בהמשך לדיונים שלי בנושא מה-19 למרץ ומה-25 למרץ

ל'תוכנית ההצלה' של יוון  -Greek bailout  - יש קשר רופף עם עזרה ליוונים. התוכנית, על פי שמה היא עזרה והצלה של יוון, אבל למעשה היא תוכנית לכיסוי הפסדים פרטיים של הבנקים האירופאים מהקופה הציבורית, שלא תפתור דבר וחצי דבר מהבעיות הבסיסיות האמיתיות של יוון.  מצבת החובות של יוון ביוני 2009, היתה כ- 276 מיליארד דולר לבנקים בינלאומיים, מתוכם כ- 254 מיליארד דולר לבנקים אירופאים כאשר עיקר החשיפה היא לבנקים צרפתיים, שוויצרים, וגרמנים. חבילת הסיוע ליוון הבנויה מכספי קרן המטבע הבינלאומית ומדינות גוש האירו, תאפשר לבנקים אלו לקבל את כספם מכספי הציבור, כפי שהייה בארה"ב אחרי משבר ליהמן בסוף 2008. יוון חייבת לעשות, ואכן מתכוונת לבצע קיצוצים עמוקים בהוצאותיה, אבל זה לא יצליח אם פירות הקיצוצים יגיעו רובם ככולם לגופים מחוץ ליוון.

למדינות אחרות החברות בגוש האירו, התוכנית מונעת זעזוע מיידי למערכות הפיננסיות השבריריות. אך לא ברור שהתוכנית תעזור למדינות כמו פורטוגל וספרד הנמצאות כעת בקו האש הפיננסי. היקף חבילת הסיוע הנדרשת ליוון הקטנה, הקשיים להגיע להסכמות ולאישור התוכנית, במיוחד בגרמניה, מורים שיצירת תוכניות דומות תהייה קשה ביותר. למדינות נוספות בגוש האירו, אף אם מצבן אינו רע כמו מצב של יוון, יש גירעונות הכספים שלא ניתן לעמוד בהם לאורך זמן, ויחס חוב לתל"ג העולה במהירות. המצב שלהן אולי אינו שונה בהרבה מזה של בריטניה וארה"ב, אך אין להן את האפשרויות והגמישות למדיניות כלכלית שיש בריטניה ולארה"ב.

בנוסף, המשבר אינו תחום באירופה. הבנקים בארה"ב חשופים מאוד לאירופה, והמשבר היווני הופך במהירות לבעיה כלל אירופית רחבה וחמורה, שתגיע גם לארה"ב ותהפוך גלובלית באם המשבר הנוכחי יתפשט מיוון, פורטוגל ואירלנד גם לספרד, לאיטליה ולארצות נוספות. אנו עומדים בפני פרק שני במשבר שהחל בארה"ב לפני כשלש שנים וקבל את השם המטופש 'משבר הסאב-פריים'. הסיפור עדיין לא נגמר.

ל'תוכנית ההצלה' של יוון אין כמעט קשר עם עזרה ליוונים. על פי החוכמה המקובלת כפי שהיא משתקפת ב'קונצנזוס וושינגטון', הבעיה בה יש לטפל היא "אמון המשקיעים" investor confidence. על פי גישה זו, אזרחי יוון לא צריכים עזרה אלא צריכים להתייסר עוד יותר. הם צריכים לעבוד יותר, לקצץ בשכרם, בפנסיה, ובקצבאות, לשלם מסים גבוהים יותר, ולהקטין את רמת חייהם, והכול כדי להחזיר את אמון המשקיעים. זה אולי ישפר את מצב הרוח והאמון של המשקיעים האנונימיים הרחוקים, אבל מה לגבי האנשים שגרים ביוון? האם תוכנית ההצלה של יוון לא צריכה לעזור להם בדרך כלשהי?

זה שקוראים לתוכנית בשם 'תוכנית ההצלה של יוון' נראה יותר כמו מתן שם מותג. אבל בבסיסו של דבר, בין אם קוראים לזה 'תוכנית ההצלה של יוון' באירופה או תוכנית ההצלה של הבנקים בארה"ב, זו העברה של כסף בכיוון זהה.  והכסף זורם לאותו סוג של משקיעים שנראה שיש להם אותה הבעיה המעציבה עם הביטחון שלהם. אבל לתת למשקיעים אלו כסף, ואחרי כן עוד יותר כסף, ולאחר כך אפילו עוד יותר כסף, לא נראה שעוזר לפתרון בעיית הביטחון שלהם. נראה שכולנו היינו במצב טוב יותר אם משקיעים אלו היו הולכים לפסיכולוג ומשלמים לו במקום לקבל כסף מאחרים. אולי פשוט הגיע הזמן להפטר לגמרי מסוג זה של משקיעים. הבעיות הפסיכולוגיות שלהם עם האמון והביטחון יהיו החורבן של כולנו. אפשר יהיה לתת להם לחזור כאשר האמון שלהם ישתפר.