שלום,

 

הועלה במקור אצלי, מוזמנים.

אשמח להרגשתכם ודעתכם כאן בקהילה.

תודה

 

תמונת רגלי צפרדעים מכאן

 

 

ההרג כמומחיות מקובלת ונרכשת

 

 

 

הכתבה בהמשך מספרת על פופולריות גוברת של בשר ארנב בארה"ב, שיטות שיכלול ההרג , קורסים מיוחדים המועברים כדי "לעשות זאת כמו שצריך"... בעצמך כזה...  איך שקראתי את זה התחילו לרוץ לי הגלגלים שם למעלה באונה השמאלית . 

הארץ " ארנבים הם העוף החדש" (15.3.2010) קים סברסון | ניו יורק טיימס

 

בשר ארנב צובר פופולריות בארצות הברית, אך הדמיון בין חיית מחמד לסעודה דשנה עדיין קשה לעיכול ... ארנבים אמורים להיות בעלי חיים קלים להריגה. הצרפתים עושים זאת בעזרת סכין חדה לגרון. חוואי באפסטייט ניו יורק נשבע, שמכה מהירה ביד עושה את העבודה. אחרים מעדיפים סיבוב מהיר של הצוואר. אבל המלאכה לא נראתה פשוטה כל כך למשתתפים בקורס הריגת ארנבים, שהתקיים בנובמבר במגרש חניה מאחורי מסעדת "רוברטה" בברוקלין. 

 

http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1050,209,46968,.aspx

 

 

חשבתי כזה, ביני לבין עצמי, שאולי אני חושבת ומרגישה כך בשל אהבה לבעלי חיים או העובדה שאינני אוכלת אותם.  

בעיני גם אין הבדל גדול בין תרנגולת, פיל, פרה, שפן, או חתול .

 

אני מודעת היטב לעובדה שלא כולם צמחונים או טבעונים. ביסודו של דבר אינני רואה באף אחד מבעלי החיים מזון, ולא קשור באיזה אזור של העולם מדובר, לדוגמא כאן אוכלים פרה תרנגולת, במזרח חתולים וכלבים, בצפון כלבי ים. 

 

מה שלמרות כל הנ"ל צורם וצועק כאן לדעתי זה יותר מכל, בין אם אדם אוכל או לא אוכל בעלי חיים - זה שעושים מזה טכס, משהו אפילו חברתי, לומדים את מלאכת ההריגה, עושים מסחר מעצם לימוד הטכניקה (סליחה אבל עצם הקונוטציה הזו שכלול ההרג עושה לי חררה).    

 

יכול להיות שכיון שזה בעל חיים קטן יחסית מתייחסים יותר בקלות ראש להריגה, לסבל, כאילו שגודלו של בעל חיים משנה את עוצמת הסבל שלו, ואפשר לכן לעשות מה ואיך שרוצים. והרי אין הבדל בין יצור קטן לגדול מבחינת הסבל והחישה. 

 

מסופר שכל אחד יכול  "לעשות זאת" אחרי הקורס "יותר ביעילות", בפרטי, בביתו . והרי אם כך, אפשרי לעשות זאת גם ללא קורס, אפשר לחשוב שמישהו רואה ובודק, או יכול לאכוף חוק ותקנות על אופן ההריגה, במיוחד אם זה ברשות הפרט.

 

מרגע שנותנים עידוד ולגיטימציה להרג, מעבירים קורסים לזה, עוברים קו מסוים, יש לזה מחיר ותוצאות שלא את כולם אפשר לצפות. 

 

ארנב חיית בר ואי אפשר לנהוג בחיות בר על פי מה שרוצים. הם מוגנים.  

כאן למשל, גם אם הם כאילו "מוגנים", האם מישהו נותן את הדין כשצדים כחוק ולא כחוק חיות בר ועל האופן בו הורגים אותן? 

הגורם האחראי רחוק מלהצליח לאכוף את החוק בנושא, לפעמים אני באמת תוהה אם הוא ממש רוצה...

אז גם כאן וגם בחו"ל, מעשית בפועל, חיות בר לא הכי מוגנות - אבל כאן בודאי לא מעבירים "קורסים" מיוחדים כדי לשפר את דרך ההרג שלהם.....  

 

למעשה לבעל חיים לא משנה אם האדם הגדיר אותו כחיית בר, חיית משק, או חיית מחמד - משנה אם הוא חי בסבל בעקה, בתנאים לא טבעיים לו (תעשיתיים), או בשבייה, בכלובים וכדומה.

  

אנשים רבים רגילים כל חייהם לאכול בשר, אוהבים בשר, ולמרות שזו אינה העדפה שלי, גם במקרה כזה הם אינם עושים את מלאכת ההריגה בעצמם, ובודאי לא מעבירים קורסים  ומעודדים את ההרג, לא באופן אזרחי אישי כמובן.

אני משערת שזה קיים באופן תעשייתי לגבי מקצוע כמו שוחטים וקצבים, אבל שוב, לא בפרטי, באזרחי.

 

רוב הציבור מעדיף לשכוח שמישהו אחר עושה עבורו את הגידול התעשייתי של בעלי החיים (תרנגולות סוללה, רפתות) ואת ההרג (משחטות, קצבים), אך אין זה משנה את העובדה שזה מתקיים. 

 

בכל זאת, כאן עושים מזה עיסוק חברתי, מה שמעודד את ההרג לגבי אזרחים כפרטים, לא בצורה מסחרית, ואז לעולם לא יכול להיות על זה פקוח כמו בצורה מסחרית.

סבלו וחייו של בעל החיים מופקר עוד יותר מתמיד, אנשים נותנים פורקן לדחפים האלימים על החלשים מכולם - על בעלי החיים. 

 

גם אם אדם אוכל בשר, אני מוצאת זאת לא אנושי  וברברי לעודד אנשים לאלימות, להרג בצורה כזו . 

יש כאן אלמנט של פומביות, מתן לגיטימציה, מיסחור , וליבוי היצר האלים, ובאיזה מקום גם טיפוח והטפה לאלימות, ומסרים לא חינוכיים לציבור ולדור הבא של זילות ערך החיים, הסבל  של החלש.

 

תראו לעצמכם את הילד שואל את אמא ואבא: " לאן אתם הולכים?"

 

והם עונים: "לקורס לייעול ההרג של ארנבים"

ילד גודל עם ערכים מסוימים, אח"כ כשיהיה גדול מה מונע ממנו לפגוע בחלש ממנו באם הוא ילד קטן אחר? חתול קטן? או בבגרותו מי שחלש ממנו?

 

מחינוך והקניית ערכים ונורמות חברתיות שגויות ופסולות - כולם בסופו של דבר מפסידים לטווח ארוך  מכל הבחינות, גם אם זה "סתם ארנב".

 

 

  

  

אני באמת לא יודע מה עדיף,לקבל מהמוכן ישר לצלחת, במקום האילוץ להתמודד עם כל השלבים החל משחיטת בעל החיים ועד להפיכתו למאכל מהביל מעורר תיאבון. רוב האנשים אני מניח, לא רואים באנטריקות שבצלחת עם הרוטב בצד והעלה רוזמרין שמעל משהו שפעה או געה קודם לכן. נראה לי שלא מעט אנשים שהיו צריכים להיתמודד עם עיסקת חבילה "שחוט ואכול" היו מוותרים על התענוג. אולי חוץ מסדיסטים מיקצועיים שהיו מוצאים בכך טעם נוסף. אגב קראת את הספר "כל יום הוא טרבלינקה"?