צטט: philipyg 2010-03-17 12:22:50
בעולם שבו מחזרים אחרי נשים, פותחים עבורה דלתות, קונים פרחים, צובטים בישבנה ללא חשבון, מסננים שריקות כשהיא עוברת, חיקוי של נביחות כשהיא מפנה את הגב ומצפים שתכין ארוחת ערב ותעביר סמרטוט כששלב החיזורים נגמר רוב הנשים אינן מעוניינות לחיות.
חלק עיקרי מהמאבק הפמיניסטי, שחרור האשה, הוא שחרור מהתלות והגינונים הנלווים.
הרעיון אינו שהגברים יהיו מחוספסים גסים ובלתי מתחשבים, יטרקו דלתות בפניהן של נשים, אלא שהגבר יקנה פרחים, בקבוק יין, יזמין למסעדה, יבשל ארוחה, ומנגד יחזרו אחריו באותה מידה,שכן לנשים רצון בשיוויון, ובמסגרת הזוגיות יש לאשה רצון בחברתו של הגבר הנאה, המשכיל המשעשע.
שני הצדדים מרוויחים מהמפגש, אין סיבה שלא ישקיעו בכך בצורה שויוויונית, לא בהכרח שווה.
הבעיה מתחילה כשלמפגש הרומנטי קודמת מחשבה כלכלית קטנונית, מאחד הצדדים.
לצערי מיא התחלת מלכה, לא מחשבנת, חוגגת ונהנית, וסיימת כמו כולן עם האף בארנק.
בעולם שלך אולי עושים את כל הדברים הבהמיים האלה שמנית.
הגברים שהיכרתי ידעו לחזר יופי ולא צבטו ישבנים.
הפמיניזם לא סותר גינוני אבירות. שכר שווה וזכות הצבעה ומעמד שווה בפני החוק לא סותרים פתיחת דלתות ונימוס והזמנה למסעדה וקניית פרחים. וגבר שרונה פרחים לא אמור אחר כך לחבוט באשה.
ארנקיהם של גברים לא מעניינים אותי. הרבה יותר דוחה בעיני הקמצנות הרגשית שלהם. העובדה למשל שהם לא יודעים לתת מחמאה, שהם חושבים שזה 'יוריד להם מהכבוד'. שוב, אפילו הילדים שלי יודעים כבר לתת מחמאה. זה לא עניין של כסף. זו הגישה.
/null/text_64k_1#