חברים יקרים, עוד סיפור במיוחד בשבילכם!

 

ועתה וידוי, הסיפור הבא שכתבתי, הינו בן 10 פרקים, הוא יצא תערובת מעורבבת המהולה בעצב ושמחה, תקוות ואכזבות, צחוק ובכי, סוף טוב מול סוף עגום וזו כרגיל מראה עבורכם על כל אותם נושאים אשר נגעו בי בזמן האחרון. הכל הכל לבסוף יתחבר למשמעות אחת. סבלנות.

 

טיפה התפזרתי, טיפה נאספתי, מעט הקצנתי, מעט המצאתי ומעט שיתפתי, הכל הכל עבורכם בכדי שאתם קוראים וחברים יקרים, תיהנו.

להזכירכם חברים, אנא אל תחשפו את הגיבורים שלי, כל מי שמופיע בשם בדוי ביקש כך ואם ירצה תמיד יוכל לחשוף את עצמו.

 

זהו 'שידור חוזר' לסיפור שהתפרסם בפורום צוללים ב'תפוז' לפני כ-10 ימים.

שימו לב, בקרוב יתפרסם ה'פרולוג' אשר יחשוף מה באמת קרה במערכת המסרים הפרטית של הכותבת מאחורי פרסום הסיפור .

 

הודעה מתאימה תצא בזמן הנכון ובמקום הנכון. ה"פרולוג" יפורסם כאן.

  

מקווה שתהנו ולמי שיסבול – כרגיל מתנצלת.

 

 

  Diving in PURIM –STORY- PART 1

מאת: ליאורה זר-אביב

26-27/2/2010

 

 

לפני כחצי שנה פתחתי כרטיס ב'פייסבוק'. למה? חבריי אמרו לי – אם את לא שם, את לא קיימת.

אז פתחתי. זה חינם. למה לא?

עוד 'במה' לשתף ולהעלות הגיגים, תמונות וחוויות מהחיים.

לפני שבועיים פתחתי גם לעסק כרטיס ב'פייסבוק'. למה?

 שוב.. זה חינם. אז למה לא?

החלטתי לגייס חברים ל'פייסבוק' העסקי שלי... חייבת עוד חשיפה... רק מה? זה דורש המון זמן. המון.

 

כל מי שמציע לי חברות בכרטיס האישי שלי ב'פייסבוק' מייד אני כותבת לו במסר אישי-

'עצור! סיסמא!'

אם הוא אומר 'סיפור' הוא מקבל כניסה, אם לא לאו. אם הוא (או היא) נחמד אני שוקלת... בכל זאת, כל מה שאני מעלה ב'פייסבוק' הוא רצף ומכלול של אותיות בעלות משמעות אישית על חיי. ולכן אני שומרת בקנאות על פרטיותי. יש יגידו שמזמן הפכה לנחלת הכלל. שיהיה... 

 

 

'פופאי' (שם בדוי) הוא מדריך צלילה בכיר, ותיק, מנוסה ומשכמו ומעלה (כך אומרים). 

'פופאי'   נולד וגדל בבירת הנגב, הלו היא ב"ש, ממלכת הפשע של מדינת ישראל. שירת כקצין מצטיין בקומנדו הימי, טייל, התברבר והסתבך בלא מעט עניינים בארץ ובחו"ל כיאה לכל באר שבעי מצוי, צלל כמעט בכל חור ובילה זמן אינסופי מתחת למים, בתוך המים ומעל המים, השיט אוניות, ספינות, סירות ויאכטות, חצה ימים, אגמים ונהרות, שרד חמסינים, טייפונים, הוריקנים, סערות וצונאמים, העביר קורסים כמעט בכל מדינה ובכל שפה, הסמיך חניכים, חניכות, שחקנים וסלבריטאים ואפילו אפילו אפילו פה ב'פורום'' אני בטוחה שרבים וטובים מהותיקים שמעו עליו. 

את 'פופאי' הכרתי כבר בקיץ שעבר. חבר הכיר לי אותו. הוא חשב שמאוד נתאים אחד לשני.

 

 אני? מא'כפת לי לנסות?

...

 *****************************************

......

"איי!!"

"בום"!!!

"טראחח"!!

*****

...........

"איי!!"

"בום"!!!

"טראחח"!!

"איי!!".......

******* 

 

 

ואת זה תכפילו ותשלשלו ואם אני מדייקת זה גם לא יהיה מספיק, את התוצאה תעשו בריבוע... ואולי עכשיו זה מכסה על הכל. לא בטוח.. 

 

 

ככה בערך נשמע ונשמר הקשר בייני וביינו. אני לא בחורה עצבנית. וגם לא שומרת טינה. אני בחורה מאוד רגועה וסבלנית, לא סתם אני אמנית. אבל גם אני אנושית, וגם לי כמו לכל אדם יש רגעי חולשה, רגעי סערה, רגעי פחד, רגעי אושר, רגעי שמחה ועוד כמה וכמה רגעים..  אתם כבר מכירים אותי הריי.

הכל אתם יודעים עלי. הכל. הכל ממה שרציתי שתדעו. מעבר לכך, אתם יודעים עלי בדיוק דבר אחד – מאומה. 

 

 

 אין גבר בעולם הזה שאכזב אותי כ"כ הרבה פעמים כמו 'פופאי'. לא מבינה בכלל למה נתתי לו כל פעם צ'אנס מחדש, טוב זה רק בגלל שהוא התנצל כל פעם, אז סלחתי. ככה אני. לב רחמן יש לי. אך גם נקמן כמו לכל אישה פגועה. 

 

 

'פופאי' היה הראשון ש'תפס' אותי אז... לאחר ששבתי בחיים מאותו ספארי וללא הפל שלי. הוא רצה לדעת ה כ ל . ה כ ל .

לאחר שהקשיב לסיפורי היה לו דבר אחד לומר לי ממרום כל תאריו והסמכותיו כמדריך צלילה בכיר– 

 'ממי, מה נלחצת? כולה היית קצת לבד במים כחולים? מה כבר קרה?'

 

 

 לא הגבתי לו על זה וגם לא עשיתי לו דרמות. אמרתי לכם כבר, אני בחורה מאוד שקטה ורגועה במציאות (אפילו שרבים מכם חושבים עלי ההיפך). לא היו לי אנרגיות לתגובה המתנשאת שלו. הוא בדיוק כמו כולם. משחק אותה cool, מנסה לעשות רושם, אז מה אם הוא מדריך צלילה? אז מה?

ההיפך, דווקא משום שהוא מדריך צלילה ועוד בגילו המופלג, רצוי וראוי לו לגלות מעט יותר רגישות. כל כך הרבה תגובות קיבלתי על אותו סיפור בעייתי, את כולן חקרתי, ניתחתי והפנמתי. את כולן. עד היום. אני עדיין מעכלת. עד היום. אני משתפת, מקשיבה, מפנימה. אין לי במה להתבייש. אין. 

 

 

אמרו חז"ל 'מכל מלמדיי השכלתי'. עובדה, אני עדיין לומדת, מתמודדת וגם צוללת. מי שיספר ניסים ונפלאות על מעלותיו, יכולותיו, סגולותיו בכל תחום שהוא וישמיט את כל הניסיונות, הטעויות והפאשלות שהיו מנת חלקו הוא, לעולם לא יראה לי אמין. לעולם.  

 

 

הנה תראו, תינוק שנולד, כמה פעמים הוא נופל עד שהוא לומד ללכת? אותו דבר...  

 

 

 

 Diving in PURIM – STORY - PART 2 

 

 

אתם בטח סקרנים לדעת מה פתאום נזכרתי בכל זה דווקא עכשיו?

 נו.. באמת, למה?

זה היה שם. אותו אתר. אותו מקום. ראס מוחמד...

 

 

 Fishfishgarden (דודו ורד) כתב בפרוש בין השאר– 'לא פחות צוללים אבדו ב'ראס מוחמד' מאשר ב'בלו הול'והוסיף ברוב טובו – 'סערת הרגשות היא לגמריי אופיינית'.

 

 

 

דעו לכם, fishfishgarden לא מכיר אותי, על אף שאני צוללת במועדון שלו. עכשיו כמובן אנחנו כן מכירים ואפילו הספקנו ללחוץ יד בפעם האחרונה שהייתי, אך אז כשהסיפור פורסם כלל לא ידעתי שזה הוא שמנהל את 'מועדון מנטה' כשקראתי את תגובתו המפורטת.  

 

 

את אילן ורד כזכור שבחתי בלי סוף עוד באותו דיווח, על כל התנהלותו והרגישות שגילה כלפיי. אין על אילן ורד. אין. בן-אדם זהב. זהב. 

 

 

 

תמיד אומרים על נשים שהן הרבה יותר אמוציונליות ושקולות קרי מאוזנות מגברים, זה נכון לצלילה ואפילו לנהיגה, הנה תראו על הכביש, נהגות נשים נוהגות הרבה יותר טוב מגברים, הרבה יותר טוב. ובמיוחד הן טובות בחניות, ראיתי את זה אפילו היום במהדורת החדשות. אין על נשים. אין. הן פשוט עילית המין האנושי. גם גברים, לא חסר להם, הרבה מאוד חסר להם! בדיוק כמו אצל בע"ח פרימיטיביים, הם הכי יפים, הכי צבעוניים ובמיוחד ובמיוחד בעונת הייחום. לא ככה? רק מה? אלוהים חנן אותם ביופי, כח וחוזק ושכח לתת קצת יותר תבונה, בגרות, סבלנות ורגישות. הנה תראו גם אצל ילדים קטנים, זה ידוע שבנות מגיעות לבגרות הרבה יותר מהר מבנים, לא סתם הן חוגגות בת-מצווה בגיל 12 ובנים חוגגים להם שנה שלמה אחרי. אותו הדבר בדיוק. מה לעשות?

לכן גם אני היום, ממרום גילי הבשל אני כ"כ מעריכה גברים שמגלים רגישות, בגרות ואחראיות ובטח ובטח במקרים קיצוניים, לא שאני מקרה קיצוני (חס וחלילה, חס ושלום), אך יש תמיד כאלה (דוגמת 'פופאי') שיתעקשו שכן. שיתעקשו. לבריאות. 

 

 

 

 'פופאי' כתב לי בזעם בתגובה על כך שהבעתי את תחושותיי לגבי אותו מקרה צלילה טראגי (בכרטיסי שבפייסבוק) ואני מתמצטת את מה שצרם וצרב בי מעל הכל–  

'את יותר מדי רעשנית ופראנואידית בכל מה שקשור לצלילה, תאונות ובטיחות' ועוד הוסיף  'אני (שמרגיש קרוב אלייך) היייתי מעדיף להמנע מלתת לך הדרכה או כל פעילות אחרת במים קרי ספארי ולא רק אני מעדיף כך, אלא כלללללל המועדונים, המדריכים והמוציאי ספארי הקיימים באילת!!!'. 

 

 

 

האמת?

 

 

 תגובה ראשונה – הופתעתי.  

 

 

 

לא בגלל שהוא מעדיף להמנע מלתת לי כל סוג של הדרכה, 'מי בכלל צריך את ההדרכה שלו?' חשבתי לעצמי, הוא צריך לקבל הדרכה ממני על איך להיות בן-אדם! שיגיד תודה בכלל על כל מה הטיפים שנתתי לו לעסק!! שלא לדבר על טיפים לחיים!!!

וחוצמזה אם כבר ארצה להתקדם בסולם הדרגות כצוללת בטח לא אעשה את זה עם גבר שהייתי עימו ביחסים! 'פופאי' הזה חי בסרט!!!

 

 

Diving in PURIM – STORY - PART 3

 

 

 דעו לכם, דברים רבים ניתן ללמוד רק מהסתכלות והתבוננות בחי ובצומח הסובב לנו.  

 

 

 

כל בוקר כשאני משכימה, דבר ראשון, פותחת את דלת מרפסתי, לוקחת שאיפה מהאוויר הקריר והזך, מביטה ברעננות על הצמחים, מקשיבה לציפורים, מביטה בשמיים וצ'יק צ'אק מתארגנת.... קפה.... ו... לטיול.

 

 

 

 כל בוקר כשאני עושה טיול עם 'מישמיש', אני מביטה בו, נזכרת ומנסה להפנים-

לקום כל בוקר כהרף עין, להתמתח, לקשקש בזנב, להתנער, לאוורר את שערותיי, לרוץ בשדות, לקפוץ לשלוליות בוציות, להריח פרחים, לשתות הרבה, לאכול בתאבון ולרבוץ. הכי אני אוהבת לרבוץ. לא כל יום, חס וחלילה. רק בשבת.  

'מישמיש' שלי הוא היום זכר בוגר. כבר בן 4. 'מישמיש' הוא אריה קטן. כל הזמן אני אומרת לו-"'מישמיש'... אריה שלי... אתה הכי יפה.. הכי... הכי יפה בעולם!" דעו לכם, זה לא רק היופי, זה גם האופי. 'מישמיש' הוא אריזה שחורה של גוף שרירי, פרווה מבריקה ועיניים כנות המכילות דבר אחד – אהבה אינסופית.  

כל פעם ש'מישמיש' נתקל בדמות לא סימפטית קרי עויינת, אפילו אם היא קטנה ממנו... מייד שערו סומר.. הוא קופא... נדרך .. אח"כ ממתין... אם צריך הוא נוהם ואם זה לא מספיק הוא נובח. כל זה על מנת לשמור על מרחבו האישי. 'מישמיש' הוא שורד.  

 

 

 

גם אני כמו 'מישמיש' שורדת. שורדת אמיתית. דברים רבים שרדתי במהלך חיי (חמסה חמסה חמסה, טפו טפו טפו), לא רק צלילות שרדתי, דברים רבים, חלקם מתועדים בסיפורים שטרם חשפתי, חלקם מסופרים ביומני מסע השמורים היטב בתיבת האוצר שבפינת סלוני, חלקם פזורים בין חברי הנפש שלי בארץ ובחו"ל בצורת מכתבים מצהיבים ויש עוד... עליהם עדיף ומומלץ לכם אפילו לא לדעת.

 

 

החיים חישלו אותי וחיזקו אותי, על אף שלעיתים רבות בחלק ממסעותיי כרעתי דומעת תחת הנטל, העומס והקושי אחרי הכל ובסופו של דבר, התחזקתי, התרוממתי, התיישרתי ולמדתי להלך זקוף כהרגלי בקודש.

 

 

 

 עד היום. עד היום. אני לעולם לא מוותרת לעצמי והיכן שקשה, שם אני מתעקשת יותר, שם חבויה הזדמנות אמת.  

 'פופאי' על אף גודלו והעננים המאדירים את דמותו, אף הוא קטן ממני. אין לי ספק.  

 

 

...תגובה ראשונה

–הופתעתי.

תגובה שניה קפאתי.

שערותיי סמרו.

תגובה שלישית נדרכתי...

לקחתי נשימה...

נפחתי חזי...

פיזרתי רעמתי וחידדתי מבטי (ממש ממש כמו 'מישמיש') ו.....

החזרתי מלחמה!!!

 

 

 

 ***************************************************  

 

 

 

דברים רבים שיפה להן השתיקה הוטחו בינינו. 

 

 

 מישהו ניצח? לא. במלחמות אין מנצחים רק מפסידים.   

 

 

 

יום למחרת (אני כבר הייתי בדרכי דרומה לסופ"ש של צלילות), ליבי עדיין מכווץ מהדברים הקשים שהטיח בי בשם כל קהילת הצוללים ושוב הוא שלח לי מסר. שוב הבין שטעה, שהיה פזיז, נמהר ושהגזים יתר על המידה.   

 

 

 'רעש?!'

 

 

'רעש?!'

 

 

 יידעתי אותו שפנו אלי כמה וכמה 'גופים' רציניים מעולם הצלילה שמאוד מאוד מעוניינים ב'רעש' שאני מייצרת ואפילו מוכנים לשלם עבורו, כרגיל...

'פופאי' שעקב אחרי לוח הזמנים שלי ב'פייסבוק' והבין שאבלה בדרום מעל שבוע כתב לי-'תבואי אלי לקפה... אשמח אם נדבר על הכל...'כמובן שלא התקשרתי, לא הופעתי ולא הגעתי.  

 

 

כתבתי לו את מה שלא יכולתי להשמיע בקולי – 'אני לא מאחלת לאף צולל לא מנוסה לחטוף כזו שטיפה ועוד על לא כלום!'

ועוד הוספתי-

"אל תדאג, ב'ספארים' שלך לעולם לא תראה אותי"  

 

 

 

אני בחורה זהירה, יש יגידו זהירה עד מאוד ובמיוחד עם גברים, על אחת כמה וכמה. ואם הם מדריכי צלילה ... אני נוקטת במשנה מכופל ומשולש של זהירות. ככה אני.

כל מי שינסה לפגוע בי, להזיק לי, להעליב אותי, להכפיש את שמי, להכפיש עוד את שמי ועוד פעם להכפיש... (נראה לי שהבנתם את המסר..)  וכו' וכו' ... יקבל חזרה! לא ממני, חס וחלילה, חס ושלום, יש מישהו למעלה שדואג לעשות סדר ואם זה לא מספיק, אפשר לעזור לו כמובן... כל אישה והדרך שלה. לא סתם נאמר בתלמוד- 'אל תגרום לאשה לבכות, אלוהים סופר את דמעותיה'.

בדיוק בדיוק על זה.