נשימה היא הפעולה האנושית היחידה שאנשים יכולים לעשות לחלוטין באופן מודע או לחלוטין באופן לא מודע, רצוני או לא רצוני. בשל כך, הנשימה מווסתת על ידי שתי מערכות נפרדות של שרירים ועצבים, אשר כל אחת מהן פועלת באופן עצמאי.
רב האנשים נושמים באופן לא מודע במשך רב הזמן. בעשותם כך, הם מחמיצים הזדמנות להפוך להיות נוכחים ומודעים בכל רגע ורגע. נשימה לא מודעת עשויה להיות פחות אפקטיבית, כמו פעולות אחרות שנעשות ללא כוונה. נשימה כזו לא מספקת כמות נאותה של חמצן ופוגעת בתפקודן התקין של מערכות רבות גופניות.
"עבודת נשימה" היא מושג כללי לטכניקות שונות המבוססות על נשימה או מניפולציות של הנשימה. טכניקות אלו מאפשרות מעבר למצבי תודעה שונים ומקדמות תהליכי שינוי וריפוי. תרגול הנשימה התפתח כבר לפני אלפי שנים והיה מקובל בתרבויות שונות. השימוש התרפויטי של הנשימה נמצא לפני 4000 שנים במסורת היוגית. משם לקוח המושג "פראנה", שמשמעותו "אנרגית חיים". הפראנה מבוטאת לפי גישה זו, בעזרת הנשימה. תרגול המורכב מהארכה, העמקה והחזקה של הנשימה נועד להנכיח את אנרגית החיים. אימוני הנשימה בגישה היוגית מבוססים על התפיסה כי ישנו קשר בין הנשימה למצבים מנטאליים ורגשיים. נשימה רדודה ולא סדירה מלמדת על הפרעות גופניות ורגשיות ונשימה מלאה ורגועה מלמדת על מצב נפשי רגוע.
גם מסורות טאואיסטיות, כגון צ'י קונג וטאי צ'י צ'ואן, מדגישות את חשיבות הנשימה המודעת. בגישות אלו, הנשימה נחשבת כמעוררת ומאזנת את זרימת הצ'י שהיא אנרגיית החיים, המחברת בין גוף לנפש. בזן בודהיזם ישנן מדיטציות הממוקדות בנשימה הטבעית, כאשר התמקדות זו מאפשרת הגברת המודעות לכל רגע ורגע בחיים.
יש הרבה מידע המלמד ששינוי בקצב ובעומק הנשימה גורם לשינוי בכמות ובסוג הפפטידים שמשוחררים מגזע המוח. בכך שמביאים תהליך זה לתוך המודעות ועושים משהו כדי לשנות אותו - אם ע"י עצירת הנשימה או ע"י נשימה מהירה מאוד, גורמים לפפטידים להתפזר במהירות בנוזל חוט השדרה בניסיון לשמור על הומיאוסטזיס (מנגנון הגוף לשמירת האיזון). מכיוון שרבים מהפפטידים הללו הם אנדורפינים (משככי כאב טבעיים של הגוף) משיגים במהרה הפחתה בכאב. לכן אין להתפלא על כך ששיטות רבות כל כך, אם ברפואה העממית ואם בעידן הנוכחי גילו את כוחה של הנשימה המבוקרת. הקשר פפטיד-נשימה מתועד היטב וכמעט כל פפטיד שמצוי בכל מקום אחר בגוף יכול להימצא גם במרכז הנשימה. המידע הזה יכול לספק את ההיגיון המדעי שעומד מאחורי כוח הריפוי של תבניות נשימה מודעות.
פרופ' ג'ון קאבט-צין, אשר חוקר כלים הוליסטיים להתמודדות עם מתח וקשיים, מסביר גם הוא כי הנשימה הינה מרכזית לכל היבט של אימון בתחום זה. בהכוונתו, יש להעביר את ההתכוונות וההתבוננות שלנו לנשימה וכאשר אנו חווים את זרימת הנשימה נחוש חוויה עשירה. מטרת התרגול היא התבוננות בתהליך החשיבה ללא הצמדת העצמי למחשבות. בהדרכתו, ההתחלה היא במעקב אחר הנשימה, סריקת הגוף ותרגול יוגה. כשהמתרגל מתחיל להתמקד בנשימתו הוא אמור לתת לתודעה לעשות דבר אחד בלבד: להתבונן בגלי השאיפה ובגלי הנשיפה. התבוננות זו גורמת לשחרור ניכר ולרגיעה.
בעבודת הנשימה הגוף משחרר מתח ונשימה מודעת גורמת למתח האצור הגוף, להתמוסס ולהיעלם. הנשימה המודעת מאפשרת מצד אחד התבהרות של הנפש (mind) ומצד שני תחושת רגיעה ורווחה בגוף. כשהגוף מצוי במתח הוא מגיב על ידי רידוד הנשימה והכוונתה יותר לחזה מאשר לבטן. כאשר הגוף רגוע, קצב הנשימה מואט והנשימה הופכת עמוקה יותר וממוקדת באזור הבטן. ניתן להשתמש בידע הקיים אודות השפעותיה המרגיעות של הנשימה כדי לרתום אותה למטרת שיפור איכות החיים. כאשר יש תחושת מתח בגוף, ניתן לקחת באופן מודע נשימות עמוקות ואיטיות לכיוון הבטן כדי להשרות תחושת רגיעה והרפיה.
התמקדות בנשימה יכולה להוות אמצעי לחיבור עם הגוף. נשימה מדיטטיבית משמשת גם כמרכיב מרגיע וגם ככלי חשוב למדיטציה. חשיבות הנשימה באה לביטוי ביכולתה לווסת מחדש את האיזון של מערכת העצבים האוטונומית ובהיותה אמצעי שאינו מאיים, לחיבור לתהליכים פיזיולוגיים.
יישום אפשרי של עבודת נשימה הוא בתחום הרגשי. התמודדות לא נאותה עם רגשות בסיסיים: פחד, כעס ועצב, כלומר התעלמות מהם, הסתרתם, הדחקתם תגרום לבעייתיות גופנית ונפשית. נשימה מודעת יכולה לעזור בהתמודדות עם רגשות אלו.
הוספת תגובה על "נשימה מודעת-חיבור לגוף ולנפש"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה