| אני לא מאמין באלוהים. למעשה אני בטוח שהוא לא קיים. טוב, ליתר דיוק, אני לא יכול להיות בטוח, אבל אני משוכנע ב 99.99% שאין דבר כזה.
אני הגעתי למסקנה הזאת הודות לעובדה שגדלתי על ברכי האתאיזם, וכמו כן יש את העניין ההוא ששישה מליון יהודים נטבחו באכזריות מאין כמותה בשואה. זה גם די עזר לי להבין שגם אם יש אלוהים, או שיש לו חוש הומור דפוק לגמרי או שהוא סתם רשע.
אבל אם נרצה לפרק את העניין לגורמים פילוסופים, אני תמיד אוהב להשתמש בדוגמאות הבאות:
1) מאפיין משותף לתאיזם ולדתות הוא הסתמכותן על האמונה; אמונה בקיום האלוהים ובאמיתותן של דוקטרינות דתיות– אינה מבוססת על הגיון, הוכחות או מדע. במקום זאת מצפים מאנשים פשוט להאמין, דבר שלא מצפים מהם בכל עניין ונושא. האמונה לשמה אינה אמינה בבואנו להבין את המציאות או לחקור אותה. באותה מידה ניתן להשתמש באמונה כדי להגן על כל דבר שניתן להעלות על דעתנו. החל מפיות ורוחות, ועד למפלצת הספגטי המעופפת.
2) הטיעון הטלאולוגי טוען שכיוון שהיקום מציג סדר, תכנון ומורכבות בעלי תכלית, הוא היה חייב להיווצר על ידי מתכנן שהוא אלוהים. אבל מדוע הטיעון הזה לא מתייחס למושג האלוהים עצמו? הרי אם אלוהים יצר את היקום האין זה מופרך לטעון שהוא מורכב יותר ממנו? ואם אלוהים מורכב יותר מהיקום, ע"פ הטיעון הנ"ל, האין זה מתבקש שהוא היה חייב להיווצר אף הוא על ידי מתכנן עליון כלשהו?
3) האחרון והכי חפרני - התכונה הזו שמיוחסת לאלוהים, מכילה פרדוקס (שצורותיו שונות) מפני שהיא אינה קוהרנטית מבחינה רציונלית. אלוהים כל-יכול,יכול ליצור ולעשות דברים שהם בגדר הבלתי אפשרי (לא לוגיים). האם אלוהים יכול ליצור סלע שאינו יכול להרים? האם אלוהים יכול ליצור משהו יותר כל-יכול ממנו? משמעות הפרדוקס היא שאלוהים לא כל-יכול.
אבל בואו נעזוב את זה לרגע, למה אנחנו צריכים חפירות פילוסופיות מבאסות שכאלה, בואו נפנה למדע. אין כמו המדע הישן והטוב.
ישנם שני מגזינים לרפואה שאני מידי פעם אוהב לעלעל בהם, יש כמובן את ה New England Journal of Medicine שהוא נחשב "הרציני" יותר, "מורה הדרך" של הרפואה, ואילו יש את זה שאני מחבב קצת יותר,"The Lancet" הלנצ'ט הוא עיתון מגניב לגמרי, ז"א, אם אתם משועממים כמוני. הוא משתדל תמיד לבוא עם כתבות קצת יותר מאתגרות, יותר מעניינות, יותר "מגניבות" אם תרצו. כאן יש את הקישור לעמוד שלהם בויקיפדיה. תוכלו למצוא שם פירוט על מספר מאמרים שנויים במחלוקת.
מכל המאמרים השנוים במחלוקת של הלנצט, יש מאמר אחד שאני מחבב במיוחד. מדובר במאמר שנכתב ע"י ד"ר מיטצ'ל קרוקוף, סוזן קארטר ושות' ופורסם ביולי 2005. שם המאמר הוא :
Music, imagery, touch, and prayer as adjuncts to interventional cardiaccare: the Monitoring and Actualisation of Noetic Trainings (MANTRA) IIrandomised study
אני אחסוך לכם את שבירת השיניים ואפשט לכם את רעיון המאמר והמחקר שמאחוריו. המחקר שד"ר מיטצ'ל וד"ר קארטר עשו רצה לבדוק האם יש קשר בין תפילות למען חולים לבין קצב החלמתם או מניעת סיבוכים בטיפול. ע"מ למנוע השפעות חיצוניות ככל האפשר הם לקחו קבוצת חולים שעומדים לעבור סוג מסויים של ניתוח לב, הידוע בשמו "הצנתור". (כן, זה שאני בטח יעבור בגיל 35 אם אני לא אפסיק לאכול כל כך הרבה דרעק.)
בכל מקרה, ד"ר מיטצ'ל וד"ר קארטר, לקחו קבוצה של 748 חולים העומדים לעבור צנתור וחילקו אותם לקבוצות הבאות ללא ידיעתם. ל 371 מהם התפללו קבוצה של יהודים, נוצרים, מוסלמים ובודהיסטים, ולטובת 377 מהם אף אחד לא התפלל. כמו כן, 374 מהם, בנוסף לטיפול הרפואי כמובן, קיבלו גם MIT. (זה ראשי תיבות למוזיקת רקע, דמיון מודרך ומגע על ידי הסובבים), ואילו החצי השני, ל374 הנותרים לא ניתן MIT.
באופן לא מפתיע, ז"א, לא מפתיע עבורי לפחות, החולים שלמענם התפללו סבלו בדיוק מאותן סיבוכים ואחוזי תמותה כמו הקבוצה שלמענה לא התפללו, ואותם התוצאות התקבלו גם לגבי החולים שקיבלו את התוספת שתופסת, ה MIT. מה שכן, אלה שקיבלו את ה MIT אמנם לא מתו פחות, אך הם דיווחו אל מהלך מחלה "נעים"יותר ופחות לחץ נפשי.
אני אסכם, כי נראה שכבר סביר להניח שאיבדתי את רוב השניים וחצי קוראים שלי, אבל מה שאני מסיק מהמאמר הנ"ל הוא, שאם חס וחלילה, אחד ממקורביכם נמצא במצב ביש, והוא מאושפז לפני צנתור, אל תתפללו למענו. מוכח מדעית שעדיף שתשבו לצידי מיטתו, תחזיקו את ידו, תשמיעו לו קצת ביטלס, ותפיחו בו תקווה על ידי אהבה ולא ע"י סגידה לאיש עם זקן ששוכן במרומים, שמסתבר שגם אם הוא קיים, הוא בטח לא מקשיב לתפילותיכם.
* יש לציין, שלחולים לא נאמר כמובן למי התפללו עבורו ולמי לא, ע"מ למנוע את אפקט הפלצבו. |
הוספת תגובה על "האם יש קשר בין תפילות לאלוהים וקצב ההחלמה של חולים?"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה