מאמר שלי פורסם היום בערוף החדשות הרפואיות EMED :
עולם האוכל הוא ריקוד עדין בין צורכי הגוף וצורכי הנפש. לאוכל, להתעסקות בו, להימצאות בדיאטות, ואפילו לעצם ההשמנה יש לעתים תפקידים רגשיים הטבועים עמוק באדם, עד כי הוא מתקשה להתנתק מתמיכתם ומתקשה לחיות בלעדיהם.
איפה מסתיים הרעב הפיסי ומתחיל הרעב הרגשי? כיצד להכיר אותם וכיצד אפשר להבחין בינהם?
מארג היחסים עם האוכל מורכב מאין כמוהו. האוכל משקף היסטוריה, געגועים, תשתיות פסיכולוגיות, יחסים בינאישיים ויצרים חבויים. הוא משמש מראה המשקפת חום, אהבה וביטחון, ובה במידה גם פחד, איום, חולשה וחסכים. הוא מגלם דואליות פנימית של אמון מול שליטה, מניעה מול אפשור, קבלה מול דחייה, רעב מול שובע. אבל בראש ובראשונה הוא הבסיס הקיומי. הדיאלוג המורכב עם האוכל נעוץ בצורך בהזנה פיזית ורגשית, המתחיל ברגע הלידה ומסתיים עם המוות. דיאלוג זה הוא שפה - שפת האכילה.
דפוסי חשיבה ממלאים תפקיד חשוב ביותר. הם מכתיבים ויוצרים את השפה בה חושבים ועל פיה מתנהגים. הם מורים מה לאכול, כמה, מתי, איך, ומה להרגיש לפני האוכל ואחריו. אלא שדפוסי החשיבה הללו שוללים, במידה מסוימת, את האכילה הטבעית והמשוחררת. מה שאמור להיות מנגנון טבעי-הישרדותי, שתחושות רעב ושובע מנהלות אותו, הפך עם השנים לעיסוק מיסטי ששלל מהאוכל ומהאכילה את הדברים הבסיסיים הקיימים בהם: הנאה, עונג, הקשבה לגוף, ובעיקר חופש בחירה. רבים ממקורות הסבל האנושי והפסיכופתולוגיה מצויים בשפה, בתרגום המוענק לה, ובקושי לשנותה ולזכות בגמישות מחשבתית (1). כתוצאה מכך נאחזים בכלים מסוימים ומשתמשים בהם גם כשהם אינם יעילים. מה שבעצם מוביל לשאלה מה גורם להתחלת האכילה, להימנעות ממנה ולסיומה?
מוזמנים לחלוק הגיגיכם ו/או לקרוא את המשך המאמר ב-EMED.
איילת קלטר
דיאטנית קלינית (MSc) מתמחה בטיפול בהשמנה והתנהגויות אכילה
מנהלת המרכז לטיפול ולימוד שפת האכילה
מובילת גישות HAES בארץ
ראש התוכנית "דיאלוג האכילה" אוניברסיטת אריאל
ayelet@eatingdialog.com
03-6481181
הוספת תגובה על "על רעב ושובע ומה שביניהם"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה