צטט: בר רבב 2010-05-09 23:20:50

צטט: netrider 2010-05-09 16:41:23

צטט: בועטת 2010-03-02 19:23:32

כמות כזו של שטויות בשפה גבוהה כבר מזמן לא יצא לי לקרוא.

העמדת המטופל באור כל כך חסר יכולת, אימפוטנטית כמעט ואת המטפל כמנצל, כדיקטטור על המחשבה היא אבסורדית ומכעיסה עד מאוד. כמטופלת ותיקה, למודת חתכים, כדורים, מטפלים וכדורים יצא לי לבחור לא פעם מטפל ולהחליף כשזה לא מביא מזור.

משפחה לא בוחרים אבל מטפל כן!

אנחנו אמנם מדוכאים, מיואשים, אובססיביים, תלותיים ופאתטיים אבל לא כולם מטומטמים.

 

אני לא מבין את ההתלהמות מסביב לפוסט של "בועטת".

"בועטת" העלתה נקודת מבט נוספת מאוד חשובה של אחריות המטופל לחייו.

אין זה שולל דיונים כאלו או אחרים ביחס למטפלים, אבל אסור לשכוח שבשורה התחתונה המטופל הוא זה שאחראי לחייו.

העצוב הוא שיש גם תפיסה חברתית כזאת, לפיה כאשר אדם פונה לטיפול, האחריות עוברת למטפל.

אדם שפונה לטיפול לא מאבד את חופש הבחירה שלו!

 

ובהמשך לתשובתה של sadhaka, אני חושש שמי שלא היה בסיטואציה לא יאמין. גם אני לא האמנתי שאפשרי להגיע להתמכרות נפשית שכזו למוצא פיו של אדם אחר ובתקופות אחרות בחיי ככול הנראה הייתי מגיב ועונה בדיוק כמוך. אלא שנסיון חיי הראה לי את שבריריותם של הרבה דברים שחשבתי לאיתנים. ניתן גם ניתן, וזוהי השיטה ולא היוצא מן הכלל.

אמרת "אדם שפונה לטיפול לא מאבד את חופש הבחירה שלו", ומה שאני חושב שאתה לא מפנים, הוא שאדם יכול לשמור על העמדה המכונסת פנימה, המתגוננת מפני נזק והבוחרת באלטרנטיבה, אלא שזו נחשבת בטיפול פסיכודינאמי ל"התנגדות". במפגשים טיפוליים פסיכודינאמיים דנים בהתנגדויות (אמיתיות ומדומיינות) הלוך ושוב ביוזמת המטפל, כאילו אלה דברים שליליים שיש למוסס אם המטופל מעוניין בהצלחת הטיפול. היות והמטופל מגיע לטיפול עם מצוקה כלשהי, לעיתים קיצונית ובוערת, הוא חש שעליו מוטלת האחריות להצלחת הטיפול או הכשלתו, ומתוך מצוקתו מעוּדד לחרוג מאופן ההתנהגות ששרת והגן עליו כל חייו ולהתמסר לטיפולו האמפתי של המטפל. המטפל מצידו, מרגיע ברוך אמפטי שיגונן על המטופל מפני הפגיעה שזה חושש ממנה עקב הסרת ההגנות.

 

אתה מבין, אדם שפונה לטיפול לא מאבד את חופש הבחירה שלו, הוא מוסר אותו מרצון למטפל תוך תיוג של כל ביקורת מצידו כהתנגדות. 

 

 

בר רבב יקירי,

לא אכנס לדיון סביב דיעותיך כיוון שזכותך בעיניי להחזיק בכל דיעה או אמונה שהיא ולא לי לשפוט אותן. מה גם שכבר ציינתי מפורשות ש- "...אין זה שולל דיונים כאלו או אחרים ביחס למטפלים...".

מזמין אותך להתבונן ולהבחין בהבדלים שבין שלושת המושגים - "שיעבוד / אמונה עיוורת", "התמסרות" ו- "התנגדות".

 

למשפט האחרון בכ"ז אתייחס:

"אתה מבין, אדם שפונה לטיפול לא מאבד את חופש הבחירה שלו, הוא מוסר אותו מרצון למטפל תוך תיוג של כל ביקורת מצידו כהתנגדות."

יקירי, אתה לא יכול למסור את חופש הבחירה שלך, גם במצב קיצוני של שיעבוד טוטאלי, זה אתה שתבחר בכל רגע מחדש אם להיות משועבד או לא.

או, מתוך דבריך, - ומי הוא זה שבוחר להאמין לאותו תיוג שדיברת עליו?

 

א.

צטט: netrider 2010-05-10 18:50:33

בר רבב יקירי,

לא אכנס לדיון סביב דיעותיך כיוון שזכותך בעיניי להחזיק בכל דיעה או אמונה שהיא ולא לי לשפוט אותן. מה גם שכבר ציינתי מפורשות ש- "...אין זה שולל דיונים כאלו או אחרים ביחס למטפלים...".

מזמין אותך להתבונן ולהבחין בהבדלים שבין שלושת המושגים - "שיעבוד", "התמסרות" ו- "התנגדות".

 

למשפט האחרון בכ"ז אתייחס:

"אתה מבין, אדם שפונה לטיפול לא מאבד את חופש הבחירה שלו, הוא מוסר אותו מרצון למטפל תוך תיוג של כל ביקורת מצידו כהתנגדות."

יקירי, אתה לא יכול למסור את חופש הבחירה שלך, גם במצב קיצוני של שיעבוד טוטאלי, זה אתה שתבחר בכל רגע מחדש אם להיות משועבד או לא.

או, מתוך דבריך, - ומי הוא זה שבוחר להאמין לאותו תיוג שדיברת עליו?

 

א.

 

אין לנו בעיה של הבנה, אלא של הסכמה. אתה מבין את טענתי. אני את טענתך.

 

אציין במאמר מוסגר שאפילו צדקת קמעה מפני שבסופו של דבר, לאחר נזק וסבל רב, ידעתי לקום וללכת בטרם ימיט עליי הטיפול הדינאמי האינטנסיבי אסון. האם כל הנפגעים כך אוזרים אומץ לעזוב את הדמות המשמעותית בחייהם? מסופקני.

 

התבוננתי במילים "שעבוד" "התמסרות" ו"התנגדות".

באחרונים השתמשתי, בראשונה לא.

 

לסיום, תחת שאשוב על הסברי, אשר כאמור אני סבור שאתה מבין, אני אתלה באילנות מוסמכים ממני:

"בכל טיפול פסיכולוגי, מפנים המטופל את הנחות-היסוד התיאורטיות של המטפל. ... הפסיכולוג, אם כן, הוא פרשן חכם ובעל-ידע, ה"מסביר" למטופל הנבער את מצבו. כל אי-הסכמה ל"פרשנויות" של הפסיכולוג, נתפסת כ"התנגדות", ביטוי ל"צורך הלא-מודע" של המטופל לחבל בטיפול."

- לקוח מתוך הבלוג של ד"ר נמרוד פיק ("כבודו"), מתמחה בפסיכיאטריה: זהירות: טיפול פסיכולוגי יכול לגרו לנזק נפשי

צטט: בר רבב 2010-05-10 20:07:54

אין לנו בעיה של הבנה, אלא של הסכמה. אתה מבין את טענתי. אני את טענתך.

 

אציין במאמר מוסגר שאפילו צדקת קמעה מפני שבסופו של דבר, לאחר נזק וסבל רב, ידעתי לקום וללכת בטרם ימיט עליי הטיפול הדינאמי האינטנסיבי אסון. האם כל הנפגעים כך אוזרים אומץ לעזוב את הדמות המשמעותית בחייהם? מסופקני.

 

התבוננתי במילים "שעבוד" "התמסרות" ו"התנגדות".

באחרונים השתמשתי, בראשונה לא.

 

לסיום, תחת שאשוב על הסברי, אשר כאמור אני סבור שאתה מבין, אני אתלה באילנות מוסמכים ממני:

"בכל טיפול פסיכולוגי, מפנים המטופל את הנחות-היסוד התיאורטיות של המטפל. ... הפסיכולוג, אם כן, הוא פרשן חכם ובעל-ידע, ה"מסביר" למטופל הנבער את מצבו. כל אי-הסכמה ל"פרשנויות" של הפסיכולוג, נתפסת כ"התנגדות", ביטוי ל"צורך הלא-מודע" של המטופל לחבל בטיפול."

- לקוח מתוך הבלוג של ד"ר נמרוד פיק ("כבודו"), מתמחה בפסיכיאטריה: זהירות: טיפול פסיכולוגי יכול לגרו לנזק נפשי

 

אין גם שום בעית הסכמה שכן אין בי שום צורך שתסכים עם דבריי.

אם אתה זוכר, התת-דיון הזה התחיל בהערה שלי ביחס להתלהמות סביב דבריה של "בועטת" שהצביעה על אחריותו של המטופל לחייו.

גם אני שמעתי בזמנו קישקושים בנוסח "אתה רוצה לעזוב (את הטיפול) בדיוק בגלל הבעיות שלך" וכו'. אמרתי תודה והמשכתי בדרכי ואני שמח לקרוא שגם אתה ידעת לעשות זאת. 

 

אני אישית, בלשון המעטה, לא שייך לקבוצת מעריצי הפסיכולוגיה - למרות שבמקרים מסוימים הפניתי אנשים לפסיכולוגים מסוימים (מאוד מסוימים!!!) - ועדיין, אני חושב שהדיון הזה מעמיד את המטופל כפי שתיארה "בועטת", בעמדה קורבנית. ושוב, מבלי לישלול את הטענות העניניות ביחס לטיפול הפסיכולוגי.

דבריו של ד"ר "כבודו" יכולים להוות רמזור אדום נפלא למטפלים, אבל בו זמנית יש בהם גם מסר סמוי קורבני ביחס למטופל, כך שכדאי לדעת איך לקבל אותם.

ואם כבר אתה "נתלה באילנות מוסמכים", ממליץ לך על סיפרו של ד"ר ג'פרי מייסון - "בגנות הפסיכותרפיה".

 

הנאמר בפוסט זה מעניין ביותר ומדגים בצורה מוחשית את מגבלות הפסיכואנליזה. אולם יש לומר כי תחום הפסיכולוגיה הוא רחב ביותר. אם יורשה לי לומר, הפסיכואנליזה היא פרקטיקה שהולכת ונעלמת מתחום הפסיכולוגיההשימושית. הפסיכולוגיה הינה תחום רחב ביותר, הכולל בין היתר פרקטיקות כגון; פסיכולוגיה קוגניטיבית, פסיכולוגיה של העצמי, התנהגותית, חברתית... ונכון להיום גם פסיכולוגיה חיובית. אתיקה מקצועית היא עניין מאוד כללי ונכון בכל תחום. יחד עם זאת, לכול מטפל יש שיטות משל עצמו שתואמות לאישיותו ועקרונותיו. ולכל מטופל יש אחריות על עצמו. ולא ניתן להטיל את יהב החסכים והמצוקות הפרטיות רק על המטפל. היש לפרוץ מחסומים ולאפשר התנהגות לא הולמת בין המטפל למטופל?! יש סוגים שונים של טיפול; טיפול זוגי, טיפול בהבעה, באומנות, פסיכודרמה וכו. וזאת למרות שחלק גדול מן המטפלים שעוסקים בתחומים אלה לא עברו הכשרה אקדמאית כלל. מאידך, אני מסכים שעם הידע באה האחריות. הדבר נכון לכול איש מקצוע, ועל אחת כמה וכמה בתחום הטיפולי. אבל תחום הפסיכואנליזה הוא מוגבל בבסיסו וישן. אי לכך, יש להבין בראש ובראשונה מהי מטרת הפסיכואנליזה ומהן עקרונותיה. הפסיכולוגיה התפתחה כבר בראשיתה לאור מחלוקות עם תורתו של פרויד. עם הזמן נוצרו תורות ניאו-פרואידיניות- תיאוריות של האישיות שחלקן מתייחסות לאירועי העבר ומדגישות אותן כקריטיים להתפתחות האדם (האני- אריקסון, העצמי-קוהוט, יחסי אובייקט -מלאני קליין, ויניקוט. פסיכולוגיה התנהגותית- סקינר או אנליטית של קרל יונג. לעומת גישות אחרות שמדגישות את ההווה, ואת האדם כשלם (גשטאלט, אדלר, רוג'רס וכו').