הגזעים הגדולים יותר, בינהם גם הגולדנים סובלים יותר מהקטנים מהאגן ובעיות רבמטיות בזקנתם, ואין וטרינר אחד וגם לא בית חולים וטרינרי שיכול לעשות קסמים בנושא.
אני בדיעה הפוכה, לא להעביר אותה בזקנתה את האי נוחות שבבדיקות ממושכות ושהיה בבית חולים וטרינרי או במקום זר לה ומנוכר. אל לנו לשכוח שבזקנתם הם גם רואים ושומעים פחות טוב.
מה שאפשר לעשות לעשות בבית, במשפחה, עם ליווי צמוד של הוטרינר שלך, בו את בוטחת, ושמכיר את הכלב לאורך השנים, זה לא פחות חשוב. להתחיל להריץ אותו לבדיקות נוספות אצל וטרינרים אחרים לא ימחוק את הגיל המופלג, ובתקופה האחרונה של חייו לתת לו הרגשה שעזבו אותו לבד, במקום זר, לגרום לו לאי נוחות עם בדיקות שונות זה לדעתי לא תורם דבר, בודאי לא לבריאות הכלב ולהרגשתו.
לצערי אני יודעת עברתי זאת עם כלבי הראשון בוקסר עליו השלום. בוקסרים הגיל שלהם בערך עד גיל 10-11 אני החזקתי אותו על כפיים עד גיל 14, לגבי גזע זה גיל מופלג לכל הדיעות.
גם לכלב שלי היו בעיות רבטמיות קשות, עם האגן האחורי, בשבועות האחרונים הוא בכלל לא יכול היה לקום או לשבת לבדו, הוא היה קורס מעייפות אך לא יכל לשבת, ללכת לצרכים היתה בעיה בפני עצמה, כשהיה מנסה לעשות משהו, פעמים רבות היה מועד ונופל.
מיותר לציין כמה קשה להרים כלב בוקסר ששוקל 50 קילו....וכמה מעציב תגובות הצחוק של האנשים לפעמים שלא מבינים את חומרת המצב וכמה זה קשה נפשית לבעלים ופיסית לכלב.
עדיין, למרות המצב הזה לא רציתי להרדימו כי אמרתי לעצמי שהוא כמו איש זקן, עם מקל, מתקשה בהליכה בישיבה, אבל עדיין רוצה לחיות. וגם בכלב להבדיל היו קטעים רבים שהוא היה נהנה מהחיים לא היה לו רע.
אלא שלקום ולשבת היה מאד קשה, ועזרנו לו בזה.
יום אחד זה הגיע, והרגשתי שהוא סובל, שזה מעבר לאי נוחות, וגם קצת הפסיק לשלוט בסוגרים, היתה לו דלקת פשוטה והיה צורך לתת לו אנטיביוטיקה. הוטרינר אמר שהוא יכול להוציא אותו בלי שום בעיות מהדלקת הזו, אלא שגם אני וגם הוא ידענו שהאנטיביוטיקה מחלישה, והוא, במצבו, אם מחלישים אותו יותר, הוא לא יקום יותר.
אז החלטתי לעשות את מה שטוב עבורו, ולא עבורי, ולמרות הקושי לא לתת לו לסבול.
למרבה המזל יש בידנו את הזכות הזו לעזור לבעלי חיים אהובים שגדלו אתנו, אין לנו בחוק את הזכות הזו לעזור ליקרים שלנו, בני אדם שסובלים, זה אסור בחוק.
נסי לראות בעיניו בהתנהגותו, ברצון שלו למזון, את ניצוץ החיים, אני בטוחה שתרגישי שהגיע היום תנהגי באומץ, ותנהגי כאילו היה המצב הפוך, איך היית רוצה שינהגו בך.
כן, אני יודעת כמה זה קשה, זה מאבק ומחשבה מחודשת כל יום מחדש.
ביום שהוא לא יוכל יותר, שיסבול, שלא ירצה לאכול, שיוותר, ביום שהוא יוותר - את תרגישי את זה !
אם הוא הגיע למצב שהוא סובל כעת, רק את יכולה לדעת. את - ולא אף וטרינר, הם אינם קוסמים ואינם יכולים להחזירו אחרונית בגיל.
היי חזקה וקשובה לכלב שלך, ונסי לעשות מה שטוב עבורו.
עשי את מה שטוב לו - לכלב, לא מה שיותר נוח לך, והיי אמיצה וחזקה לעשות זאת עבורו, הוא היה עושה הרבה יותר עבורך.
כשתחליטי שהגיע הרגע, אל תשלחי אותו לבדו לדרך, לווי אותו, חבקי אותו, דברי אתו, היי אתו שם שהוא ידע שאינו לבד, שיחוש אותך לידו כל הזמן.
אני כאן עבורך, באם תמצאי לנכון, אפשר ליצור קשר אתי במסרים.
הוספת תגובה על "זקוקה לעיצה בדחיפות"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה