המראיינת הסתכלה בעיון על הדפים שלפניה. ספר לי על מקום העבודה הקודם שלך, היא ביקשה מהמועמד. המועמד הפליג בשבחיו שלהבוס, ממנו למד המון, ועל אף שהיו ביניהם לפעמים מחלוקות מקצועיות הוא מרגיש שהייתה לו זכות לעבוד תחתיו. מעניין, אמרה המראיינת, כי אני רואה שביום בו עזבת את החברה הקודמת אמרת "ברוך שפטרנו". על מה את מדברת? שאל המועמד והחוויר כולו. על הפרופיל שלך בפייסבוק, כמובן, ענתה לו.

לא מדובר בקטע מסרט אימה אמריקאי, אלא בהתרחשות אמיתית, שדומות לה הופכות נפוצות יותר ויותר. מחפשי העבודה מודעים היטב כיום לכך שהרשתות החברתיות הפכו לכלי חשוב למציאת המשרה הבאה שלהם, ולפחות בתחום ההייטק, אם אין לך פרופיל ב-Linkedin, אתה כמעט לא קיים. מחפשי העבודה יודעים להצטרף לקבוצות הנכונות, להפיץ את קורות החיים שלהם בין חברים, ולהעזר בכל קשר אפשרי כדי למצוא את המשרה המתאימה. אולם, להשפעתן של הרשתות החברתיות על חיפוש העבודה יש גם צד נוסף, אליו המועמדים פחות מודעים.

מחקר נשערך לאחרונה בארה"ב, בריטניה, צרפת וגרמניה ע"י חברת cross-tab, בהזמנת Microsoft, חשף נתונים מדהימים: בארה"ב, 70% מהמגייסים דחו מועמדים בשל מידע שמצאו עליהם ברשת, בעוד רק 7% ממשתמשי האינטרנט סבורים כי מידע זה משפיע על סיכוייהם למצוא עבודה. בבריטניה סיפרו 41% מהמגייסים כי דחו מועמדים בשל מידע שמצאו בחיפוש ברשת, בצרפת ובגרמניה האחוזים נמוכים יותר, אך נוכח הכרותי עם שוק ההייטק הישראלי וההתמכרות שלנו לרשתות חברתיות,  הרי שהמספרים אצלנו יהיו דומים לאלו שבארה"ב, אם לא גבוהים יותר.

בניגוד לעבר, לא מדובר עוד ביוזמות עצמאיות של מנהלי גיוס יצירתיים: 80% מהמגייסים האמריקאים מחפשים מידע באינטרנט על מועמדים להצטרפות לחברה, ו-75% מהמגייסים עושים זאת כחלק ממדיניות רשמית של החברה בה הם עובדים. נתון מעניין הוא שמנהלי גיוס גברים נוטים לחפש מידע ברשת על מועמדים באחוזים גבוהים הרבה יותר מעמיתותיהן הנשים. חשוב להדגיש כי חיפוש המידע לא מתמקד רק, או בעיקר, במידע מקצועי: איסוף המידע מתחיל, כמובן, במנועי החיפוש הקלאסיים, אך מייד לאחר מכן הוא מתמקד ברשתות חברתיות כלליות (דוגמת Facebook),  אתרי שיתוף תמונות וסרטי וידאו ׁ(כמו Youtube),  ורק לאחר מכן לאתרים "מקצועיים" יותר כמו Linkedin.

המגייסים האמריקאים לא התביישו להודות (במחקר שנערך בצורה אנונימית כמובן) שדחו מועמדים בשל "סגנון חיים לא ראוי" (58% מהמגייסים עשו זאת), תגובות לא ראויות לטקסטים (56%) תמונות לא ראויות (55%) ואפילו תגובות לא ראויות של חברים של המועמדים (43%)!

אם כן, אין ספק כי למוניטין שאדם יוצר לעצמו ברשת יש כיום חשיבות רבה, והיא רק תלך ותגבר. החדשות הטובות הן שמועמד שמצליח ליצור לעצמו מוניטין טוב ברשת, מגדיל משמעותית את סיכויו למצוא עבודה (כך סבורים 86% מהמגייסים בארה"ב). החדשות הרעות הן שברשת הכל נשמר והכל ניתן לחיפוש ולמציאה בקלות יחסית. המידע עלול לשמש כגדנו, ויש לזכור זאת.

אז מה עושים? עצתי הראשונה היא להיותמודעים לחשיבות המידע שאנו מעלים לרשת ולסכנות הכרוכות בכך. אינני ממליץ להתנזרמרשתות חברתיות, ההפך הוא הנכון. רשתות חברתיות הן כיום לא רק מקור להנאה, אלא גםכלי מקצועי שאין בלתו, וכשם שלא ניתן לחשוב כיום על אדם ללא חשבון דואר אלקטרוני,כך לא נוכל בתוך זמן קצר להתייחס ברצינות לאדם המנותק לחלוטין מרשתות חברתיות.

עם זאת, כל אחד מאיתנו צריך לגלות זהירות מסויימת במידע שהוא מעלה לרשת. לא די בהפרדה בין פרופיל מקצועי ב-Linkedin לפרופיל אישי ברשתות אחרות, משום שכפי שמוכיח המחקר, המגייסים מחפשים קודם כל דווקא את המידע ה"עסיסי" שאינו מופיע בקורות החיים או בפרופיל המקצועי. לכן, יש להקפיד על הגדרות הפרטיות כך שלא כל אחד יהיה חשוף לפעולותינו, אלא רק חברינו: ב-Facebook קל יחסית להגדיר זאת, ב-Twitter אפשר לקבוע למשל שיידרש אישור כדי להפוך ל"עוקבים" אחרינו. מעבר לכך, יש לשקול למשל האם סרט וידאו שנראה מצחיק מאוד, עלול להראות בעייתי בעיני מעביד פוטנציאלי? אינני קורא לפרנויה, אך יש לנקוט באמצעי זהירות.דוגמא נוספת היא בלוגים: אם אתכם כותבים בלוג פרובוקטיבי במיוחד, אולי עדיף לעשות זאת באנונימיות.

לסיכום, עלייתן המטאורית של הרשתות החברתיות משפיעה על חיינו בצורות שונות, ומשפיעה בצורה דרמטית גם על עולם הגיוס,במיוחד בתחום ההייטק.  הדבר מחייב את המועמדים להזהר, אך מנגד גם נותן בידיהם כלי רב עוצמה לעיצוב דמותם בעיני המעסיק הפוטנציאלי. מועמד שינהל את המוניטין האינטרנטי שלו בצורה חכמה, יוביל את הקריירה שלו קדימה.

אשמח לשמוע את דעתכם, מגייסים – האם אתם אכן מחפשים מידע על מועמדים ברשת, ובאילו צורות, ומועמדים – האם אתם לוקחים עובדה זו בחשבון?