פורים שמח

העליות בבורסות בכל רחבי העולם, המסחר הרציף האלקטרוני, נגישות האינפורמצייה וחוסר הסלקטיביות המיידית, התפתחות המסחר התוך-יומי וה"צמאון" שלנו לשבבי אינפורמצייה, יכולות מעט לעוור את עיננו ואת המציאות.

הכלכלה המודרנית - כלכלת השוק החופשי או דת הכלכלה (כפי שכותב ישי גבריאלי בספרו החשוב התאומוניטריזם) ובתוכה ה"יד הנעלמה" (מדוקטרינת אדם סמית') גורמות לפראדוכסים ולאינטרסים לא ברורים.

תלות המדינות האחת בשניה, נדמית לנו לעיתים כנוסחא חשובה ליציבות. בכלל - תמיד נדמה לנו כי הכל הומצא לאחרונה, ולפנינו כלום לא היה.... אבל, המציאות חוזרת ומלמדת אותנו כי בסוף, מעגלי האינטרסים נותרו כשהיו: (1) האדם לעצמו. (2) האדם למשפחתו. (3) האדם למדינתו וכך הלאה. האינטרסים הינם מטווח הראיה המיידי והחוצה.

מעידן תיעוד המשברים הכלכליים, ניקח למשל את החמור שבהם - נפילת הבורסה בארה"ב, 24 אוק' 1929, תועדו הנסיבות ותוצאותיהן. לנו חשוב ללמוד מהן לא רק את הגורמים - אלא גם את התוצאות.

השפל הכלכלי הגדול לא החל במשבר, אלא כמובן הרבה קודם לכן. נפילת בורסת ניו-יורק היתה הארוע החשוב ממנו החלו בורסות מסביב לעולם לקרוס (CHAIN REACTION), בשל יחסי הגומלין והתלות ההדדית. סימני הקריסה התמקדו ביחוד:

1. ירידה חדה בתוצר.

2. קריסת התוצר התעשייתי.

3. אבטלה הולכת וגדלה (עשרות אחוזים).

4. קריסת המנגנונים הפיננסים ופשיטות רגל של בנקים. 

נדמה לנו כי אופן הטיפול במשבר העולמי סיפק לנו את כל הכלים ללמוד ולהפיק לקחים, אבל כלכלה היא מדע חברתי. למדנו כי התנהגותה (ובפרט בציר המאקרו) איננה מתמטית לינארית, אלא לכל מהלך יש תועלת ונזק.

מדינאים דגולים ניהלו את המשבר העולמי. ניסו להנזיל אשראי זמין להלוואות, ולהוזיל את עלותו. ניסו לתמוך בתעשיות ולשמור על רמות ביקושים סבירות. ניסו לעודד את שוק העבודה, את השכר, את רמות המחירים, את מכסות עובדים זרים, את החזרת האמון לבנקים. מה לא?  

כ 4 שנים לקח מהתמוטטות הבורסה בניו-יורק, ועד להתדרדרות נוספת בכלכלה וממנה - מלחמת עולם ותביעות ריבוניות חדשות.

סקירה זו הינה תמציתית (ואולי אף מידי תמציתית), אבל ההיסטוריה מלמדת כי חשיבה מאקרו כלכלית מודרנית כבר הייתה, ובעצם אין אנו ממציאים הרבה.

מה קורה היום?

הקריסה שהחלה ב 2007, התגלגלה מהר והתרחבה למשבר עולמי. סימני הזיהוי דומים (לא זהים) ואכן, תחילת הטיפול היתה מהירה וכמעט אחידה במדינות המתועשות.

אי-טיפול, כמו למשל בקריסת ליהמן-ברדרס, שהממשל בארה"ב רצה להוכיח כי מוסד פיננסי כן יכול ליפול, לא נלמד לעומק בהיבט ממשקיו והשפעתו על השווקים בעולם, והותרתו לתהליך פשיטת רגל האיצה את המשבר בעולם. לפיכך - הובן כי הממשל חייב לתמוך במערכת הבנקאית.

סיוע סקטוריאלי לתעשיות - גם כאן, בזהה למשבר הקודם, הוזרמו כספים אדירים למניעת קריסה (למשל תעשיות הרכב בארה"ב).

שוק העבודה - האבטלה מעמיקה. או נאמר אחרת - השיפור של החודש האחרון אינו מהווה מדד מספק לאמירה כי האבטלה נעצרה. הורדת הרבית לשפל שיא סייעה לשמור על רמות המחירים בבורסה ולהעדר חלופות השקעה.

מה הסכנות?

הסכנות לדעתי הינן במישור הריבוני. חוב לאומי שאינו מוחזר יכול לשנות מפות.

ניקח למשל את יוון. בואו נניח כי חובה התופח לא ימצא הסדר, ויוון תעמוד לבדה עם חובותיה לצד כלכלה קורסת. מה אפשרויותיה?

מכירת נכסים?

מכירת שטח?

"מכירת נאמנות"?

האם יתכן שינוי גלובאלי באירופה? כזה שיחלק מחדש את מפת האינטרסים האירופאית? ימוטט את השוק האירופאי? יפרק את גוש האירו?

האם תחילתן של מהלכים כאלו, לא ראוי לבחינה עמוקה למניעת הדרדרות מאקרו עולמית לסוג חדש של קונפליקט?

לסכום:

אינני פסימיסט. ממש לא. אני ראליסט.

החשיבה היומיומית מצרה את יכולת הראיה ומרחב ההתייחסות שלנו.

חשיבה ארוכת טווח חייבת לחפש פתרונות למניעת הדרדרותו של הסדר העולמי. בעיותיה של מדינה אינן פרטיות. מעצמה חפצת חיים חייבת לתמוך או למצוא פתרון (ולא תמיד בחיוכים) כי אחרת נמצא את עצמנו שוב בקונפליקט עולמי.

המשבר ממש לא אחרינו. כעת הזמן ללמוד מן ההיסטוריה ולפעול בנחרצות.

האם ההיסטוריה יכולה שלא לחזור על עצמה הפעם?

הכותב הינו בעל חברה לניהול תיקים (מסדה-פ בע"מ) ואינו מנהל תיקים ברישיון הרשות.  יתכן והחברה משקיעה בניירות ערך ובאופציות שונות , לכן אין לראות בסקירה זו משום המלצה לפעולה כל שהיא בשוק ההון.

לקורסים פרטיים לימוד מעוף ושוק ההון , ולניהול תיקים   1599-555-997