Diving in PURIM – STORY - PART 4

 

 

 

כל אדם מומלץ לו לנהוג בעצמו ובזולתו ברגישות, בהתחשבות ובאיזון. כל אדם.

כל צולל חדש כדאי לו לצלול במאוזן. לחץ הוא דבר מאוד מסוכן ומיותר בצלילה, קודם כל זה פוגם בהנאה, אצל גברים זה עוד יותר גרוע זה עלול לפגום בכושר ה**** כי ככה הם צורכים יותר אויר והצלילה מתקצרת. או ה-*** מתקצר. מה?! לא חבל? לדעתי, מאוד חבל... אותו דבר גם בחיים. 

 

 

 

צוללים אשר נמצאים בתחילת דרכם, רצוי ומומלץ להם לצלול עם צוללים מנוסים. 

 

 

 צוללים ותיקים הם למעשה צוללים טריים אשר טיפסו אט אט לאורך זמן רב ובהשקעה לא מעטה בסולם הדרגות ממש כמו בדרגות צבאיות. יש להם ציוד משובח משלהם, שליטה ומיומנות מלאה, הם בעלי תארים, הסמכות ותעודות, צריכת אויר מצוינת, הם מוכנים, מזומנים ודרוכים לכל אירוע (חס וחלילה חס ושלום, לא עלינו), בעלי ידע אינסופי וטיפים רבים ומגוונים לכל עובר אורח אקראי וגם כמובן כמובן אגו לא קטן (סליחה מראש כמובן).

 

 

 

 טוב טוב. לא כולם. יש כמה צדיקים בסדום. אני לפחות מצאתי אחד שמו 'נילס' (שם בדוי), עימו ירדתי בסוף השבוע של פורים לאילת.  

 

 

 

צוללים ותיקים אינם אוהבים לצלול עם צוללים חדשים ועוד יותר הייתי מחדדת ומקצינה, צוללים ותיקים אפילו נמנעים מלצלול עם צוללים טריים. צולל טרי שחובר לצולל ותיק רצוי וראוי לו להביא עימו תחילה דוח המפרט את כל ה'פאשלות'/התקריות שהיו מנת חלקו בכל ימי חייו כצולל + פירוט ציודו, הסמכותיו וכמובן נתונים מדוייקים על צריכת האויר שלו. אם הוא בסדר, הוא ישרוד, אם טרם, יאלץ לשוטט כ'הומלס' גלמוד ועזוב בין המועדונים ולחפש לו באדי אמיץ שיאמץ אותו ויאסוף אותו תחת כנפו. אך שימו לב, כמובן שיש גם צד אחר למטבע, ביום שצולל ותיק יהפוך למדריך צלילה, מייד הוא יתהפך וכן יחפש את כל אותם הומלסים, גלמודים ואבודים שהפנה להם את גבו בתחילה כדי לפנק אותם, לשמור עליהם, לתמוך ולהעלות אותם בסולם הדרגות, מדוע? כסף ותהילה. כן כן, אלו מילות המפתח סביבן סובב עולמינו החומרי. 

 

 

 

צוללים חדשים מיוצרים במקומות רבים בארץ ובחו"ל וגם בלא מעט כסף. כמובן, לאחר שלב הייצור, הצוללים החדשים נכנסים לסוג מסוים של 'הרצה', כלומר הם מוכרחים להמשיך לצלול כדי להשתפשף, לטעות ולפשל כמה שיותר (כך גם אני, אני מודה, מה יש לי להסתיר?) דבר שיהפוך אותם בסופו של דבר לצוללים טובים יותר. תוך כדי שלב 'ההרצה' כדאי, רצוי ומומלץ להם להצמיח עור פיל כנגד כל אותם צוללים מנוסים אשר יבקרו אותם ויעלילו עליהם כמעט הכל ובכל מירב ההגזמה האפשריים וכמובן כמובן שזה לטובתם.

אם את כל זה הם שרדו, בסופו של דבר הם יהפכו לצוללים ותיקים אשר יעשו את אותו הדבר בדיוק לחדשים.  הבנתם משהו מכל זה? אני מקווה שכן.

 

 

 

 ניתן לסכם זאת במשפט אחד –  "מה ששנוא עלייך, אל תעשה לחבריך".

 

 

 

 לסיכום, הספורט הזה הקרוי צלילה, הוא ספורט המכיל בתוכו אתגרים וסיכונים בלי סוף. בלי סוף. לכן לדעתי כל צולל טרי/לא מנוסה שמגיע לקהילת הצוללים מן הראוי שיחבקוהו ברוך, יעטפוהו באהבה, יתמכו בו ויגנו עליו בדיוק כפי שנוהגים בתינוק רך. 

 

 

 

 

 

   Diving in PURIM – STORY - PART 5 

 

 

 

 

'נילס' הוא DM בעל כ-200 צלילות. את 'נילס' הכרתי לפני כחודשיים. וכמו כולם... 'חברויות' ב'דה מרקר', ב'פייסבוק', מיילים... וזהו. קבענו שיורדים לצלול. 

 

 

 

דעו לכם, אני מעולם לא צללתי עם צלם. מעולם. אמרתי לעצמי-

'יאלל'ה? מה כבר יכול להיות?!'יהיה כיף? נמשיך, יהיה רע? נפרד. בדיוק כמו בטיול. אותו דבר. הכי חשוב להיות קלילים.

האמת על ההתחלה היה כיף, אח"כ נהיה עוד יותר כיף, ולאחד מכן ממש ממש כיף, וגם בהמשך היה כיף מאוד ואפילו בסוף היה כיף גדול.  כמה כיף יכול להיות? הרבה. כן כן. חברים. 48 שעות של כיף לא נורמלי שכבר לא נעים לי לספר לכם... וזה גם כמובן בלי אלכוהול או סמים חס וחלילה, חס וחלילה, חס ושלום! 

את הדרך למושב נבטים שבדרום, עשיתי בלילה סוער ותחת גשם זלעפות.

למחרת בבוקר 'נילס' אסף אותי ואת מטלטליי והמשכנו דרומה... הדרך יפיפייה, נחלי הדרום זורמים בשפע, על גבעות הנגב צומח עשב רענן ופריחה צבעונית ובתולית מגלה עצמה מדי פעם בין כתלי הנוף המדברי. מעת לעת עוצרים בכדי לצלם... 'נילס' הוא לגמרי סבבה, לא לחוץ בזמנים ולא מלחיץ. אני זורמת. אנחנו בחופש.. אין לאן למהר... הנסיעה עוברת בצחקוקים וחיוכים לא מעטים...  

 

 

 

היעד – אילת

זמן יציאה – 7:00 

 

 

 

האמת? הייתי בהתלבטות, שכן מנוי הצלילה שלי ב'מנטה' הסתיים וגם של 'נילס' כך הסתבר.

'איפה נעשה מנוי עכשיו? איפה?' שאלתי עצמי בדאגה

'אולי הגיע הזמן להחליף מועדון? למה לא?' תהיתי בייני לבין עצמי, בטוח אצליח לחסוך כמה גרושים וגם .... מגיעה לעוד מועדונים במה בסיפורים שלי. לא? ומצד שני, עלו בי חששות שמא 'פופאי' אכן דבר אמת, ואף מועדון צלילה באילת לא באמת ישמח בי כמנוייה אצלו. זה יהיה סוף מאוד מאוד עגום לכל מה שעברתי ושרדתי כ'צוללת לצלילי הים', זה יהיה סוף טרגי עוד יותר לכל סיפורי הצלילות שלי.

'מה שיהיה יהיה' הרגעתי את עצמי 'אני לא אתן לו לקלקל לי את החופשה.

 

 

 

 ראשית, עצרנו אצל סרג' פיטוסי, חבר יקר ומיוחד עד מאוד, הוא גם מנהל המועדון U-DIVE. כבר מזמן הבטחתי לסרג' ביקור ברגע שאהיה באילת אז כמובן שהגעתי. כיף, כיף גדול לפגוש חברים רחוקים. קשקשנו קצת וזזנו מהר... סרג' מאוד עסוק בשיפוצים במועדון שלו שהולך אוטוטו מאוד לגדול ולהתפתח.

'כל הכבוד סרג'!' פרגנתי לו, גם אני צריכה ללמוד ממנו כל הזמן לדחוף קדימה בעסק שלי, צריך מלא אנרגיות לזה, לא תמיד יש... יפה לראות אנשים שיש להם את זה, את ה-passion הזה להצליח ולגדול, לדבוק במקצועיות ובאמינות. 

 הלאה. קדימה. ל'מנטה'!

איך אפשר בלי המלתחות המפנקות של 'מנטה', איך?! על התחלה, נתקלתי בדודו ורד, מנהל המועדון שלחץ את ידי בחמימות ואמר-'ברוכה הבאה!'

מייד הרגשתי בבית, על מה בכלל הייתה הדילמה?

קדימה לדלפק, חידוש מנוי, הבחורצ'יק הנחמד (שאינני זוכרת את שמו) עדכן אותנו במדיניות המיכלים החדשה ויאלל'ה להתארגן... 

 

 

 

עולים על ציוד ומחכים...

 'נילס' שואל אותי אם זה בסדר לצרף את VIVIAN (שם בדוי),  צרפתייה חמודה ולבבית בעלת כ-300 צלילות. בוודאי שכן. אני אומרת. 

 

 

 

לפתע אני מבחינה בה. מונחת על הדק. מפלצת ענקית בעלת שתי קרניים.

 'מה זה?' אני שואלת את 'נילס' ומצביעה בחשד על המפלצת

 

 

 

'אתה מתכוון לצלול איתה?'

'אהה' הוא עונה לי ברצינות

אני מתקרבת בזהירות.. בוחנת.. נוגעת... מרימה... פשששש.... היא כבדה!

'איך תצלול איתה?! איך?!' אני שואלת בדאגה

'חכי ותראי'      

 

 

 

 

 Diving in PURIM – STORY - PART 6  

 

 

 

אכן חיכינו המון. עד ש'נילס' הכין, ארגן והתארגן עם המפלצת, אבל מה בוער?!

 

 

 

תוך כדי התבוננות, 'נילס' מתייעץ עם לא אחר מ – 'דני וינברגר' הצלם המהולל שלראשונה הכרתי ב-live.

 

 

 

 דני, אני חייבת להתוודות, אתה נראה אחרת לגמרי מהתמונה ששמת ב'פייסבוק', או שאולי  יש שני 'דני ויינברגר' שהם צלמים מהוללים, ואולי פשוט שמת תמונה של מישהו אחר? למה לך?! בקיצר, חפש צלם שיצלם אותך ותחליף דחוף את התמונה, במציאות אתה הרבה יותר חתיך! 

 

 

 

אגב, אני מוכרחה לספר ולשתף, כששלחתי מסר לדני שהוא מופיע בסיפור, וזה הזמן, אם הוא רוצה לקרוא ולאשר, זה הזמן להעביר לי את המייל שלו, הוא סירב. מאוד הופתעתי. מאוד. גיליתי שמלבד היותו חתיך הורס, שרירי וגבוה עד מאוד, הוא גם מאוד אמיץ, הוא כתב לי בין השאר–

'ליאורה, תכתבי מה שאת רוצה! מה שאת רוצה!'מאוד שמחתי, סוף סוף אוכל להתעלל במישהו... מה פתאום!! השתגעתם?! אני לא מתעללת באף אחד, רק אם זה מגיע לו.. 

 

 

 

וגם דודו ורד, נמנה על אותו הזן, גם חתיך הורס ואמיץ מאין כמוהו, וגם הוא כתב לי בפעם האחרונה כשביקשתי את אישורו על על הסיפור הקודם –

'ליאורה, תכתבי מה שבא לך, מה שבא לך!' אז זה מה שעשיתי וגם לו הפעם לא טרחתי אפילו לשלוח את הטיוטא... שיקרא הכל כבר פה.. ואם הוא ירצה הוא בטוח גם יגיב.. עובדה, שהנה הוא הספיק כבר להגיב ואפילו תגובה מאוד מעניינת ומיוחדת (ראה פורום צוללים בתפוז), קראתי אותה כמה וכמה פעמים על מנת להבינה. 

 

 

 

דעו לכם, שזו הרבה השקעה לכתוב סיפור. המון.

לוקח כמה ימים וכמה לילות...ועד שאני גומרת... לוקח לי יםםם זמן.... יםםםם. כי ככה זה אצלנו הנשים, חייבות ריכוז. חייבות. וכמובן שקט, חופש והתמסרות, גם מאוד חשוב... ועוד כמה דברים... אבל אני לא יכולה לגלות, כל אישה והדרך שלה...

אז למה בכלל לשלוח העתקים לאנשים בעייתיים? קרי גברים בעייתיים?  מה אני צריכה אח"כ, עד שאני גומרת, שוב להתחיל מחדש?! אני גם אישה עובדת... אין לי הרבה זמן פנוי... הבן-אדם היחיד שאני בטוחה שהיה משנה לי כמעט את הכל הוא לא אחר מאשר 'פופאי', לכן גם לא טרחתי לשלוח לו לבסוף העתק, גם לא ממש יכולתי, כי בראתי אותו לגמריי מדמיוני!!!

הייתם מאמינים???!!!

מזל שכך!

אז אני יכולה לכתוב עליו מה שאני רוצה... מה שאני רוצה!!!