כולנו מכירים את זה - הראיון הולך מ-ע-ו-ל-ה, אנחנו שולטים בחומר והקשר שיצרנו עם המראיין חמים וטבעי, ואז, כמו מכת ברק, נורית לחלל החדר שאלה שאחריה, כלום כבר לא יהיה אותו דבר. אנחנו זזים על הכיסא בחוסר נוחות, מנסים להתרכז בראיון, אבל המוח שב וחוזר אל אותה שאלה נוראית ומביכה...

זה לא פשוט להכניס עובד חדש לעסק. התהליך כולו מלווה בהמון חששות, בהשקעה כלכלית ובתקופת הכשרה, ואחרי כל אלו, לך תדע אם הוא לא יעזוב אתכם ברגע הראשון שתוצע לו עבודה אחרת עם משכורת טיפה יותר גבוהה. מודעים לעובדה שקליטת עובד חדש היא מעין תהליך של "חתול בשק", מעסיקים רבים מנסים כבר בראיון, להבין בדיוק מי עומד מולם בצורה הטובה ביותר. לפעמים, זה מסתיים בכך שהמועמד הולך הביתה עם מפח נפש.

זה נכון - כולנו רוצים לדעת את כל ההיסטוריה האישית, הרפואית, והחברתית של כל מועמד שאנחנו שוקלים לקחת לעבוד אצלנו. האם הוא מאלו שהולכים לישון ב-21:00 מיד בתום מהדורת החדשות, או שמא, נמעך לגמרי במסיבות עד 3:00 ומגיע למשרד עם שקיות של "מיסטר זול" מתחת לעיניים? האם היא בהריון, או שהיא סתם לא מתה על מכוני כושר? מותר לנו לרצות לדעת על המועמדים שלנו מידע רלוונטי, אבל אסור לנו לשכוח שהמועמדים שלנו הם קודם כל בני אדם.

הכתבה שלפנינו עוסקת בשאלות מביכות בראיונות עבודה. "השאלות האלו חוזרות על עצמן בקרב מועמדים שפונים אלינו. אלו שאלות שמועמדים שלנו חוו במהלך ראיונות, והם פונים אלינו לייעוץ" אומרת חיה בורנשטיין, מנכ"לית ובעלי חברת דיאלוג. קודם כל, רצוי להבהיר שלא כל מה שמביך בהכרח אינו חוקי, ושלפעמים, המראיין לא באמת מעוניין בתשובה שלכם, אלא בצורה בה אתם מגיבים למצבי לחץ ולשאלות מביכות, ולכן - חשוב לא להתפרץ, לשמור על קור רוח, ולזכור שהמטרה (לרוב) היא לא להביך אתכם גרידא.

חלק מהשאלות בכתבה זו מבוסס על דיווח של המועמדים שלנו, וחלק לקוח מנושאים שעלו בפורום תפוז. לכל שאלה שכזו, מצורפת המלצה למראיינים איך רצוי לנסח את ההשאלה, והמלצה למרואיינים, איך כדאי לענות עליה. חלק מהשאלות נמצאות בתחום האפור מבחינה משפטית, ולכן, צורפה להן תשובה של עורך הדין עופר קצנשטיין, ממשרד עורכי הדין קצנשטיין, אפרת - לוי המתמחה בתחום דיני עבודה. ועכשיו נצא לדרך:

לקריאת הכתבה המלאה הקישו על הקישור

ממליצה בחום לנשים להגיע לראיונות עבודה עם מכשיר הקלטה,

ובמידה שהן נשאלות על דברים "מביכים"

(מילה מכובסת ל-שלא מן העניין - משמע: לא חוקיים) -

לגשת למרכז לזכויות האשה והמשפחה של נעמת ע"ש אידה טמקין,

רחוב המלך ג'ורג' 37 (כניסה מהחצר), תל-אביב טלפון: 03-5254422

עוד על הזכות שלא להיות מופלית בראיון עבודה

אצל שלי יחימוביץ'.

תודה שאתה מעלה את הנושא לדיון.

צטט: Natasha 1977 2010-03-16 07:42:36

ממליצה בחום לנשים להגיע לראיונות עבודה עם מכשיר הקלטה,

ובמידה שהן נשאלות על דברים "מביכים"

(מילה מכובסת ל-שלא מן העניין - משמע: לא חוקיים) -

לגשת למרכז לזכויות האשה והמשפחה של נעמת ע"ש אידה טמקין,

רחוב המלך ג'ורג' 37 (כניסה מהחצר), תל-אביב טלפון: 03-5254422

 

 

עוד על הזכות שלא להיות מופלית בראיון עבודה

אצל שלי יחימוביץ'.

 

תודה שאתה מעלה את הנושא לדיון.

 

 

 

 

אני מבין את הדאגה שלך לנשים, אבל אני לא חושב שתביעות הן הדרך לפתור את הבעיה.

גם אני, כגבר שעושה מילואים ביחידה קרבית, נשאלתי בעבר בראיונות על השירות הצבאי ולא חשבתי שזה ראוי לתביעה, למרות שדי ברור לי שיש מקומות שיחשבו פעמיים אם להעסיק אותי בגלל זה. ביננו? אני מעדיף לא לעבוד במקום שלא מבין את חשיבות השירות הצבאי.

אני מאמין שלבית המשפט צריכים להגיע רק במקרים קיצוניים, ושנושאי הפליה שכאלו נפתרים בעזרת חינוך ולא באמצעות הפחדה (אני מקליטה אותך, המנע מלשאול שאלות מסוכנות). אם תקחי את ארה"ב כדוגמא למדינה שמקדשת תביעות, תגלי שמערכת המשפט ה"מתקדמת" שלה לא פתרה את הבעיה ולא פטרה את הציבור מדעות קדומות - היא רק חינכה אותו להסוות את זה היטב.

צטט: יואב חיים - דיאלוג 2010-03-16 08:28:05

צטט: Natasha 1977 2010-03-16 07:42:36

ממליצה בחום לנשים להגיע לראיונות עבודה עם מכשיר הקלטה,

ובמידה שהן נשאלות על דברים "מביכים"

(מילה מכובסת ל-שלא מן העניין - משמע: לא חוקיים) -

לגשת למרכז לזכויות האשה והמשפחה של נעמת ע"ש אידה טמקין,

רחוב המלך ג'ורג' 37 (כניסה מהחצר), תל-אביב טלפון: 03-5254422

 

 

עוד על הזכות שלא להיות מופלית בראיון עבודה

אצל שלי יחימוביץ'.

 

תודה שאתה מעלה את הנושא לדיון.

 

 

 

 

 

אני מבין את הדאגה שלך לנשים, אבל אני לא חושב שתביעות הן הדרך לפתור את הבעיה.

גם אני, כגבר שעושה מילואים ביחידה קרבית, נשאלתי בעבר בראיונות על השירות הצבאי ולא חשבתי שזה ראוי לתביעה, למרות שדי ברור לי שיש מקומות שיחשבו פעמיים אם להעסיק אותי בגלל זה. ביננו? אני מעדיף לא לעבוד במקום שלא מבין את חשיבות השירות הצבאי.

 

אני מאמין שלבית המשפט צריכים להגיע רק במקרים קיצוניים, ושנושאי הפליה שכאלו נפתרים בעזרת חינוך ולא באמצעות הפחדה (אני מקליטה אותך, המנע מלשאול שאלות מסוכנות). אם תקחי את ארה"ב כדוגמא למדינה שמקדשת תביעות, תגלי שמערכת המשפט ה"מתקדמת" שלה לא פתרה את הבעיה ולא פטרה את הציבור מדעות קדומות - היא רק חינכה אותו להסוות את זה היטב.

אם גברים היו מופלים בשוק העבודה באופן בוטה כמו נשים, יתכן שהייתי מסכימה איתך, אבל נשים בישראל, כיוון שנתפסות כאחראיות העיקריות על הילדים והבית, מופלות באופן קיצוני במשך שנים (מספרים שלגמרי לא משתנים לאורך שנים) בשכר, בתנאים, בקידום, בפיטורים עקב הריון ועוד. אתה מנסה ליצור סימטריה במקום שהיא לא קיימת. אני מבינה למה אתה יכול להרגיש בנוח עם הזמן שייקח לחולל שינוי באמצעות חינוך, אם אני רוצה לראות שינוי בימי חיי - מעדיפה במקביל לעודד נשים לתבוע.

כמו לפי הזמנה: מתוך דיון שמתנהל עכשיו בפורום פמיניזם של תפוז

...היחס לנשים בשוק העבודה מחפיר. חוקי העבודה אינם נאכפים וכאשר מישהי מעיזה לתבוע הדבר עלול לפגוע בה. וגם כשהיא תובעת, לא בטוח שהיא תזכה וגם אם תערער ותזכה, תקבל בסופו של דבר פיצוי מגוחך של 60,000 ש"ח - כך היה במקרה של אורלי מורי (מצורף קובץ) שעליה אמרו מעסיקיה:

"לעובדת יכולות להגיע להישגים והתקדמות מקצועית עד לרמת ניהול. מצבה האישי בשלב זה מונעים ממנה התקדמות זו".

לצערי אני לא אופטימי לגבי שינוי במצב, המדינה הזו רק מתדרדרת בשנים האחרונות ובלי התערבות חזקה של המחוקק שאליה תילווה אכיפה נמרצת של חוקי העבודה ובנוסף אליה חינוך הציבור (החל מגן הילדים) זה ימשיך. למעבידים זה שווה. הסיכון שלהם הוא בערך 1  ל 100 שיתבעו כך שב99% מהמקרים זה משתלם.

צטט: Natasha 1977 2010-03-16 10:00:14

כמו לפי הזמנה: מתוך דיון שמתנהל עכשיו בפורום פמיניזם של תפוז

---

...היחס לנשים בשוק העבודה מחפיר. חוקי העבודה אינם נאכפים וכאשר מישהי מעיזה לתבוע הדבר עלול לפגוע בה. וגם כשהיא תובעת, לא בטוח שהיא תזכה וגם אם תערער ותזכה, תקבל בסופו של דבר פיצוי מגוחך של 60,000 ש"ח - כך היה במקרה של אורלי מורי (מצורף קובץ) שעליה אמרו מעסיקיה:

"לעובדת יכולות להגיע להישגים והתקדמות מקצועית עד לרמת ניהול. מצבה האישי בשלב זה מונעים ממנה התקדמות זו".

לצערי אני לא אופטימי לגבי שינוי במצב, המדינה הזו רק מתדרדרת בשנים האחרונות ובלי התערבות חזקה של המחוקק שאליה תילווה אכיפה נמרצת של חוקי העבודה ובנוסף אליה חינוך הציבור (החל מגן הילדים) זה ימשיך. למעבידים זה שווה. הסיכון שלהם הוא בערך 1  ל 100 שיתבעו כך שב99% מהמקרים זה משתלם.

 

 אנחנו מסכימים על העובדות, אבל רואים את הפתרון בדרך שונה - מחזיר אותך למה שאמרתי קודם:

בארה"ב יש נוהג של תביעה על כל שעל וזה לא שינה את העובדה שנשים עדיין מופלות שם לרעה. זה רק שיכלל את מנגנון ההפליה. השינוי צריך לבוא בצורת חינוך, לא בצורת ענישה.

כמעסיק, אני יכול להפלות אמא לילדים הרבה לפני שלב הראיון, ובלי להסתכן - אני פשוט לא אזמן אמהות לילדים לראיון. ברגע שזה מגיע בצורת עונש, אנשים ימצאו דרך מתוחכמת להתחמק מזה. ברגע שזה מגיע בצורת חינוך, אין שום מוטיבציה להפלות. אני יודע שמדובר בתהליך ארוך, אבל אני לא מאמין שיש דרך אחרת. והאמיני לי - אני שייך ליותר מקבוצה אחת שמופלת דרך קבע (אספר לך בהודעה פרטית)