סעיף 17 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א ? 1961 (להלן: "הפקודה") קובע כדלקמן :

"לשם בירור הכנסתו החייבת של אדם ינוכו, זולת אם הניכוי הוגבל או לא הותר על פי סעיף 31 - יציאות והוצאות שיצאו כולן בייצור הכנסתו בשנת המס ולשם כך בלבד, לרבות -"

הגם שהדבר לא נאמר במפורש, סעיף 17 לפקודה מתיר בניכוי שוטף הוצאות פירותיות בלבד.

מסקנה זו, בין היתר, מוסקת גם מהוראות סעיף 32 לפקודה הקובע בזו הלשון :

" בבירור הכנסתו החייבת של אדם לא יותרו ניכויים בשל ?

...

(3) הון שנטיל או סכום כסף המשמש, או נועד לשמש, הון;

(4) עלות ההשבחה; "

ככלל, הוצאות מחקר ופיתוח הן הוצאות הוניות. כחריג לכלל, נחקק סעיף 20א לפקודה המתיר בניכוי את הוצאות המו"פ באופן שוטף, בהתאם לתנאים הקבועים בסעיף (ראה גם קובץ הפרשנות הרשמי [החבק], התשמ"ט ? 1989, עמ' ג ? 185).

כלומר, במקרים שבהם אין מדובר בהוצאות מחקר ופיתוח הנכנסות לגדרו של סעיף 20א, לא ניתן לדרוש בניכוי שוטף את ההוצאות בהיותן הוצאות הוניות. זאת ועוד, הדבר תקף אף לגבי פחת מאחר ועסקינן בהוצאות אבסטרקטיות שאינן מופיעות בתקנות הפחת.

מהמקובץ עולה כי הוצאות בעד מחקר ופיתוח מדעי אינן מותרות בניכוי מההכנסה השוטפת עקב היותן הוצאות הוניות; הוצאות אלה יש לזקוף לעלות.

הדברים נכונים אף לגבי נישום שנוהג לחקור ולפתח כחלק מעיסוקו השוטף. מסקנה זו נובעת, בין היתר, מהעובדה שהתגמולים העתידיים שיתקבלו מחקר זה יהיו בדרך של השכרת הידע ואו מתן זכות שימוש תמורת תמלוגים.

לאור האמור עולה כי יש לרשום את הוצאות המחקר והפיתוח כנכסים הוניים.

אשר להוצאות חידוש הפטנטים, נראה כי יש להתייחס להוצאות אלה כשם שנוהגים בהוצאות השבחה, קרי, לזקוף אותם לעלות הנכס.

----

פלד-שופ