אם עד יום חמישי היו כאלה ששאלו איך והאם תידבק ארה"ב במשבר באירופה בפרט, ואחרים שפקפקו באפשרות המשבר לגלוש אל מחוץ לכותלי הגוש בכלל. נראה כי אירועי סוף השבוע סיפקו הוכחה מוצקה שהמשבר כבר פה והוא רק מחכה להצתה.

מה לדעתכם המצת שהצית את המשבר?

אתם מוזמנים לקרוא את המשך הפוסט כאן

יניב חברון

מנהל  מחלקת מאקרו ואסטרטגיה בית השקעות אקסלנס נשואה

לדעתי השאלה מה הצית את המשבר (לדוגמה המשבר ביוון והאיום לגלישה לבריטניה), היא שאלה לא כל כך מעניינית - כמו שלא מעניין איזה גפרור בדיוק גרם לשריפה במחסן הדלק - אלא איך מאכסנים דלקים בצורה בטוחה. - מה הגורמים המערכתיים שמייצרים משברים כאלה.

הכלכלה הנוכחית, מתקיימת תודות ל-3 בועות שהאחת רוכבת על גבי חברתה

1. הבועה הפיננסית של עסקים וממשלות שמגלגלים חובות לעתיד, יחד עם בועות במערכת הכסף (צורות שונות של הדפסות כסף על ידי בנקים, תאגידים ממשלות, קרנות השקעות וכו'). 

2 הבועה של אנרגיה זולה שהולכת כנראה להגמר עם שיא תפוקת הנפט
3. הבועה של כלכלה קווית שמגדילה את הניצול של משאבים מתכלים (כמו מתכות, פוספטים), משאבים מתכלים (כמו יערות עד וקרקעות) ושירותי המערכת הטבעית (כמו טיהור מים, ייצור ראשוני, מחזורי החנקן והזרחן וכו'), תוך אמונה שצמיחה בכלכלה זו היא דבר טבעי, רצוי ובלתי נמנע.

כל עוד הכלכלה לא תבין את הגורמים למחלה, אין הרבה סיכוי לריפוי. 

לדעתי הבעיה של הכלכלה העולמית היא הרבה הרבה יותר בסיסית מזה.

כיום העולם מודד "צמיחה" בעזרת תמ"ג - כאשר במציאות התמ"ג אינו מודע לכמות החוב של המדינה,

ובמקומות כמו ארה"ב התמג מורכב ברובו מצריכה ולא מייצור, וכך "משקר" לגבי המציאות האמיתית של הצמיחה הכלכלית.

סין מוציאה נתוני צמיחה היסטריים שנשמעים בלתי אפשריים, ואף מזוייפים או מעוותים.

עתידן של מדינות עומד על כרעי תרנגולת בגלל התלות שלהן בשוק ההון כמקור גיוס כסף וחובות.

האגחים של מדינות חשופים לספקולנטים חזקים בעלי כספים רבים שימוטטו מדינות בשביל להרוויח כמה מליונים.

המסחר בסחורות הפך למשחק , והשחקנים שקונים או מוכרים חוזים עתידיים על הנפט,זהב ועוד כלל לא רוצים את הסחורה אלא להרוויח מהתנודה בשוק.

ממשלות מדפיסות כסף ללא הכרה כדי לתמוך בכלכלות שלהן אך מדווחות כאילו מחירי המוצרים באותה מדינה לא עולים, מה שכמובן לא הגיוני בעליל.

והכי גרוע מהכל - כל מי שכושל מקבל חבל הצלה מהממשלות שחוששות מהקריסה של השווקים, כך הן עוצרות את הבעיה לטווח הקצר אך מעצימות אותה לטווח הארוך.