קיבלתי לינק לאתר הזה 

http://www.CCC.com  [תוקן על ידי מנהל הקהילה. אנא ראו הסבר מטה]

שמוכר סטריימינג של טלויזיה ללא הגבלה (כנראה..לא בדקתי) הדבר הזה הוא חוקי? אני מבין שהיה פסק דין של מיכל רובישטיין בתל אביב שדחה תביעה בעניין אבל האם זה הפך את זה חוקי לחלוטין?  

פסק הדין של אגמון-גונן (פרשת פרמייר ליג נ' פלוני) הוא אחד מפסקי הדין האמיצים ביותר שניתנו כאן לאחרונה וגם אחד מהלוא מובנים ביותר.ץ

אנשים נוטים לקרוא אליו את אשר על ליבם, שכן הוא ארוך לקריאה.

בקליפת אגוז (ולענייננו כיוון שיש שם הכרעות רבות אחרות), בפסק הדין שם נקבע שסטרימינג באינטרנט אינו "שידור" אלא העמדה לרשות הציבור, ובאותו מקרה לא התקיימו יסודות העמדה לרשות הציבור כיוון ששודרו משחקים חיים בלבד ולכן התוכן לא היה זמין "בכל עת" למשתמשים.

כיוון שכך, היא פסקה, קישור ללינקים לשידורים חיים של משחקי כדורגל בסטרימינג באינטרנט (ההסבר חשוב להבנת ההקשר) - אינו הפרת זכות יוצרים.

מחקתי את הקישור לאתר שנתת כיוון שאיני חושב שהקהילה הזו היא מקור לחוות דעת על אתרים קיימים. איתך הסליחה.

גד, אני לא בטוח. הנימוק של השופטת לגבי העובדה שסטרימינג בררשת אינו שידור לא נבע מחוסר זמינותו אלא מהבחנה לפיה המחוקק הישראלי ביקש להבחין בין שידור לבין העמדה לרשות הציבור כשני יסודות נפרדים ולא חופפים.

הבוקר קראתי על החלטה בעניין נטילת פידים ממצלמות בשידורים חיים, ושם הטענה היתה להפרה בשידור. התיק שם נסגר בפשרה במסגרתה הנתבע שילם.

צטט: עו"ד גד שושני 2010-03-02 21:07:57

ואפשר אולי להבין מפסק הדין הנ"ל כי אם התוכן זמין תמיד, אזי יש בכך משום העמדה לרשות הציבור. ערכאות אחרות יראו בכך משום שידור. דהיינו הסטרימינג הופך לברודקאסט ממשי. מה עוד שככל שהבנתי מהשואל, התכנים המועמדים לרשות הציבור הם תכנים שאין מחלוקת לגבי היותם חוסים בצל הגנת זכויות היוצרים (סרטים, תכניות דרמה או דוקומנטריה -- להבדיל משידור ספורט שיש הסוברים כי אין בו זכויות יוצרים). לכן אין להניח כי האתר המדובר אינו מפר זכויות.

ככה אני חשבתי  אם כי לא בדקתי את זה. מדובר פשוט בשידור של ערוצי טלויזה גם של בורדכאסט וגם של RAW שזה לדעתי עוד יותר מוגן. שאלה מענינית האם מישהו ניסה פעם לתקוף בבג"ץ את ההחשכה של ערוצים זרים שמשדרים אירועי ספורט? בכל מקרה הוא מפורסם באינטרנט בצורה אין סופית מדובר בתוכנה שעל פניה ניראית לגיטמית ונמכרת על חצי עולם. 

פסיקת בית המשפט בעניין "live footy", מעמיד את זכויות הציבור לצרוך תרבות מעל לזכויות היוצרים ביצירותיהם, ולמעשה מסכן את המשמעות הכלכלית-מסחרית של זכויות היוצרים.

בפסק הדין בתביעה של הפריימר ליג - לחשיפת פרטיו של מפעיל האתר live footy - קבעה השופטת מיכל אגמון-גונן, כי צפייה באירועי ספורט חשובה מבחינה חברתית ומשום כך חשוב שצפייה בהם "תתאפשר למי שרוצה בכך, גם אם אין ידו משגת לרכוש מינוי לשירותי טלוויזיה בכבלים או בלוויין".

לדידה של השופטת אגמון-גונן, "ייתכן שבעידן המודרני בעולם הקפיטליסטי, מחייב אותנו לאפשר הנגשה של שידורים למעוטי יכולת באמצעות רשת האינטרנט". עוד מוסיפה השופטת, כי בשל המהפכה הדיגיטלית ששינתה את העולם - יש לעשות איזונים חדשים בתחום זכויות היוצרים ובמה שמוגדר "שימוש הוגן" ביצירות, והכל כדי "שלא ישללו יתרונות אלו של העידן החדש".

מדובר בקביעות שלהן יש השלכות רוחב ועומק משמעותיות ביותר לעניין זכויות היוצרים הכלכליות והאחרות של יוצרים ביצירותיהם. למעשה, פסק דין זה עלול להוות מצע נוח להתפתחות של פיראטיות יתר - לא רק בתחום היצירות המשודרות, אלא אף במתן אור ירוק בישראל להעתקת תוכנות, מוסיקה ו"שאר ירקות" (ברוח חג הפסח הבא עלנו לטובה). זאת, כשהמפר לכאורה אינו פועל למטרות רווח ונשען על טיעון זה - כמו גם על הטיעון כי בעידן המודרני יש לאפשר גם למעוטי יכולת שידם אינה משגת להתאים עצמם לעידן זה תוך שהם מעתיקים תוכנות ומשתמשים ביצירות מוסיקליות ואחרות, ללא רשות וללא כל תמורה.

בית המשפט בחר משום מה לבכר את "יתרונות העידן החדש" על זכויותיהם הכלכליות והאחרות של היוצרים ביצירותיהם, ולמעשה שלל מהיוצרים זכויות אלה למען הקדמה הטכנולוגית. בנקודה זו, עומדת פסיקת בית המשפט הנכבד בבחינת "תרתי דסתרי", שכן פיתוח ויצירת תוכנות חדשות, אתרי אינטרנט מתקדמים ואפילו הפורמטים שבאמצעותם שודרו השידורים המפרים לכאורה את זכויות היוצרים באתר - live footy כולם פרי יצירתם של מתכנתים, רעיונאים ויוצרים אחרים, שעכשיו חשים כי הערך הכלכלי של יצירתם נגוז.

חשוב לזכור כי תגמול היוצרים על יצירותיהם, יהיו אלה שידורי ספורט או להיטי פופ, הוא התמריץ העיקרי ליוצרים להמשיך ליצור, ובכך אף להעשיר את החברה שבה אנו חיים ביצירות תרבותיות, ספורטיוויות ואחרות, תוך סיפוק היצרים של שני הצדדים ל"עסקה" זו, היינו היוצרים והחברה.

למרבה הצער, דומה שפסק הדין האמור יעורר תמריץ שלילי ליוצרים ויגרום להם לחשוב פעמיים לפני שהם באים ומציגים בפני החברה את יצירותיהם החדשות. במקרה הגרוע יותר, הוא יביא לכך שאותם היוצרים פשוט יפסיקו ליצור, וזהו מצב שאינו מתקבל על הדעת בחברה מודרנית מתפתחת - הגם שמדובר ב"עידן הדיגיטלי בעולם הקפיטליסטי", כדבריה של השופטת.

אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי מכל סוג שהוא ואין להסתמך עליו ככזה. בכל מקרה יש להיוועץ עם עורך-דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה.

                            יותם וירז'נסקי אורלנד, עו"ד

                         ברסלר, דרורי, וירז'נסקי אורלנד

Intellectual Property | Litigation | Commercial | Web&Tech

                                www.bdwo.co.il

יותם ידידי,

 דומני שאתה נפלת בפח שטומנים בעלי הזכויות אשר מנסים להפחיד את כולנו במקום להבין שהעולם משתנה.

המשמעות הכלכלית-מסחרית של זכויות היוצרים בעולם כמות שהוא אינהכפי שהיתה בעבר ואף אינה כפי שתהיה בעתיד. אנחנו נמצאים בתקופה של שינוי. האינטרנט יוצרת שיקולים שונים, ובעל זכויות שלא יפנים זאת - יפגע (לא מבחינה משפטית. מבחינה כלכלית).

השופטת אגמון-גונן מהווה חריג בנוף השיפוטי שכן גם אם לא נסכים איתה, היא לפחות מנסה להתמודד עם השינויים שהאינטרנט כפתה עלינו.

גם במקרה הספציפי הזה של הפרמייר ליג, בעצם ניתן היה להפוך את אותה "פיראטיות יתר" לעזרה רבה לבעלי הזכויות, ולנתב אחרת את זרם ההכנססות. רק מי שחושב שהכנסות ניתן להניב רק מסוג אחד של פעילות, נבהל כל כך מהצורך לשנות את פעילותו ולחשוב על דרך אחרת להפקת רווחים.

אם אנחנו - הציבור -מעניק מונופולין מסויים לבעל הזכויות, מדוע אין צורך להגן על עצמנו?

אם החוק מעניק זכות לשימוש הוגן (כמו גיבוי) מדוע זה יוכלו חברות מוסיקה, משחקים ואחרים למנוע מאיתנו לצרוב עותק של הדיסק לגיבוי או להפעיל את המשחק האחרון שרכשנו על המחשב הרביעי שלנו (הנייד, שניים בבית והרביעי בעבודה)?

כל אותם יוצרים שתארת יוכלולהמשיך וליצור. הם רק יצטרכו לעשות את אשר כל אחד מאיתנו עושה - לחשוב כיצד לנצל את האינטרנט להפקת הכנסות בדרך אחרת. הדוגמא הכיטובה זה "קוד פתוח". איום ונורא! אי אפשר למכור אתת הקוד וכולם יוכלו להעתיקו. ובכל זאת, ישנה תעשייה שלמה המתפתחת בתחום ומרוויחה לא רע, במעבר מתוכנה כמוצר לתוכנה כשירות (SAS).

כך גם האייסטור, הבינה שכשיש הרבה תוכן חינמי, ניתן ליצור הכנסות אחרות ועדיין להשאר רווחית.

כך גם גוגל הבינה שניתן להעניק לנו שירותים רבים בלי לגבות מאיתנו כסף.

אני צריך להמשיך?

החדשנות בפסק הדין היא ההבנה שמול בעלי הזכויות עומד ציבור. לעיתים בעלי הזכויות יגברו. לעיתים הציבור. המעניין הוא ששניהם צריכים ללמוד לחיות יחד.

שים לב שהפרמייר ליג מקבלת תגמול די משמעותי על היצירה שלה. אם תעבקוב רק אחרי ה=חוזי החסות שלה תראה הכנסות ברמה של עשרות ומאות מליוני פאונד. ברגע זה, הם כבר מספיק עשירים. מדוע לא להגן גם על הציבור?

ושוב- איני חושב שהפרמייר לא צריכה להרוויח. שירוויחו. והרבה. אבל שיעשו זאת בצורה שלא תפגע בכולנו (גם זה אפשרי).

איש אינו מדבר על אי מתן תגמול ליוצרים. השאלה היחידה היא כיצד היוצרים יפנימו את התגמול.

אז כן, פסק הדין יגרום ליוצרים שאינם מבינים את העולם החדש הזה לנזק. אבל הוא פותח אופקים חדשים שלא היו מוכרים קודם לכן לכולנו.

חג שמח.