חברי השופט דנציגר. כיוון שכך אני רואה לנכון לשוב ולהאיר מושכלות שכבר נשתרשו.  

     

    2.        ככל שחברי השופט דנציגר סבור כי גבולות הלשון תוחמים את גבולות הפרשנות של החוזה, וכי אין לייחס לחוזה פרשנות שאינה מתיישבת עם לשונו, הרי שהדברים נכתבו כבר והודגשו בעניין מגדלי הירקות, ועוד קודם לכן בעניין אפרופים (עניין מגדלי הירקות, פס' 6, 10 לפסק-דיני; עניין אפרופים, בעמ' 300-299, 318); ככל שחברי סבור כי קיימת חזקה שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב, הרי שגם עניין זה כבר צוין והובהר בעניין מגדלי הירקות ובעניין אפרופים שקדם לו (עניין מגדלי הירקות, פס' 11-10 לפסק-דיני; עניין אפרופים, בעמ' 314-313); ככל שחברי סבור כי אין להוסיף "תנאים שהצדדים לא הסכימו לגביהם בשעת התקשרותם ולא ראו לנכון לכלול אותם בחוזה" – הרי שגם בכך אין חידוש והדברים הוטעמו והוטמעו, בין היתר, בעניין מגדלי הירקות (עניין מגדלי הירקות, פס' 12 לפסק-דיני). "

     

    לדעתי, חלק גדול מאבדן האמון של הציבור, הכולל גם אותנו עורכי הדין, במערכת המשפט, נובע בין השאר מן ההשלכות המעשיות להלכת אפרופים ופסיקות נוספות בעלות רוח דומה. ההשלכות הקשות  של תפיסת העולם הזו, אשר הובילו לפסיקות ברוח אפרופים, מובילות לכך שהכל פרוץ, שפיט, וניתן לפרשנות מאוד יצירתית. פרשנות כזו, אשר ללא ספק יש לה גם יתרונות, נוגדת לעיתים את רוח החוק , או את ההלכה הפסוקה או את לשון החוזה. באופן הזה, היא גורמת לאבדן היציבות במערכת המשפטית, לפרשנויות שונות בעניינים דומים, מה שבהחלט מוביל לאבדן האמון במערכת המשפט.

     

    מה דעתכם המלומדת חברים?

     

     

     

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "אבדן אמון הציבור במערכת המשפט - הויכוח המתלהט בעניין פרשנות החוזה"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   

    24/2/10 23:32
    5
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2010-02-24 23:32:16
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין


    לדעתי דנצינגר הוא הקול השפוי בהצגה הזו [יש מי שיאמר שזה פשוט עניין של כישורים משפטיים].

    אפרופים זה פסק דין שבסה"כ בא לחסוך למדינה כסף בדרך ששמורה רק לאנשים עם כישורים משפטיים ורטוריים כשל אהרון ברק [בקבוצה הזו נכלל כנראה רק ברק עצמו].

    זה נעשה גולם שקם על יוצרו ובכל סיטואציה חושב כל שופט שמותר לו להיכנס בנעלי הצדדים ולהחליט מה הם הסכימו ביניהם, גם כשלשון החוזה אינה דורשת הבהרות נוספות.

    זה מצב מאד לא בריא ולא רצוי משום בחינה אבל בעיני אין לכך משקל רציני בכל הנוגע לאמון הציבור בבתי המשפט [אם כבר נראה לי שהפופולריות של העליון צונחת כשהוא מתערב בנושאים פוליטיים-מדינייים ולא כשהו עושה חוכא ואיטלולא מחוזים פרטיים]..

     

    ריבלין יוצר רע מהסיפור הזה.

    הוא אץ  להיאחז בקרנות המזבח של אפרופים [שכאמור זו הלכה שנולדה בחטא] באיזו אוטומטיות מכמירה שמאירה את המערכון שהביא ניקוליי בדיון אחר באור טרגי במיוחד.

     בנוסף מתובלים הדברים של ריבלין  באיזו נימה של חמיצות שאולי נובעת מרגשי נחיתות.

     

    במסגרת 'הורדת הפרופיל' המומלצת כל כך לעליון שאחרי ברק רצוי היה אולי לסגת קצת מהדווקנות המעיקה ב'אפרופים' ולהתחשב קצת יותר במילה הכתובה בחוזה  ובחוק. לדעתי.

     

     

    25/2/10 00:11
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2010-02-25 00:11:25
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין


    אני אתייחס רק לנושא הפרשנות וההשפעה על אמון הציבור.

     

    מכיוון שאנו עוסקים בבני אדם, אני חושבת, שקשה להימנע ממתן פרשנות.

     

    החוק לא באמת מכסה את כל המצבים, גם כאשר הם נכנסים בגדרו. ביהמ"ש לא יכול לשלוח את בעלי הדין כל פעם, כשהוא נתקל בסיטואציה, שהיא לא ממש בגדרו של החוק, לכנסת, כדי ש"הנבחרים" ישנו את החוק ויתאימו אותו למצב הספציפי.

     

    אני יכולה להבין, איך מושגים (ערטילאים במידה כזו או אחרת) כמו תום לב וכדומה,  מצאו את דרכם לביהמ"ש. אפילו יותר מכך, העובדה, שהם שם, מחזקת מבחינתי את האמון בביהמ"ש, מאחר ואני רואה בזה בבחינת התייחסות לעומקם של הדברים, התייחסות, שמטרתה כן להגיע לצדק, גם אם לא תמיד מגיעים לשם (מה לעשות שקיימות מגבלות שונות).

     

    מה פשוט יותר מלבחור בדרך הכביכול פשוטה והיא הוראת החוק, או לנסות ולכנס את המצבים לגידרה? למה לשבור את הראש? למה לעשות את החיים כל כך קשים?

     

    מה יכולה להיות המטרה של ביהמ"ש במעשה הפרשנות? להשאיר חותם שלהם עצמם, אחרי שהם מסיימים את תפקידם? כולם חוטאים בזה?

     

    והאם בכלל אפשרי מצב ללא פרשנות? יש חיה כזו? יכולה להיות חיה כזו? (אה, כן. מידתיות. מילת הקסם. אני אמנע מלדבר על זה, כי גם זה פתוח לפרשנות, שהרי מי קובע מה המינון הנכון?)

     

    הבעיה של אובדן האמון בביהמ"ש היא תוצאה של תעמולה שלילית : תולדה של תסכול, חוסר יכולת להתמודד עם המציאות הלא נעימה. קל מאד להכפיש. לרפש גם יש נטיה להידבק. הוא לא בררן גדול במיוחד.

     

    מישהו ברחוב מבין משמעותה של פרשנות? הרי זה דיון אקדמי ברובו. מה שבדכ מדבר אל הציבור בגדול זו רק השורה האחרונה בפסהד ובעיקר כשהיא מובאת בכותרת גדולה ועסיסית באיזה עיתון, שבחר לעצמו את התפקיד של השומר על זכות הציבור לדעת ובכל מחיר. מישהו בכלל קורא את הפרטים? יודע עליהם משהו?

     

    אז כן, יש כרסום בוודאות, אבל זה משהו שאפשר לחיות איתו, כי מדובר באותם מקומות, שניתן, צריך ומתבקש לעגל אותם.

     

    הסכנה הגדולה באמת, לדעתי, זה עצם החשש מאובדן אמון הציבור, כי מה לעשות ובביהמש יושבים שופטים בשר ודם, שעלולים כתוצאה מכך, להחמיר בעונשים שהם מטילים, רק כי הציבור דורש דם. מקרים, שהעומד למשפט ישלם המחיר בשל הלך הרוח בחברה ולא ביחס ישיר לחומרת המעשה.

     

    ולסיום, הצעת החוק האחרונה לעונש מוות, היא דוגמא קלאסית לאיך מנסים לרצות את הציבור ולזכות באמונו...

     

    אם זה מה שחשוב, "אמון הציבור", בכל מחיר, אז יאללה למה שלא נלך על זה? שיטה קלה ומהירה.

     

     

     

     

    25/2/10 00:17
    4
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2010-02-25 00:17:41
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    זה מכאן, לא?

    http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20100224_1151799

     

    אני לא חושב שזה מצביע על אובדן אמון, כי אם על מחלוקת בפרשנות דיני חוזים. הנשיא לשעבר ברק, שברגיל כותב יפה מאוד, הלך רחוק מדי במקרה של אפרופים והחליט לקרוא ל"כסא" "שולחן", כשהיה ברור לכל בר דעת שמדובר בכסא.

    25/2/10 00:21
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2010-02-25 00:21:05
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: הארמדילו 2010-02-24 23:32:16

     

    מסכים לכל מילה.

     

    25/2/10 05:17
    1
    דרג את התוכן:
    2010-02-25 05:25:39
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: הארמדילו 2010-02-24 23:32:16


    לדעתי דנצינגר הוא הקול השפוי בהצגה הזו [יש מי שיאמר שזה פשוט עניין של כישורים משפטיים].

    אפרופים זה פסק דין שבסה"כ בא לחסוך למדינה כסף בדרך ששמורה רק לאנשים עם כישורים משפטיים ורטוריים כשל אהרון ברק [בקבוצה הזו נכלל כנראה רק ברק עצמו].

    זה נעשה גולם שקם על יוצרו ובכל סיטואציה חושב כל שופט שמותר לו להיכנס בנעלי הצדדים ולהחליט מה הם הסכימו ביניהם, גם כשלשון החוזה אינה דורשת הבהרות נוספות.

    זה מצב מאד לא בריא ולא רצוי משום בחינה אבל בעיני אין לכך משקל רציני בכל הנוגע לאמון הציבור בבתי המשפט [אם כבר נראה לי שהפופולריות של העליון צונחת כשהוא מתערב בנושאים פוליטיים-מדינייים ולא כשהו עושה חוכא ואיטלולא מחוזים פרטיים]..

     

    ריבלין יוצר רע מהסיפור הזה.

    הוא אץ  להיאחז בקרנות המזבח של אפרופים [שכאמור זו הלכה שנולדה בחטא] באיזו אוטומטיות מכמירה שמאירה את המערכון שהביא ניקוליי בדיון אחר באור טרגי במיוחד.

     בנוסף מתובלים הדברים של ריבלין  באיזו נימה של חמיצות שאולי נובעת מרגשי נחיתות.

     

    במסגרת 'הורדת הפרופיל' המומלצת כל כך לעליון שאחרי ברק רצוי היה אולי לסגת קצת מהדווקנות המעיקה ב'אפרופים' ולהתחשב קצת יותר במילה הכתובה בחוזה  ובחוק. לדעתי.

     

     

     

    השופט דנצינגר הוא למעשה השופט היחידי בעליון שמבין באמת בהסכמים, ובחשיבות שיש לכיבוד הסכמת הצדדים על קיומה של החברה כולה. כל היתר שם מבינים בחיים מחוץ לקונכיה הציבורית כמו פילוסופים במרק ירקות.

     

    יש שם יותר מידי תסמינים של אי שפיות המשתלטת להם על ההגיון במחשבה שכאילו הם יודעים יותר טוב מאחרים מה טוב לאחרים...

     

    גישתו היהירה והפטרנליסטית של אהרן ברק לכל הנושא כבר זכתה לביקורת החריפה ביותר על ידי שופט בית המשפט העליון האמריקאי פוזנר, שכינה את ברק -במיוחד בגלל ההלכה הזו- שודד ים משפטי. ברק הניף את החרב המשפטית (שהוא טוען שאין לו) על הדמוקרטיה ועל החברה כולה שכל יציבותה תלויה בכך שהיא מסכימה על דברים ומכבדת את ההסכמה הזו ולא את הפרשנות המאוחרת בדיעבד והקפריזית של איזה פקיד אפור ובינוני, שמעולם לא עסק בכלל קודם לכן בניסוח הסכמים עסקיים שעמדו למבחן של ממש.

     

    האמונה הטפלה הזו, שבה שופט חושב שהוא יודע יותר טוב מהצדדים מה ההסכם שהיה ביניהם, ולא סתם חושב אלא גם פועל בכוח לכפות את ההזייה הזו, היתה מאשפזת את מי שחושב ככה במחלקה הסגורה אם הוא לא היה שופט שנהנה מחסינות.

     

    אין שום הבדל בעיני בין שופט שכופה על הצדדים דבר שנראה לו טוב יותר מאשר מה שהצדדים החליטו בינם לבין עצמם שזה מה שטוב להם, לבין אנס שמכריח קטינה להראות לה כמה הוא יודע יותר טוב ממנה כמה טוב יכול להיות לה.

     

    טירוף המערכות הכללי שבא בעקבות ההלכה הזו (שבעקבותיה השופטים פתאום מחליטים גם עבור הבוחר שהם יודעים יותר טוב ממנו מה הוא בחר, ומה טוב לו ומה לא טוב לו, וביטלו באחת את המשטר הדמוקרטי שהיה עד -איכשהו- אז במדינת ישראל) - לא סתם פגע פגע במעמדו של בית המשפט העליון, אלא ריסק לחלוטין את מערכת המשפט (כי עכשיו הכל פתוח ולשום הסכם מקדים אין שום ערך, אלא "פרשנות" שמתבססת על חשק קפריזי וחכמה בדיעבד).

     

    מאז, לחוק כבר אין משמעות, לחוזים אין משמעות, להחלטות שלטוניות אין משמעות, למחוקק אין משמעות, לדמוקרטיה אין משמעות.

     

    מהרגע שבית המשפט מציב את עצמו כאוייב הדמוקרטיה ואוייב הציבור כולל נגד בעלותו של הציבור להיות אדון על החלטותיו וההסכמים שהוא כורת, בית המשפט גזר על עצמו גזר דין קשה מידי עבורו, ועבור החברה כולה. זה לא באמת משנה מי מנצח בינתיים. במלחמה של שלטון נגד כל הציבור מעולם לא ניצח בסופו של דבר מי שניסה להשתלט על ההמון,  ודיקטטורות שכאלה מתגעגעות לימים הנפלאים שבהם בסך הכל זרקו על ראשיהם נעלים.

     

    מאז הלכת אפרופים וההפיכה (ולא מהפכה) המשפטית, אוי לנו מבית המשפט ואוי לנו בלי בית משפט.

     

     אכן. המערכון המצחיק הזה הוא הטרגדיה העצובה ביותר:

     

    http://www.youtube.com/watch?v=3DhoaFIO5D0

    אכן, אנקיוזיציה משפטית שתכפה עלינו להצהיר שהעולם הוא שטוח רק כדי להגן על האינטרסים הפסולים שלה.

    כל האמצעים כשרים לה, ו"אם אלוהים מת", כמו שאמר ניטשה,אז "הכל מותר". (דוסטוייבסקי היה יותר אופטימי וענה לניטשה שלמרות הכל אלוהים לא מת, ולכן לא הכל מותר. הלוואי שהוא צודק).

     

     הציבור צריך להחיל את הלכת אפרופים על בית המשפט עצמו. זה גם הדין וזו גם התרופה. הם באמת לא יודעים למה הם מכוונים כשהם תוחבים אצבע משולשת אל תוך המסור החשמלי של הדמוקרטיה.

     

    הם כמו שיכורים הקופצים מגג של בניין וחושבים שהם עפים ולא מבינים שזה הכל זמני ולכאורי והם בעצם מתרסקים.

     

     


    --
    חצי עולם מת ברעב. החצי השני כל הזמן בדיאטה
    25/2/10 10:05
    1
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2010-02-25 10:05:16
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: hngr 18 2010-02-25 00:17:41

    זה מכאן, לא?

    http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20100224_1151799

     

    אני לא חושב שזה מצביע על אובדן אמון, כי אם על מחלוקת בפרשנות דיני חוזים. הנשיא לשעבר ברק, שברגיל כותב יפה מאוד, הלך רחוק מדי במקרה של אפרופים והחליט לקרוא ל"כסא" "שולחן", כשהיה ברור לכל בר דעת שמדובר בכסא.

     

    אני קראתי את פסק הדין שנשלח אלי מהנבו, לא הייתי מודעת לכך שזה הופיע גם בדהמרקר.

     

    אני מסכימה אתך לחלוטין שהשופט ברק הלך רחוק מידי ואפרופים הוא אחד המיצגים הכי בסיסיים לכך. אבל, כל המגמה אשר השליט כבוד השופט ברק, אשר באה לידי ביטוי בפסקי דין רבים נוספים, גרמה לכאוס מוחלט, לאבדן שליטה, לחוסר יציבות משפטית ומכאן קצרה הדרך לאבדן אמון הציבור במערכת המשפטית.

     

    צודק הארמדילו שגם להחלטות הפוליטיות יש משקל לעניין זה, אבל לדעתי, הגורם בהא הידיעה לאבדן אמון הציבור במערכת השיפוטית, הוא בדיוק הניסיון לייצר פרשנויות רחוקות מאוד מהחוק, מההלכה הפסוקה ומהלשון המפורשת של ההסכם. כך, יצר כבוד השופט ברק, מערכת, שבמקום לשפוט עפ"י דין, היא שופטת ופוסקת בהתאם למה שנראה לה צודק. הערכים המוסריים, העמדות הפוליטיות, ההגיגים והעמדות הערכיות של כל שופט ושופט מקבלים העצמה חסרת פרופורציות. במקום שביהמ"ש יעסוק בעיקר בישום ובפרשנות החוק הכתוב או ההסכם הכתוב, בהתאם לאמור בהם, הם עסוקים בקבלת החלטות עפ"י שיקול דעתם האישי - פרטי ובהתאמת החוק להחלטות, במקום שהמצב יהיה הפוך. במצב כזה, גם הלקוחות שלנו וגם אנחנו לא מסוגלים לדעת מה תהיה הגחמה התורנית של כל שופט וכתוצאה מכך האמון שלנו במערכת הזו, התערער ביותר.

     


    --
    עורכת דין יעל גיל, המשרד עוסק בדיני משפחה.
    25/2/10 11:01
    2
    דרג את התוכן:
    2010-02-25 11:35:34
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין


    שלום יעל ,

     

    אני לא באה מהתחום העיסקי כך שקשה לי להביע דיעה לענין "היציבות העיסקית " שנפגעה או לא נפגעה מהילכת "אפרופים" . אני גם לא יודעת אם החברים האחרים האנונימיים שמגיבים כאן בלהט יצרים, תחת מעטה אנונימיות כבד מזה זמן רב, באים אף הם מהתחום העיסקי והאם יש להם נסיון עצמי כזה שיכול ללמד אותם כך או אחרת.

     

    בכל אופן לגופו של ענין , נראה שתוצאה משפטית של סכסוך בין שני צדדים צריכה להיות תוצאה נכונה וצודקת.

    מהי תוצאה נכונה וצודקת ? קשה לתחום את התשובה בהגדרות . כל מסמך, כל ראיה , הן בעל פה והן בכתב שיכולה להוביל לתוצאה נכונה וצודקת צריכה להתקבל . משקלה צריך להינתן ביחס לערך הסגולי של אותה ראיה בתור עצמה וביחס לראיות האחרות שמסביבה.

    חוזה אינו יוצא מכלל זה , ואין בחוזה שום קדושה יתירה בבחינת אל תיגע בו וכזה ראה וקדש. 

     

    אני ממש לא חושבת שפרשנות משפטית , אם היא סבירה מאוזנת ורצינית, פוגעת באמון הציבור . נראית לי  שזו מחשבה מוטעית מעיקרה . אמון הציבור נפגע כאשר הוא מרגיש שהמערכת לא עושה משפטים נכונים וצודקים , אם היא מתעמרת בחלשים או מתחנפת לשלטון או לאנשי שררה , או ממנה שופטים לא ראויים למשרתם , אשר מנותקים ממציאות או הווית החיים . זה יכול לפגוע באמון הציבור .

    פרשנות משפטית תכליתית ? זה הרי בדיוק מה שצריך להיות . הלא כן ?

    25/2/10 11:32
    3
    דרג את התוכן:
    2010-02-25 11:34:39
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין


    יש לדעתי בביקורת על פס"ד אפרופים צביעות רבה מאוד.

     

    ישאל השואל, והאם לפני פס"ד אפרופים כאשר הלכו עו"ד לבית המשפט

    הם יכלו לומר ללקוחם מה תהיה התוצאה המשפטית מראש?

     

    פס"ד אפרופים בכלל לא פוגע ביציבות המשפט או יוצר אי וודאות משפטית,

    פס"ד זה עושה את כל ההיפך והוא מניעת סיכול דין באותם חוזים שלגביהם צדדים

    לא השכילו להפוך את העמום לברור כלפי עצמם.

     

    כאשר המחוקק הגדיר בחוק החוזים את המונח "אומד דעתם של הצדדים" הוא

    התכוון כי הצדדים ימלאו הצורה נכונה אומד דעת זה בהסכם בינהם, ואם חוזה

    לא עשה זאת, יוצר בית המשפט מבחנים מצויינים באפרופים לאומד דעת זה באופן

    פרשני, קרי ניסיון להבין את הכתוב מילולית, אחר כך מבחנים סובייקטיבים שמברר

    בית המשפט בין הצדדים, אם זה לא צלח, מבחנים אוביקטיביים לדברים דומים, ורק

    אם אז עדיין לא מצאו פתרונים, בית המשפט בא בנעלי הצדדים וממלא את החסר לפי

    כל הכללים המשפטיים המקובלים למניעת סיכול דין ובמידה רבה על פי דיני היושר.

     

    גם חוק שנכתב באופן לא ברור עוד לפני אפרופים, מתערב בית המשפט מפרש אותו

    ונותן לו נפח תוכני, אזי מה הבהלה הגדולה כל כך מאפרופים?

     

    אם יש לי ביקורת על בית המשפט העליון הינה דווקא על התערבות בעניינים ערכיים פוליטיים

    שנוגדים באופן ברור את מה שרוצה ומשתקף בחברה, אך בוודאי שלא על דברים שזה בדיוק

    תפקידו הקלאסי לדון בדיני חוזים עד דק.


    --
    עו"ד ספיר בן צוק
    www.altavista.co.il
    משפט מסחרי, בנקים, קניין רוחני.
    25/2/10 11:50
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2010-02-25 11:50:06
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: עו"ד בן-צוק 2010-02-25 11:34:39


    יש לדעתי בביקורת על פס"ד אפרופים צביעות רבה מאוד.

     

    ישאל השואל, והאם לפני פס"ד אפרופים כאשר הלכו עו"ד לבית המשפט

    הם יכלו לומר ללקוחם מה תהיה התוצאה המשפטית מראש?

     

    לא, אבל יכלו להעריך בקווים כללים אילו משמעויות ניתן יהיה לייחס לחוזה ואילו לא.

     

    פס"ד אפרופים בכלל לא פוגע ביציבות המשפט או יוצר אי וודאות משפטית,

    פס"ד זה עושה את כל ההיפך והוא מניעת סיכול דין באותם חוזים שלגביהם צדדים

    לא השכילו להפוך את העמום לברור כלפי עצמם.

     

    פס"ד אפרופים מגן על המדינה מרשלנותה שלה בניסוח חוזה וחוסך לה אגב כך מליוני שקלים שהגיעו לפי החוזה לחברת אפרופים. כשקבלן גדול מתקשר עם מדינת ישראל אין מקום בכלל לדבר על צדדים שהשכילו או לא השכילו לנסח חוזה כמו שצריך מאחר ועבור שני הצדדים עוסקים בכך עו"ד מקצועיים שזו מלאכתם - עריכת חוזים.

    זו אולי הסיבה שבהחוזה בין אפרופים למדינה לא היתה שום עמימות שדורשת את התערבותו של בית המשפט [על השאלה האם מדובר בהלכה טובה או לא ניתן להתווכח אבל אין מחלוקת כמעט שהיישום הראשוני שלה, בפרשת אפרופים נעשה על מקרה לא מתאים בעליל]. 

     

    כאשר המחוקק הגדיר בחוק החוזים את המונח "אומד דעתם של הצדדים" הוא

    התכוון כי הצדדים ימלאו הצורה נכונה אומד דעת זה בהסכם בינהם, ואם חוזה

    לא עשה זאת, יוצר בית המשפט מבחנים מצויינים באפרופים לאומד דעת זה באופן

    פרשני, קרי ניסיון להבין את הכתוב מילולית, אחר כך מבחנים סובייקטיבים שמברר

    בית המשפט בין הצדדים, אם זה לא צלח, מבחנים אוביקטיביים לדברים דומים, ורק

    אם אז עדיין לא מצאו פתרונים, בית המשפט בא בנעלי הצדדים וממלא את החסר לפי

    כל הכללים המשפטיים המקובלים למניעת סיכול דין ובמידה רבה על פי דיני היושר.

     

    גם חוק שנכתב באופן לא ברור עוד לפני אפרופים, מתערב בית המשפט מפרש אותו

    ונותן לו נפח תוכני, אזי מה הבהלה הגדולה כל כך מאפרופים?

     הבהלה אינה מאפרופים אלא מהשימוש הלא מושכל בהלכה הזו ע"י שופטים.

    [איך אתה מבחין בין מניעת סיכול דין לבין השתלת אומד דעת חיצוני בניגוד ללשון החוזה וייחוסו הכפוי לצדדים?]

     

    אם יש לי ביקורת על בית המשפט העליון הינה דווקא על התערבות בעניינים ערכיים פוליטיים

    שנוגדים באופן ברור את מה שרוצה ומשתקף בחברה, אך בוודאי שלא על דברים שזה בדיוק

    תפקידו הקלאסי לדון בדיני חוזים עד דק.

    לגבי האמור בפסקה האחרונה, אני די מסכים.

     

    25/2/10 11:54
    0
    דרג את התוכן:
    2010-02-25 12:11:14
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: עו"ד יעל גיל 2010-02-25 10:05:16

    צטט: hngr 18 2010-02-25 00:17:41

     

     

    גם אני מסכים לעניין העירוב הבעייתי בין הכרעה בסכסוך, שהוא התפקיד ה"טכני" הטבעי של ביהמ"ש לבין שאלות עקרוניות שהציבור חלוק בנוגע לפתרונן. הייתי מוסיף שישנה מגמה כללית מתגברת בציבור (מעבר לנטייה הטבעית) של אי-כיבוד או זלזול ברשויות השלטון - לרבות שלטון החוק - על זרועותיהן והעובדים בהן (מבלי להיכנס לשאלת מידת "אשמת" הרשויות בעניין), וישנה נטייה מתגברת גם כן של התקשורת לסקר כל פיפס, לרבות עניינים שהם אולי חמורים, אבל אין לציבור עניין אמיתי בהם והם יכולים להיסגר בשקט, באופן מכובד ובלי פסטיבל מציצנות שלם סביבם.

    נדמה לי גם שלא צריך להפריז בחשיבות הלכת אפרופים. כל שופט בשלום או במחוזי מחליט כיצד הוא מפרש אותה או כיצד הוא יוצר אבחנה בינה לבין התיק שמונח מולו. זה רע ליציבות ולוודאות, כמו שציין כב' השופט דנציגר, אבל אני מניח (או מקווה. לי, באופן אישי, לא יצא להיתקל בשופט שהכריע באופן דומה להכרעתו של ברק בפרשת אפרופים) שרוב השופטים יודעים מתי חוזה פלוני טעון פרשנות או שקיים בו חסר הדורש השלמה מצד ביהמ"ש. על כל פנים, חסרים תמיד היו ויהיו בחוזים, כי חוזה הוא מסמך צופה פני עתיד, והמקסימום שניתן לעשות הוא לנסות להקיף את הבעיות שניתן לצפות במועד כריתתו.

    אם הפרשנות של בתי המשפט היא מרחיבה מדי (כעניין של מדיניות), זו כבר שאלה אחרת.

    25/2/10 11:56
    1
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2010-02-25 11:56:23
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: הארמדילו 2010-02-25 11:50:06

    צטט: עו"ד בן-צוק 2010-02-25 11:34:39

    פס"ד אפרופים בכלל לא פוגע ביציבות המשפט או יוצר אי וודאות משפטית,

    פס"ד זה עושה את כל ההיפך והוא מניעת סיכול דין באותם חוזים שלגביהם צדדים

    לא השכילו להפוך את העמום לברור כלפי עצמם.

     

    פס"ד אפרופים מגן על המדינה מרשלנותה שלה בניסוח חוזה וחוסך לה אגב כך מליוני שקלים שהגיעו לפי החוזה לחברת אפרופים. כשקבלן גדול מתקשר עם מדינת ישראל אין מקום בכלל לדבר על צדדים שהשכילו או לא השכילו לנסח חוזה כמו שצריך מאחר ועבור שני הצדדים עוסקים בכך עו"ד מקצועיים שזו מלאכתם - עריכת חוזים.

    זו אולי הסיבה שבהחוזה בין אפרופים למדינה לא היתה שום עמימות שדורשת את התערבותו של בית המשפט [על השאלה האם מדובר בהלכה טובה או לא ניתן להתווכח אבל אין מחלוקת כמעט שהיישום הראשוני שלה, בפרשת אפרופים נעשה על מקרה לא מתאים בעליל]. 

     

    מה שאת אומר הוא נכון, אלא שאני מבחין בין ההלכה לבין הקייס הספציפי,

    הלכת אפרופים כבסיס לפרשנות חוזה.

    ואגב כך, גם עו"ד ואולי בפרט עו"ד לא פעם משאירים נקודות בחוזה עמומות,

    כדי להביא את הצדדים להסכם, וגם לגביהם אומד דעת הצדדים מחייב התערבות.


    --
    עו"ד ספיר בן צוק
    www.altavista.co.il
    משפט מסחרי, בנקים, קניין רוחני.
    25/2/10 11:57
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2010-02-25 11:57:07
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: דנה דייגי 2010-02-25 11:06:30


    שלום יעל ,

     

    אני לא באה מהתחום העיסקי כך שקשה לי להביע דיעה לענין "היציבות העיסקית " שנפגעה או לא נפגעה מהילכת "אפרופים" . אני גם לא יודעת אם החברים האחרים האנונימיים שמגיבים כאן בלהט יצרים, תחת מעטה אנונימיות כבד מזה זמן רב, באים אף הם מהתחום העיסקי והאם יש להם נסיון עצמי כזה שיכול ללמד אותם כך או אחרת.

     

    בכל אופן לגופו של ענין , נראה שתוצאה משפטית של סכסוך בין שני צדדים צריכה להיות תוצאה נכונה וצודקת.

    מהי תוצאה נכונה וצודקת ? קשה לתחום את התשובה בהגדרות . כל מסמך, כל ראיה , הן בעל פה והן בכתב שיכולה להוביל לתוצאה נכונה וצדקת צריכה להתקבל . משקלה צריך להינתן ביחס לערך הסגולי של אותה ראיה בתור עצמה וביחס לראיות האחרות שמסביבה.

    חוזה אינו יוצא מכלל זה , ואין בחוזה שום קדושה יתירה בבחינת אל תיגע בו וכזה ראה וקדש. 

     

    אני ממש לא חושבת שפרשנות משפטית , אם היא סבירה מאוזנת ורצינית, פוגעת באמון הציבור . נראית לי  שזו מחשבה מוטעית מעיקרה . אמון הציבור נפגע כאשר הוא מרגיש שהמערכת לא עושה משפטים נכונים וצודקים , אם היא מתעמרת בחלשים או מתחנפת לשלטון או לאנשי שררה , או ממנה שופטים לא ראויים למשרתם , אשר מנותקים ממציאות או הווית החיים . זה יכול לפגוע באמון הציבור .

    פרשנות משפטית תכליתית ? זה הרי בדיוק מה שצריך להיות . הלא כן ?

     

     

    גם אם את לא מומחית למשפט אזרחי, אין לי ספק שהסוגיה כולה פשוטה, וקלה ביותר.

     

    לשון סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973, שדן בפרשנות חוזים, קובע: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות"

     

    (מה שמכונה בכל הפסיקה עד אז, "תורת שני השלבים". קודם כל המילים כפי שנאמרו בחוזה,ואם אי אפשר להסיק מאומר-המילים כשלעצמן, אז פונים לנסיבות. אף פעם לא פונים לחוסר הבנתו המוחלטת של השופט בניהול עסק).

     

    בא אהרן ברק (ועוד שישה אנרכיסטים שתמכו בפסק הדין הזה לצידו) וביטל את החוק הזה, בלא שום סמכות שבדין, ויחד עם זה זרק לעזאזל את כל הצורך להיזקק בכלל לשירותי עורכי דין בניסוח חוזים, והטביע את בית המשפט במבול של עילות תביעה חדשות, שונות ובעיקר משונות!

     

     אם את לא מאמינה, תקראי את הלכת אפרופים עצמה, ותביני למה ברק זכה לגינוי ובוז חריף כל כך בקהילייה המשפטית בעולם כולו.

     

    כך אומרת ההלכה ההזויה הזו:

     

    "הקושי האינהרנטי הטמון בגישה פרשנות זו (תורת שני השלבים - ניקולאי)  הוא, כי בהירותה של הלשון צריכה להיקבע בסוף התהליך הפרשני ולא בתחילתו... רק פנייה למקורות חיצוניים עשויה להניח את דעת הפרשן שהלשון אינה ברורה. מה שעל פניו נראה כברור, עשוי להתברר כלא ברור לאור הנסיבות... ניתן לקבוע כי הלשון היא ברורה רק לאחר שהשופט סיים את המהלך הפרשני, דהיינו קבע את אומד דעתם של הצדדים ופירש על פיה את לשון החוזה... "אין מלים 'ברורות' כשלעצמן".

     

    אם באמת "אין מילים ברורות"- מה טעם יש בטרחת עורכי הדין וניסוחי חוזים?
     
    אם השופט כותב בדיעבד את החוזה שנראה לו "סביר יותר" ומבטל לחלוטין את החוזה שהצדדים עצמם וגם עורכי הדין שלהם       הסכימו שהוא מה שהיה סביר בעיניהם בעת החתימה, אז מה הטעם בכלל להסכים עם מישהו על משהו ולחתום על חוזים?
     
    כשדנים בשרלטנות המשפטית הזזו חייבים לציין לטובה את דעת המיעוט של מישאל חשין, שהזהיר מפני ההשלכות ההרסניות של ההלכה הזו בעת התהוותה וגם בדיון הנוסף שנערך בחלוף שנים והרבה סערות וביקורות חריפות נגד ההלכה הזו,  וכמובן להעלות על נס את השופט דנצינגר, שהיה השופט שזרק לפח הזבל הראוי לו את ההלכה האנרכיסטית הז, וביטל אותה בשני פסקי דין שהותירו גם את השופטים שבזמנו תמכו בו, בלי נימוקים של ממש נגד ביטולה. 
     
    השופטים שקבעו שאין להסכם בין הצדדים שום משמעות "כשלעצמה" וחייבים להוסיף לזה גורם דומיננטי ולא צפוי מראש: את דעתו של השופט על ההסכם והגיונו הכלכלי וכיו"ב,  ביצעו למעשה פיגוע טרור הן בכבוד בית המשפט, הן באמון הציבור במערכת המשפט, והגרוע מכל: באמון הציבור בכוחו המחייב של חוזה.
     
    זה לא שאלה של הבנה בכלכלה. זה שאלה של הבנה בסיסית ביותר לא רק במשפט אלא ביחסי ההגינות האלמנטריים ביותר בין בני אדם: אם הסכם שחותמים עליו לא שווה כלום, אפשר לסגור את המדינה.
     
     
     

     


    --
    חצי עולם מת ברעב. החצי השני כל הזמן בדיאטה


    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "אבדן אמון הציבור במערכת המשפט - הויכוח המתלהט בעניין פרשנות החוזה"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה