חייפי, השאלה הפתיעה אותי וגרמה לי להרהר מה באמת ובדיוק הביא אותי לחלוק את הכתבה עם הפורום. אני חושבת שהתוכן ממש זעזע אותי, לדעתי גם אין כאן מציצנות של הכתב אלא עשיית עבודתו כראוי כולל חדירה לחיי אנשים שיש להם השפעה ציבורית מכרעת על כולנו.
תוך כדי שאני כותבת לך תשובה אני בעצם מבררת עם עצמי מה שייכותה אלינו ולמה צרפתי אותה
אנו מדברים כאן הרבה על הקורה בחיפה, וזו מהות הפורום - לדון במה שקורה בעיר ובסביבתה מתוך רצון לעורר מודועת, לייצר הנעה לפעולה, לחלק מידע עם אלו שלא יודעים אותו וכדומה. הכתבה הזו קורית בתל אביב אבל השפעתה לדעתי ניכרת על החיים בארץ כולה וכמובן בחיפה.
תל אביב הינה נקודת התייחסות כי שם קורית המציאות הכלכלית ואולי הנורמטיבית של המדינה. שם מתרחשת סצינת המציאות, הביטחון והתרבות הקובעת ומשמשת לשאר מדינה אתגר או השפעה, שם יושבים כל מרכזי העוצמה הכלכלים שהם בהכרח מרכזי ההשפעה של המדינה ואין מה לומר על כך יותר מדי כי ברור שהכלכלה מכתיבה לנו סדר יום. המעגל הממוקד של כלכלה יוצר את המעגלים המתרחבים של שאר מעגלי הצריכה והכוח שמכתיבים את ההתרחשות במדינה ואת מה שקורה במקומות הרחוקים בארץ. וכאשר סוגרים מפעל בקרית שמונה או פאתי נהריה, הבעלים אינם מצויים באותה עיר מוכת אבטלה אלא הרחק ממנה שעות אור במובן המנטלי והכלכלי שלה: בתל אביב או בסביבתה.
תל אביב מלאה במגדלים כמו אלו המתוארים ועוד היד נטויה. גרים בהם אנשים לא כמוני ואני מניחה שגם לא כמוך וגם לא כמו הרבה אנשים כאן בפורום. אלו אנשים חזקים מאוד המכתיבים את מה שקורה מהמעגל הקטן שלהם לכל המעגלים הגדלים ומתרחבים, שהם בבחינת משק כנפי הפרפר.
ושם יושבים אנשים שרואים בניתוק מהמציאות ערך מצויין וחיוני, צורך בסיסי, שביקורת ציבורית (והם אנשי ציבור, מתפקידיהם ועד היותם בעלי חברות מונפקות או יוצרות מציאות) היא בבחינת חוצפה ורעה חולה בעיניהם והם משתוקקים לחברה בה כעשירים הם ינשאו מעל לעם - ההמון ויזכו לכל הכבוד המגיע להם מעצם היותם מה שהם.
שמציאות של חנויות קטנות ושירותים כמו סנדלר או חיט הינם משהו אקזוטי הקיים בעצם למענם המעניק להם תחושה של לא מכאן. תבלין נחמד בתפאורה בה הם חיים, ששנמהל במציאות הסטרילית שלהם ומעניק להם תחושה של פיקנטריה,
כי מה זה המכאן שלהם? סינון מוחלט וקפדני של מי שראוי לגשת אליהם או למעונם, הסתרה מוחלטת של בואם וצאתם, אבטחתם הברורה מפני מלחמה, אנשי מזדמנים, או סתם לא מכוחותיהם, הסתרה של מציאות יומיומית ונורמטיבית פחות או יותר, הסתופפות מתמדת בתוך המילייה שלהם המתוקשר על ידי יחצנים ארוכי לשון ועמוקי כיסים בטורי הרכילות הכלכליים שהפכו להיות המדור החשוב ביותר במדורי הכלכלה. והבתים-קירות עתק, מצופי חומרים עמידים ומבהיקים, חלונות עד אין סוף, אטומים לכל רעש חיצוני ויוצרים תמונה מנוטרלת מהשפעות לא רצויות, ממסגרים תמונה מנקודת מעוף הציפור מנוכרת למציאות המפורטת המתרחשת אי שם על קרקע המציאות, בהם אור היום עובר פילטרים המעניקים לו נופך טבעי, האוירה מבויימת דרך רמקולים סמויים ואביזרי עזר מתוחכמים שאינם מצריכים התערבות אנושית אלא מתוכנתים לתפקד בעצמם עבור אותם אנשים עשירים הרואים עצמם כראויים לכל, המצויים במקום הנכון , במרכז העניינים, ונקודת ההתייחסות למציאות המקומית לדעתם- היא הם.
המחשבה על התפיסה הבעייתית הזו מעוררת בי דאגה לגבי החברה בה אנו חיים. ראשית ליבת חיינו ומרכז אהבתינו-ילדינו הולכים לצבא, חלקם מלאי מוטיבציה להגן על המולדת והחברה הישראלית. מה אומר לך, אם אלו מנהיגיה ומוביליה, איני רוצה להשקיע ולו גרם אחד של השקעה להבטיח להם את שאננותם הדקדנטית, המנתקת לחלוטין מחוסר השאננות שיש לרובנו.
ילדיהם אינם הולכים לצבא או ממלאים תפקידים המציבים אותם בעמדת הגנה וטוויית קשרים להמשך לבוא, המפקדים בצבא רואים בילדים אלו פוטנציאל לקשרים עבור עצמם ליום שהם יצטרכו לנתב עצמם בציבוריות האזרחית ושהם שווים השקעה, כך שנוצרת איפה ואיפה בכל רמה. יש שווים ויש שווים יותר.
אתוודה ואומר כי אני שוחרת התפיסה המרקסיסטית האומרת כי החברה מנוהלת על ידי גרעין שליטה קטןן המנהל את המציאות ויוצר מניפולציות בהתאם לנוחיותו, וכל החברה מתנהלת בהתאם לרצון לגעת באותו גרעין ולהיות במקום הזה ובהתאם לכך מתנהלים תהליכים שיש בהם גם הרסנות מעבר לשעבוד והאשליה.
בכתבה זו נוכחתי עד כמה זה כאן, בחברה שרק לפני ששים שנה הוקמה כדי לקדם ולייצר חברה איכותית וערכית ליהודי הארץ והתפוצות שלא זכו לכך מאז בית שני, בשטח טריטוריאלי נתון שבו יושבת אותה חברה ומייצרת מציאות חדשה.
המציאות הזו הצטמצמה לשטח קטנטן שכולות סובב סביב אינטרסים של כסף, כוח ומיצויי הנאות, אליו יש באמת התייחסות של פוליטיקאים , אנשי עסקים, תרבות, תקשורת, פוליטיקה - וכך גם במעגלים הרחבים יותר הניזונים מכך.
יש הרבה צרימה בגרעין כוח חברתי, בחברה כמו שהיתה צריכה להיות החברה הישראלית, שמקדש את הניתוק מהמציאות, את הכוח והכסף הגדול, ואת הזלזול בכל מה שהוא לא כזה.
הלך רוח זה יוצר תהליך הרסני במציאות בטחונית ופוליטית כמו שאנו חיים בה (אנו לא קנדה או אוסטרליה שסגרגציה כזו היא לא מוסיפה להן אבל גם לא מערערת אותן באפקטיביות כמו כאן)
ובשורה התחתונה, זה קורה בחלק קטן של המדינה, ומי שמתגורר בסביבתו יש לו סיכוי גבוה יותר לכל דבר.
ומה שמענין אותנו בנושא - חיפה, מזמן מזמן, ממש לא שם, היא לא מעסיקה את אותם אנשים המשפיעים על המציאות והיא לא נחשבת מעבר להיותה עוד כמה קילומטרים המרחיקים את האנשים החשובים מסכנות בטחוניות המגיעות מצפון. לכל השקעה אחרת חיפה מעוררת חיוך סלחני בקצה הפה, מתובל באזכור של החג של החגים, פלפל הזקנים או חומוס של אום שאקר- נכסיה האמיתיים של חיפה במיוחד כשמקדש הבאהאים מכוסה לחלוטין כמו רקדניות בגשר המיתרים בירושלים.
ומכאן תסיק מה יכול לקרות הלאה במצב העניינים בו אנו נמצאים במרחב המוניציפאלי, החברתי והכלכלי שלנו - כאן בחיפה והצפון.
הוספת תגובה על "אמנם זה לא בחיפה, אבל תפיסת העולם הזו קיימת גם כאן"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה