שלום לכולם
העליתי זאת אצלי, אתם מוזמנים תמיד, כאן בקהילה אתם מוזמנים להעלות דעתכם והרגשתם
* * *
זה לא חייב וראוי שלא יהיה כך יותר
* לא מצורפים תמונות או מידע קשים *
בהיותי נערונת צעירה לא היה דבר, מושג, כזה שנקרא "זכויות בעלי חיים", בודאי שלא אגודות ועמותות בנושא, ולו אחת שתפעל למענם, פשוט לא היה.
באחד הימים, ראיתי אוטו של "האוניברסיטה" חונה בסמוך, מה שלא בישר לי גם אז טובות.
לחרדתי הבחנתי במלכודות פזורות סביב, וחששתי לחתולים "שלי" של השכונה, להם דאגתי ונתתי מזון, והתחלתי להתרוצץ כאחוזת תזזית ביניהם כדי להפחידם ולהרחיקם מהאזור.
שכנה ראתה אותי, נזפה בי "שלא אפריע לו", לשאלתי מה בכלל הוא עושה פה, ענתה שהוא חבר שלהם, והיא הביאה אותו מפני ש:"ממילא יש יותר מדי" אז מה כבר יכול להיות "שירוויח קצת"...
הוא כמובן היה לוכד אותם ומוכר אותם למעבדות, לניסויים.
אז, זה עדיין היה חוקי, היום המעבדות רוכשות את בעלי החיים למיטב ידיעתי מספקים שמגדלים אותם באופן מיוחד לצורך זה.
מאז אותו יום אינני מסוגלת לומר לה שלום, לא להסתכל עליה, לא להתייחס אליה בשום צורה, היא לא קיימת לגביי, ואין צורך לומר מה אני חושבת עליה, על אדם כזה, בסתר לבי.
עשיתי אז כמיטב יכולתי להפחיד את החתולים, ניגשתי לרכב הסגור ראיתי את השקים עם החתולים שהספיק ללכוד (כנראה ממקומות אחרים), והתסכול הרקיע שחקים. ניסיתי כילדה בתמימותי לפרוץ את האוטו, בשקט לשבור חלון, אולי השאיר פתוח, ברור שלא הלך לי....
למזלי החתולים "שלי" לא היו כנראה רעבים אז היה להם סיכוי טוב, והמשכתי להסתובב "להפריע", כשאחרי זמן לא רב לא ראיתי יותר את המכונית הארורה. אימי נזפה בי שאכנס הביתה, וראיתי שמעבר לזה כנראה אינני יכולה לעשות דבר.
אלה היו השעות הקשות ביותר שלי כילדה, לבד, מול עולם לא מבין, כשאין אף אחד ואף גורם שיכול ושרוצה לעזור, שחושב שזה לא צריך להיות ככה, לא אשכח את ההרגשה הזו לעולם.
היום המצב שונה, יש יותר מודעות (לא מספיק אך בודאי שאין מה להשוות), ולפחות זה כבר אינו חוקי לעשות מה שאז כילדה ראיתי שנעשה.
יש הרבה עמותות וגורמים שאפשר לפנות אליהן, ואף אדם או ילד לא ירגיש כך כפי שאז כילדה אני הרגשתי.
לעולם לא אשכח את החתולים המיללים בשקים באוטו של האוניברסיטה, את חדלות האונים הזו שאי אפשר לעזור להם, שאי אפשר למנוע אותו מלעשות זאת במקומות אחרים, שאף אחד לא רואה את הנורא בזה.
היום למרבה הצער העניינים הללו נעשים בצורה יותר סטרילית, "כחוק".
בעלי חיים אינם נאספים מהרחוב לניסויים הם או מיובאים או מגודלים במיוחד לשם כך, מה שאינו מפחית כמובן את גודל הזוועה, או את הסבל והמצוקה שלהם.
הניסויים נערכים במקומות רבים מאחרי דלתות סגורות, ואת זעקות ומצוקת הכאב של בעלי החיים אף אחד אינו רואה או שומע, מלבד העוסקים בכך.
הגורם שאמור לפקח על הניסויים כולם - המועצה לניסויים בבעלי חיים תפקודה לוקה בחסר שנים ארוכות, ורבות נכתב על כך, ואינטרסים, תאגידים, ובעלי השפעה רבים בוחשים בקלחת.
גורמים וארגונים שונים נאבקים בתעשיית הניסויים בבעלי חיים, עמותות ואזרחים כאחת.
זה לא כורח המציאות, לא הכרחי, ולא חייב להיות כך, ומן הראוי שזה לא יהיה כך !
יש מי שקם וזועק את זעקתם של בעלי החיים במעבדות, ויום ההזדהות עם בעלי חיים במעבדות שנערך בעולם בסוף אפריל, ייערך כאן בארץ בתהלוכת הזדהות עמם.
בואו, הפגינו נוכחות, תנו רוח גבית לעמותות הנאבקות בתעשייה האכזרית הזו.
● ● ● ● ●
ביום שישי ה-7.5.2010 מקיימת האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי חיים תהלוכה בה תובע הזדהות עם סבלם של בעלי החיים במעבדות וקריאה לסיום הניסויים בבעלי חיים.
התכנסות לתהלוכה בשעה 11:30 בשדרות רוטשילד פינת אלנבי, תל אביב. תחילת התהלוכה בשעה 12:00 לפרטים ועדכונים : 03-6359014 isav@isav.org.il לאירוע בפייסבוק
● ● ● ● ●
קיימת כמובן עמותת "מאחרי דלתות המעבדה" שנאבקת בניסויים בבעלי חיים, ואתם מוזמנים לאתר העמותה להתרשם מפעילותה חדשות העמותה :
"ארץ נהדרת" ואמנים נוספים - להגנת הקופים,
קריאה לפעולה: בקשו מהשרים להפחית את סבל הקופים
למרות העדכון מהיום:
nrg מעריב "השרים דחו הצעת חוק לפיקוח על הניסויים בקופים" (2.5.2010)
Ynet "נדחתה הצעת חוק לצמצום הניסויים בקופים" (2.5.2010) ארז ארליכמן
גלובס " ועדת החקיקה פסלה ההצעה לשפר הפיקוח על הניסויים בקופים" (2.5.2010) מירב אנקורי
אני בכל אופן, לעולם לא אשכח את אותם חתולים אומללים בשקים באוטו ההוא, ולא אפסיק לנסות לעזור לבעלי חיים במעבדות ולפעול למענם ככל יכולתי, ואתם
הוספת תגובה על "זה לא חייב וראוי שלא יהיה כך יותר "
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה