בשבוע שעבר שודרה בערוץ 2 תוכנית על דיכאון, וכל מיני אנשים (רובם כמובן מפורסמים) דיברו שם וסיפרו את הסיפור שלהם על ההתמודדות עם הדיכאון.

מסתבר שדיכאון הוא תופעה הרבה יותר שכיחה ממה שאנשים יודעים והיה מעניין לראות איך כל אחד מתמודד עם זה בצורה אחרת...

מה שמוזר היה זה שלא דיברו כמעט על טיפול תרופתי,  אני באופן אישי מכירה לא מעט אנשים שנוטלים תרופות נוגדות דיכאון כך שזה לא דבר נדיר - אז איך הם לא דיברו על הנושא הזה?

האם אנשים ששרויים בדיכאון כבד יכולים להבריא ללא טיפול תרופתי?

בחורף שעבר היו אצלי לא מעט מטופלים שברקע שלהם היתה גם איזו נטיה לדיכאון ,או ממש דיכאון (כך הם הגדירו את זה), והטיפול שכלל תדרים לטיפול בדיכאון עזר להם מאד, אז ,זה לא שאני נגד תרופות והרבה פעמים תרופות עוזרות, אבל כן, בהחלט אפשר לטפל בדיכאון גם בדרכים אחרות

לצערי נוכחתי בעבודתי בבית חולים במקרים רבים שבהם "אובחן" דיכאון ע"י מתמחה שפשוט מצא את הפציינט במצב רוח ירוד בזמן אשפוז. כך יכול אדם לזכות בקלות בלתי נסבלת באבחנה של "דלקת ריאות ודיכאון", "ארוע מוחי ודיכאון" וכן הלאה... כמובן עם טיפול תרופתי מיותר לחלוטין.

לעיתים דיכאון הוא רק סימפטום, כך שהטיפול צריך להיעשות לא בו אלא במהות הבעיה.

לרוב סביבה תומכת המגבירה באדם רגשות חיוביים עשויה לעזור לו להתמודד ולהפחית תחושת דיכאון,במקום טיפול בתרופות.

תרופות הן דבר חשוב כל זמן שמבינים שהן מטפלות בסימפטומים של הדיכאון ולא במהות של האדם המדוכא.

תרופות חשובות ויכולות להציל חיים כאשר הדיכאון נמצא במקום סוער אבל כדי ללמוד איך מתמודדים עם החיים ולא מאבדים תקווה צריך להשתמש בכלים אחרים; רגשיים , נפשיים, אנרגטיים וכו...