הנחת מוצא מקובלת בדיוני מיתוג -שראל שיש לנו מה להציע (להלן: פוטנציאל) ושאותו צריך לשווק ולמתג. התקיפה שהיתה או לא היתה חיזקה את הדימוי של ישראל "החזקה". לא מערער על הצורך בחוסן צבאי (ראה למטה הפוסט מהבוקר). הפרסומים במקביל על הסקרים הלא מחמיאים (שהיו) על מצבה של ישראל בחינוך, רווחה, מאבק בשחיתות (בבלוג) בודאי לא חיזקו מיתוג אחר.
יכול להיות שאני - לא מקצוען בתחום - מבלבל קצת בין המושגים הטכנים, אבל נדמה לי שצריך להתייחס ליחס בין הכלים השיווקים לבין "המצב". במילים אחרות: האם די במיתוג "כשלעצמו" ?כיצד עושים מיתוג "נגד" זרם העובדות ?
בוא נסתכל על מקרה פרטני (לא פרטי) שרלוונטי לסקרים הלא מחמיאים על השקעת ישראל בחינוך וברווחה (מאחר ומדובר בארגון שפרסם את אותם דו"חות). אני מתכוון להצטרפות ישראל לארגון לשת"פ ולפתוח כלכלי OECD. ב 16.5 השנה הוזמנה ישראל לפתוח בשיחות הצטרפות לארגון, חגיגה באתרים ממשלתים, שמסבירים שהתהליך יארך שנה עד שנתיים, וכי התרומה תחל כבר במהלך ההצטרפות: משיכת השקעות, חיזוק הדרוג הכלכלי ועוד.
הארגון עוסק בשורה של נושאים מזרוז הליברליזציה, דרך שוק העבודה, קידום מדיניות מעוררת תחרות, הסרת חסמים בפני סחר חופשי, מאבק בשוחד, חינוך (מבחני פיז"ה), בריאות, הגנת הסביבה כפי שמפרט האתר הממשלתי על הארגון וחשיבות הצטרפות ישראל.
תעיפו מבט באתרים. תרחיבו כאן למטה.
לנוחותכם הפוסט מהבלוג של למה לי:
איזה מסיבה של הרתעה. מי לא כתב. הנה למשל עופר שלח אומר שזה לא רק לתת להם בראש, אלא מתוך שיקולים ואינטרסים. תום פרידמן לעומתו, בטורו בקיץ 2006 כתב שכוחה של ישראל מול החיזבאללה נמדד דווקא במכירת השיא של ישכר לבאפט, שהוכיחה את האמון הבינ"ל בחוסנה הכלכלי של ישראל, בפוטנציאל, ביצירתיות. והנה פרידמן, בטקס קבלת תואר ד"ר לשם כבוד של האוניברסיטה העברית קובע שישראל – "בית חרושת לחלומות דמיונים" – אינה משקיעה מספיק בחינוך. השקעה, שיכולה להפוך את הדמיון ליצירה. פרידמן כבר שפך על זה ים של מילים בספרו 'העולם השטוח'. הוא מבחין בין החולמים החיובים על העתיד, המשקיעים במימושו (הודו, הודו, הודו, סין וגם סין), לבין המתחפרים בעבר ובמערות טורה בורה – מתכננים את המגה-פיגועים של מחר. פרידמן לא המציא. כבר צ'רצ'יל דיבר על זה שהאימפריות של העתיד הן אימפריות השכל. תחושת הבטן של פרידמן האימפרסיוניסט מקבלת חיזוק ממשי בדו"ח הארגון לפיתוח ושת"פ כלכלי (OECD) על מצב מערכת החינוך וההשכלה הגבוהה מלפני ימים ספורים. הדו"ח מציג את ישראל "באור לגמרי לא מחמיא" – כך תמרה טראובן ואור קשת – לכל היותר מספיק בקושי. הנה כמה דוגמאות:- לילד ישראלי שטרם מלאו היום 5 צפויות בממוצע פחות שנות לימוד (16) מהממוצע של המדינות המפותחות (18)- ההוצאה הישראלית להשכלה גבוהה היא מהנמוכות בין המפותחות (שפורמלית ישראל עדיין לא נמנית עליהן – ככה בשביל הרקורד)- חלקה של ההוצאה הפרטית על השכלה בישראל הינו מהגבוהים, וכבר ב 2004 ירד חלקה של ההוצאה הציבורית לפחות ממחצית כלל ההוצאה- הסיכוי של נשים, גם אם הן משכילות, להיות מובטלות גדול משל גברים (גם ביתר המדינות), אבל בישראל הפערים בין המינים גבוהים במיוחד (מקום 11 מתוך 32)- ממוצע התלמידים בכיתה ביסודי גבוה מהממוצע במפותחות, ואף עולה בחטיבת הביניים. הנתונים, למרבה הצער, יציבים.- ישראל במקום ה 2 ביחס שבין מספר תלמידים (גבוה) למורים (28:1) בגני הילדים (ממוצע המפותחות 17:1)- בישראל מרוויח מורה יסודי עם 15 שנות ותק כ 25 אלף דולר (שנתי) לעומת ממוצע מפותחות של 45.5 אלף דולר. מי שזה לא הספיק לו מוזמן לעיין בכתבה על דו"ח השנה שקדמה בכתבת מורן זליקוביץ' "בתחתית מספר שנות הלימוד במערב". לא מספיק ? תעשו גוגל זריז בערך מבחני פיז"ה או מבחני מיצ"ב. לא מספיק ? עבר שבוע ובא הדו"ח – לא תנחשו של מי, הארגון לפיתוח ושת"פ כלכלי – שקבע שהוצאה הציבורית בישראל על רווחה היא מהנמוכות – מקום 27 מתוך 30, וירידה של 6 מקומות. נכון, נכון, אבל במדד השחיתות של IT השתפרנו ב 4 מקומות ועלינו למקום ה 30 מתוך 180, זאת אומרת שיש 150 מדינות יותר מושחתות מישראל – איזה WOW !!! (תזכירו לי לספר לכם משהו על WOW). אתם יודעים שר האוצר התפטר וכל זה. אבל נזכרתי שבתחילת שנות ה 2000 היתה ישראל במקום ה 16 והקדימה את גרמניה במקום אחד (מושחתים הגרמנים האלה ...). אז מה אני מנסה לאמר בעצם ? קשה לחלוק על הצורך של ישראל בצבא חזק וביכולת הרתעה צבאית. אבל בזה לא מסתכם העניין, ובודאי שלא עתידה של ישראל כמדינה, חברה וכפרטים. אז מה כסף זה הבעיה ? כן. אבל בא נהיה ראלים – זה הרי פתרון פשוט כל כך וגם לא ממש סביר (אם הכוונה לכספי ציבור). אז מה כן ? הנה כמה רצפטים – לא שלי – ואתם מוזמנים להרחיב: 1. לא להקים ועדות – תראו מה קורה עם ועדת שוחט, ועדת דברת וקודמותיהן. העימותים הפוליטים (בין כל העולם ואשתו) ותוחלת החיים הקצרה של שר ומנכ"ל משרד ממשלתי בישראל יקברו את תכניות המגירה הרבה לפני שימומשו2. אפשר ללכת על צעדים קטנים – תראו למשל את פרויקט "מחשב לכל ילד" שחילקו כבר, לדברי היו"ר אריה סקופ, למעלה מ 22 אלף מחשבים למשפחות מעוטות יכולת בעיקר בפריפריה ואיפשרו גישה לעולם המחשבים לכ 70 אלף ילדים בעלות זעומה יחסית לתועלת.3. ללמוד לנצל – תקראו שי אגסי – את יתרונה היחסי של ישראל כמדינה קטנה שאפשר לעשות בה שינויים מערכתים מהירים (ואח"כ תקראו שוב את הפרקים שכתב פרידמן על הודו והודו)4. ללמוד לנצל את המצב הקיים – אם חלקה של ההוצאה הפרטית גדול וגדל צריך למצוא את הדרך להפוך זאת ליתרון (לטובת הכלל אם זה לא ברור)5. אין ברירה, צריך אם לא להחליף דיסקט, אז לפחות להרחיב – בטחון צבאי זה לא הכל. הצטרפותה, כך אני מקווה, של ישראל ל OECD חשובה לא פחות, על כל המשתמע מכך. שלכם בידידות.
הוספת תגובה על "הרתעה - השקעה בחינוך, רווחה - ומיתוג ישראל"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה