להיות מטופלת פוריות- זו בושה?

 

מה אתם אומרים?

אשמח לשמוע כאן דעתכם.

 

מאיפה באה השאלה?

 

אני עוסקת בלווי והעצמת מטופלות פוריות כאשר המטרה היא להקל את ההתמודדות, להקל על הסבל שחווים מטופלי פוריות.  כמו גם לחזק ולהחזיר איזון לחיי מטופלות ומטופלי פוריות.

 

אחד הדברים שבולטים מאד אצל העוברים את מסע הפוריות היא ההסתרה. לא בקלות מגלה מטופלת פוריות לסביבתה כי היא עוברת טיפולי פוריות, לא במהירות היא מגלה את הדבר אפילו לאנשים הקרובים לה ביותר- הוריה או אחיה.

 

כשאני שואלת למה? וכשחיפשתי בספרות מקצועית התשובה העולה היא בושה. אצל רבים מהמטופלים טיפולי פוריות = בעיניהם "אני פגום" ומי רוצה להיות מתויג כפגום? פחות שווה?

 

לחשיבה זו השפעה על השלווה הנפשית, הרוגע היכולת להתמך בשעות מצוקה.

 

לכן, חשוב לי לשמוע מה אתם הגולשים כאן חושבים? האמנם כך?  היש למטופלי הפוריות במה להתבייש?

 

רינה שינברג

 050-7366276

פסיכולוגית ומאמנת מנטאלית להצלחה

*מומחית ביצירת מהפך בחשיבה ועוצמה אישית.

*לווי והעצמת מטופלות פוריות.  

ובקשה מיוחדת אליך הקורא שורות אלה: אם יש בחייך אנשים אשר עוברים טיפולי פוריות, הזמן אותם להרשם להרצאה- היא מוגשת כשירות ומתנה ממני למטופלי הפוריות. הנה הלינק להרשמה:    http://www.2all.co.il/web/Sites2/shine-your-life/PAGE27.asp

 

 

אנני חושב שזו בושה אלא להיפך

 

אדם שבוחר להתמודד עם בעיות פוריות ולממש את רצונו להיות הורה

הוא מקור להשראה  ועליו לחוש גאווה גדולה

 

המלחמה האמיתית היא במישור החברתי

והורים שבוחרים לממש את זכותם

יביאו שינוי מבורך

 

שבוע טוב

אופיר

אני לא חושבת שמדובר פה על בושה.

יותר כמו חוסר סבלנות לשאלות הרבות של האנשים שרוצים ללמוד את כל התהליך על רגל אחת, לא מאשימה אותם, הנושא באמת מעניין ומסקרן.

יש גם את הקטע לא להכניס לסובבים אותך ציפיה רבה, יוצא שאם את מספרת אז אחרי שבועיים את מקבלת טלפונים של "נו מה התחדש" וכו, את ברגע זה גם חשה את האכזבה שלך בכשלון וגם חשה אשמה על האכזבה שהסובבים חשים, זה מכביד.

יש גם אפשרות שזה נושא שנוגע בעינינים הכי פנימיים והכי פרטיים של אדם - ולא כל אחד רוצה שיבחשו לו וידונו לו בפרהסיה, לא במצב השחלות ולא במצב תאי הזרע.

גם אני חושבת שזה יותר עניין אישי מאשר בושה פרטי ואישי מידי לדבר עליו בפני רבים לא בושה בכלל תיק כבד עם תופעות לוואי...חברות עברו והצליחו וזה הכי חשוב.

בושה? ודאי שלא

הכחשה והפנמה- ייתכן!

אם אני מספרת אני מודה בפניי שיש בעיה!

אני חושבת שתהליך דומה לתהליך אובדן...

אובדן החלום!

מגיע גם השלב שמספרים, משתפים ואף מעניקים תמיכה לאחרים- כל דבר בזמנו וכל אחד בקצב שלו.

כך אני עברתי את זה.

 

צטט: מור אופיר 2010-04-21 06:31:03

אנני חושב שזו בושה אלא להיפך

 

אדם שבוחר להתמודד עם בעיות פוריות ולממש את רצונו להיות הורה

הוא מקור להשראה  ועליו לחוש גאווה גדולה

 

המלחמה האמיתית היא במישור החברתי

והורים שבוחרים לממש את זכותם

יביאו שינוי מבורך

 

שבוע טוב

אופיר

 

שלום אופיר,

תודה על התייחסותך. שמחה שכך חושב.

 

אכן חלק מהקושי הוא במישור החברתי- לא רק מול חברים אלא גם מול המשפחה הקרובה- אמונותיה/דעותיה .

 

אבל יש קושי נוסף והוא פנימי- הקונפליקט בין הרצון של כל אדם להראות טוב ובין התפיסה האומרת שיש משהו לא בסדר במי שנאלץ לעבור טיפולי פוריות

. זה פסיכולוגי, רגשי יוצר את ההסתרה והבושה.

 

רינה שינברג

 

פסיכולוגית ומאמנת מנטאלית להצלחה

*מומחית ביצירת מהפך בחשיבה ועוצמ האישית.

*לווי והעצמת מטופלות פוריות.

 

 

 

צטט: בנתיים מתולתלת 2010-04-21 08:32:59

אני לא חושבת שמדובר פה על בושה.

יותר כמו חוסר סבלנות לשאלות הרבות של האנשים שרוצים ללמוד את כל התהליך על רגל אחת, לא מאשימה אותם, הנושא באמת מעניין ומסקרן.

יש גם את הקטע לא להכניס לסובבים אותך ציפיה רבה, יוצא שאם את מספרת אז אחרי שבועיים את מקבלת טלפונים של "נו מה התחדש" וכו, את ברגע זה גם חשה את האכזבה שלך בכשלון וגם חשה אשמה על האכזבה שהסובבים חשים, זה מכביד.

 

יש גם חוסר סבלנות לשאלות. אבל נובע מכך, שפעמים רבות נחווה על ידי מטופלת הפוריות כחדירה לפרטיות.

נכון יש גם לא להעלות רף ציפיות, לא לאכזב.

אבל האמיני לי, יש גם בושה לא מבוטלת אצל חלק גדול כמה הפעמים אפשר להגיד נכשל? זה לא מוצדק בעיני אבל בהחלט קורה.

 

רינה שינברג

צטט: pbhba 2010-04-21 15:26:15

יש גם אפשרות שזה נושא שנוגע בעינינים הכי פנימיים והכי פרטיים של אדם - ולא כל אחד רוצה שיבחשו לו וידונו לו בפרהסיה, לא במצב השחלות ולא במצב תאי הזרע.

 

 

נכון. אבל זה סיפור אחר שקיים אצל חלק מהמטופלים.

צטט: shantit 2010-04-21 20:36:14

גם אני חושבת שזה יותר עניין אישי מאשר בושה פרטי ואישי מידי לדבר עליו בפני רבים לא בושה בכלל תיק כבד עם תופעות לוואי...חברות עברו והצליחו וזה הכי חשוב.

 

נכון יש את עניין הפרטיות אבל יש גם בושה. לא מעט מטופלות גם מצהירות על כך שמתביישות וחשות בושה על שנזקקות לטיפולים. שלא לדבר על גברים שאם הבעיה אצלם, לרוב מבקשים שיהיה סוד כמוס.

 

רק להבהיר את השאלה ששאלתי למעלה: לא שאלתי אם יש בושה. זו עובדה שקיימת. רציתי לדעת האם אתם חושבים שיש על מה להתבייש?

צטט: חלי סטיקלרו 2010-04-21 22:32:51

בושה? ודאי שלא

הכחשה והפנמה- ייתכן!

אם אני מספרת אני מודה בפניי שיש בעיה!

אני חושבת שתהליך דומה לתהליך אובדן...

אובדן החלום!

מגיע גם השלב שמספרים, משתפים ואף מעניקים תמיכה לאחרים- כל דבר בזמנו וכל אחד בקצב שלו.

כך אני עברתי את זה.

 

 

חלי יקרה,

תודה שחלקת את הנסיון שלך.

 

את צודקת לגמרי, יש כאן אובדן של חלום גדול: להרות ולהיות לאמא בצורה טבעית- ספונטנית. זו נקודת שבר רצינית.

אכן אצל חלק מגיע השלב שמשתפים ויש כאלה שבוחרים לשתף רק לאחר שהצליחו להרות. גם כאלה אני מכירה.

רינה שינברג

פסיכולוגית ומאמנת מנטאלית להצלחה

*מומחית ביצירת מהפך בחשיבה ועוצמה אישית

*לווי והעצמת מטופלות פוריות.

 

צטט: רינה שינברג 2010-04-21 22:41:45

שלום אופיר,

תודה על התייחסותך. שמחה שכך חושב.

 

אכן חלק מהקושי הוא במישור החברתי- לא רק מול חברים אלא גם מול המשפחה הקרובה- אמונותיה/דעותיה .

 

אבל יש קושי נוסף והוא פנימי- הקונפליקט בין הרצון של כל אדם להראות טוב ובין התפיסה האומרת שיש משהו לא בסדר במי שנאלץ לעבור טיפולי פוריות

. זה פסיכולוגי, רגשי יוצר את ההסתרה והבושה.

 

רינה שינברג

 

פסיכולוגית ומאמנת מנטאלית להצלחה

*מומחית ביצירת מהפך בחשיבה ועוצמ האישית.

*לווי והעצמת מטופלות פוריות.

אני מסכים עם דברייך

 

אדם שנושא בעית פוריות נושא תחושות לא נעימות (בעיקר תחושות אשמה) עם עצמו עוד לפני שיודעים האחרים

 

זה יכול להפוך לבעיה של ממש בהתאם למשמעות שהוא יעניק לנושא

 

 התדמית האישית מושפעת במקרה הזה מהשלכה חברתית שבעיני לא ראוייה

 תחילתה במשמעות אותה בוחר האדם להעניק לנושא

 

ישנם מספר אפשרויות להתמודד עם הנושא ולהיות הורה

 

משפחה או חברה שמחבקת את בניה ראוייה בעיני

 

היום כבר מתייחסים לנושא אחרת בזכות אותם אנשים שבחרו להתמודד

 

יום טוב

אופיר

 

 

אני חושבת שכל מה שנאמר נכון, כל הרגשות הללו גורמים לחוסר רצון להיחשף ולהיפתח. חשוב להבין, הנושא כאוב איך שלא נסתכל על זה, במקום ליהנות - ולהכנס להריון, חופרים לנו בגוף ובחיים, ואנחנו הופכים למקרים, במקום בני אדם. הדבר הנוסף, רוב הרופאים אינם מציעים קיצורי דרך וטיפול תומך, הם מתייחסים לטיפולים האלטרנטיביים כמו לרפואת אליל, כאשר כבר מזמן ידוע כי חלק גדול מהבעיה אינו פיזי. ולא חושבים להקל על המטופלים בכך שיפנו אותם לטיפולי מבחנה תוך שימוש בכל הכלים העומדים לרשותם, לא, קודם יעבירו את המטופלים שיטות ישנות של הפריות וכד', יתישו אותם, משיקולים כלכליים, ואז, אחרי שזמן יקר ומשאבים נפשיים חשובים יתבזבזו - יפנו אותם לטיפולים מתקדמים, שגם הם מתישים ולא קלים להתמודדות. אז בכל זה את חושבת שמישהו ידבר בקלות ובשמחה על המצב ?