איך אתם מסבירים את כמות האמנים ההולכת ומתרבה בשנים האחרונות בארץ הקודש?

האם התחושה הזאת נכונה? האם יש לזה אח ורע בעולם?

נתקלתם במחקר ממוקד בנושא? מאמר? יש סטטיסטיקה? יש עובדות?

צטט: ornaoren 2010-05-09 13:26:18

ריבוי אמנים במאה ה - 21

איך אתם מסבירים את כמות האמנים ההולכת ומתרבה בשנים האחרונות בארץ הקודש?

האם התחושה הזאת נכונה? האם יש לזה אח ורע בעולם?

נתקלתם במחקר ממוקד בנושא? מאמר? יש סטטיסטיקה? יש עובדות?

זו תופעה כלל עולמית. מרגע שבו נפרצו הכללים והכל "מותר" באמנות נוצר

מצב שכל אחד האוחז במצלמה יכול להכריז שהוא צלם אמנותי.

כל פנסיונרית חביבה ההולכת למתנ"ס השכונתי לסידרת מפגשים נהפכת 

לאמנית קונספטואלית וכל מתבגר המעלה קבצים ביוטוב הוא גם יוצר

של ווידאו ארט. את הנישה החדשה הזו של כל אותם אמנים אינסטנס זיהו

יזמים נמרצים המציעים להם תצוגה וחשיפה לקהל הרחב (שחס וחלילה

כישרונם לא יאבד) תמורת כסף. גם חנויות היצירה ומלאכת היד שותפים

לחגיגה זו ומשווקים חומרי יצירה חדשים במחירים מוזלים שווים לכל כיס.

זו כמובן זילות מוחלטת של כל מה שקשור לאמנות ויצירה שבה כל אדם

מכריז על עצמו כאמן ללא שום צורך אמיתי להצדיק את יכולתו. כי כמו שאמרנו

היום הכל הולך.

צטט: ornaoren 2010-05-09 13:46:59

ריבוי אמנים במאה ה - 21

איך אתם מסבירים את כמות האמנים ההולכת ומתרבה בשנים האחרונות בארץ הקודש?

האם התחושה הזאת נכונה? האם יש לזה אח ורע בעולם?

נתקלתם במחקר ממוקד בנושא? מאמר? יש סטטיסטיקה? יש עובדות?

הי אורנה

לאיזה אמנים הכוונה?

כאלה עם דיפלומה?

היום יש זמינות גבוהה יותר של אמצעי תקשורת וכליצירה, אני לא חושב שהצורך האנושי בביטוי עצמי השתנה.

כלי המדידה נהפכים לאישיים יותר, בדיוק כמו יכולת בחירת התכנים, יש פחות ופחותכתיבים ויותר ויותר מגוון, שמתוכו כל אחד לוקח את מה שטוב או מעניין אותו.

באופן כללי קיימתחושה של הצפה, אבל זה נכון לגבי כל תוכן ולא דווקאמנות.

רוזן

צטט: avimedia 2010-05-09 15:44:28הי אורנה

לאיזה אמנים הכוונה?

כאלה עם דיפלומה?

 

הכוונה להצפה של אמנים פלאסטיים יוצרים, כאלה שלמדו משהו, כאלה שיודעים משהו,

כאלה שיש להם מה להגיד בלי לבדוק להם ניירות וחותמות....

צטט: המ(ר)קיז דיו 2010-05-09 16:37:49

היום יש זמינות גבוהה יותר של אמצעי תקשורת וכליצירה, אני לא חושב שהצורך האנושי בביטוי עצמי השתנה.

כלי המדידה נהפכים לאישיים יותר, בדיוק כמו יכולת בחירת התכנים, יש פחות ופחותכתיבים ויותר ויותר מגוון, שמתוכו כל אחד לוקח את מה שטוב או מעניין אותו.

באופן כללי קיימתחושה של הצפה, אבל זה נכון לגבי כל תוכן ולא דווקאמנות.

 

רוזן

 

אבי אתה צודק,

כאשר הגבולות נזילים, אין הגדרה ברורה מיהו אמן, מהי אמנות ומיהו צרכן...

לדעתי זה מצויין שיש אינפלציה באנשים שמגדירים עצמם אמנים.

בויס צדק בהגדרתו שכול אחד צריך לקחת חלק בתהליך היצירה האמנותית, ממהנדסים לפוליטיקאים ועד לעקר(ת) הבית...

מה שקובע היא המודעות, בגלל חופש המידע (הדיקטטורי כפי שמישהו כאן הציע) האמנות הפכה לא ל"ביג דיל", מעשה יומיום :)

במקרה יצא לי לראות (שלחו באופן מיוחד, כי זה לא נגיש כאן) שני פרקים שעשה BBC 4 על בוגרי תואר שני בגולדסמית - עפ"י הגדרתם הבוגרים בעלי הסיכויים הטובים ביותר בשוק האמנות.

התכנית התמקדה בארבעה מהבוגרים שסיימו את התואר השנה, תיארה את לבטיהם ואת הספקות שיש לכל אחד באשר למה שהוא עושה, לחשיבותו, למובנותו, ולסיכויי ההצלחה של מה שהם עושים.

בפרק השני עקבו אחריהם בטווח זמן של קצת יותר מחצי שנה מסיום לימודיהם.

המסקנות עגומות למדי: אפשרויות התצוגה דלות ביותר, לאף אחד מהם אין עדיין אופק של התפרנסות ולכולם חובות כבדים בגין לימודיהם וההוצאות על עבודתם. לחלקם אין סטודיו ראוי והם עובדים בדירת-החדר הקטנה בה הם מתגוררים (חלק זכו לקבל סטודיו במבנה ציבורי).

ראיינו את אחד המרצים והוא אמר על עצמו (באירוניה בריטית דקה), שהוא למעשה כשלון, כי כדי להתפרנס הוא התחיל ללמד, והוא כמעט ואינו מוכר ציורים.

ה BBC קרא לתכנית "?But Is It Art". השאלה הזו רלוונטית למה שיעקב גבאי כתב לעיל, כי כל זה קורה עוד הרבה לפני התחרות הלא הוגנת, יש לומר, עם כל הדילטנטים שהוא הזכיר...

אז נחמד לדעת שבעולם האמנות של לונדון המעתירה המצב לא פחות גרוע, ואפילו דומה מאד למצב אצלנו: הדשא שלהם בכל זאת לא ירוק יותר. (תקרת הזכוכית אולי גבוהה יותר). אבל אני צריך לציין שכל מי שדיבר בתכנית, מודע לקשיים הללו, ומקבל אותם כחלק טבעי מחיי האמן היום.

עוד דבר: אחרי שלוש שנים, רק ל 3 מתוך 60 בוגרי גולדסמית יש קשר עם גלריה.

צטט: עמי 8 2010-05-09 17:41:06

 

 

ה BBC קרא לתכנית "?But Is It Art". השאלה הזו רלוונטית למה שיעקב גבאי כתב לעיל, כי כל זה קורה עוד הרבה לפני התחרות הלא הוגנת, יש לומר, עם כל הדילטנטים שהוא הזכיר...

 

 

      

תחרות היא תחרות היא תחרות ותלוי מי יושב על כס המשפט.

הדיון להזכירכם מנסה לשאול אודות הריבוי....או שאתם חושבים שאין ריבוי של טובים ומוצלחים.....אני חושבת שכן, שזה הולך ומשתבח, שהדור אינו הולך ופוחת אלא הולך ורב....בלי קשר למה יצא להם מאמנותם... 

צטט: avimedia 2010-05-09 17:37:06

צטט: המ(ר)קיז דיו 2010-05-09 16:37:49

היום יש זמינות גבוהה יותר של אמצעי תקשורת וכליצירה, אני לא חושב שהצורך האנושי בביטוי עצמי השתנה.

כלי המדידה נהפכים לאישיים יותר, בדיוק כמו יכולת בחירת התכנים, יש פחות ופחותכתיבים ויותר ויותר מגוון, שמתוכו כל אחד לוקח את מה שטוב או מעניין אותו.

באופן כללי קיימתחושה של הצפה, אבל זה נכון לגבי כל תוכן ולא דווקאמנות.

 

רוזן

 

אבי אתה צודק,

כאשר הגבולות נזילים, אין הגדרה ברורה מיהו אמן, מהי אמנות ומיהו צרכן...

לדעתי זה מצויין שיש אינפלציה באנשים שמגדירים עצמם אמנים.

בויס צדק בהגדרתו שכול אחד צריך לקחת חלק בתהליך היצירה האמנותית, ממהנדסים לפוליטיקאים ועד לעקר(ת) הבית...

מה שקובע היא המודעות, בגלל חופש המידע (הדיקטטורי כפי שמישהו כאן הציע) האמנות הפכה לא ל"ביג דיל", מעשה יומיום :)

 למרות שעשיתי לי כלל לא להגיב לדבריך, אני מפר אותו פעם נוספת:

המהנדסים, הפוליטיקאים, עקרות הבית, העורכדינים, וכל שאר אוכלי הקורצה (עד כמה שזה נוגע לאמנות), לא יכלו, אינם יכולים, ולא יוכלו לעשות לעולם מה שעושה האמן. אולי קצת דקורציות נחמדות לסלונים הבורגנים.

האמן - ורק האמן, לא אף אחד אחר - מספק הסבר אלטרנטיבי לעולם: הסבר שהוא אלטרנטיבה להסבר המדעי ולהסבר הדתי. כל השאר עוסקים איש בנישה המצומצמת של מקצועו ולא בעולם.

אל תטעה (מה שאצלך הוא דבר יום ביומו) בין הגדרת האמנות, לבין איפיון מעשיה. 

לא המודעות קובעת אלא סוג החקירה, אופיה, עמקה ואיכותה.

האמנות, למרות מחשכי החדר/מסך/תודעה הקטנים שלך, היא בכל זאת עדיין ביג דיל.

Put your brain in motion before moving your mouth, or rather, your fingers on the keyboard

צטט: ornaoren 2010-05-09 17:53:48

צטט: עמי 8 2010-05-09 17:41:06

 

 

ה BBC קרא לתכנית "?But Is It Art". השאלה הזו רלוונטית למה שיעקב גבאי כתב לעיל, כי כל זה קורה עוד הרבה לפני התחרות הלא הוגנת, יש לומר, עם כל הדילטנטים שהוא הזכיר...

 

 

 

תחרות היא תחרות היא תחרות ותלוי מי יושב על כס המשפט.

הדיון להזכירכם מנסה לשאול אודות הריבוי....או שאתם חושבים שאין ריבוי של טובים ומוצלחים.....אני חושבת שכן, שזה הולך ומשתבח, שהדור אינו הולך ופוחת אלא הולך ורב....בלי קשר למה יצא להם מאמנותם... 

 

 יש ריבוי: של בוגרים, של אמנים, של אפשרויות-תצוגה, של וריאציות של שיח, של הזדמנויות, של הכל.

דרכו של הריבוי שהוא מעצים את התחרות.

דרכה של התחרות שהיא מעלה את האיכויות.

רק שלא נחליף אף לרגע אחד את המון הדילטנטים באמנים "מקצועיים". (מירכאות כי הנושא הזה דוסקס כבר מאה פעם. אין כל סיכוי לצאת ממנו בלי לדבר ברחל בתך הקטנה ולהעליב בעקבות כך, הרבה מאד "אמנים")

קוראים לזה אינפלציה -

הכמות עולה - האיכות יורדת,

מה שצף למעלה עלול להיות מה שתמיד צף למעלה , זהב מטבעו שוקע, 

בנוסף - למדיה משעממם, אין מספיק ארועים אמיתיים - אז מדוחים על כל דג רקק כעל לויתן, 

צטט: עמי 8 2010-05-09 17:56:05

צטט: avimedia 2010-05-09 17:37:06

צטט: המ(ר)קיז דיו 2010-05-09 16:37:49

היום יש זמינות גבוהה יותר של אמצעי תקשורת וכליצירה, אני לא חושב שהצורך האנושי בביטוי עצמי השתנה.

כלי המדידה נהפכים לאישיים יותר, בדיוק כמו יכולת בחירת התכנים, יש פחות ופחותכתיבים ויותר ויותר מגוון, שמתוכו כל אחד לוקח את מה שטוב או מעניין אותו.

באופן כללי קיימתחושה של הצפה, אבל זה נכון לגבי כל תוכן ולא דווקאמנות.

 

רוזן

 

אבי אתה צודק,

כאשר הגבולות נזילים, אין הגדרה ברורה מיהו אמן, מהי אמנות ומיהו צרכן...

לדעתי זה מצויין שיש אינפלציה באנשים שמגדירים עצמם אמנים.

בויס צדק בהגדרתו שכול אחד צריך לקחת חלק בתהליך היצירה האמנותית, ממהנדסים לפוליטיקאים ועד לעקר(ת) הבית...

מה שקובע היא המודעות, בגלל חופש המידע (הדיקטטורי כפי שמישהו כאן הציע) האמנות הפכה לא ל"ביג דיל", מעשה יומיום :)

 

 למרות שעשיתי לי כלל לא להגיב לדבריך, אני מפר אותו פעם נוספת:

המהנדסים, הפוליטיקאים, עקרות הבית, העורכדינים, וכל שאר אוכלי הקורצה (עד כמה שזה נוגע לאמנות), לא יכלו, אינם יכולים, ולא יוכלו לעשות לעולם מה שעושה האמן. אולי קצת דקורציות נחמדות לסלונים הבורגנים.

האמן - ורק האמן, לא אף אחד אחר - מספק הסבר אלטרנטיבי לעולם: הסבר שהוא אלטרנטיבה להסבר המדעי ולהסבר הדתי. כל השאר עוסקים איש בנישה המצומצמת של מקצועו ולא בעולם.

אל תטעה (מה שאצלך הוא דבר יום ביומו) בין הגדרת האמנות, לבין איפיון מעשיה. 

לא המודעות קובעת אלא סוג החקירה, אופיה, עמקה ואיכותה.

האמנות, למרות מחשכי החדר/מסך/תודעה הקטנים שלך, היא בכל זאת עדיין ביג דיל.

 

Put your brain in motion before moving your mouth, or rather, your fingers on the keyboard

 

איצו,

מודה, אני טועה, דבר יומיומי אצלי!

יש כאלה שאינם טועים, האמת שלהם ברורה (תלוי באיזה באבא מאמינם:)

הנה איינשטיין סיפק הסבר אלטרנטיבי לעולם, האם הוא אמן בעינייך.

אולי נשמע סוף סוף מהי הגדרת האמנות, אזי לא יהיו ויכוחים מי אמן ומי לא, ומהי אמנות ומה לא, והיכן ומתי היא מצויה בדיוק.

אכן כול אחד הוא אמן (אם הוא מודע לכך) המספק את ההסבר האלטרנטיבי שלו לעולם, וזהו הסבר שונה מזה של רעהו, אז מי טועה כאן? למי חזקה על אמת אמנותית או כלשהי (אלה הצודקים באופן יומיומי)

גם המדע אינו אמת מוחלטת, הוא בנוי על אמיתות זמניות, הנחות, ונקודות מבט סובייקטיביות שמחר ישתנו, לכן מה שאנו רואים כאמת, לא יהיה כזה מחר, כמו שלא היה אתמול (שוב פרט לאלה שאינם טועים).

צטט: עמי 8 2010-05-09 17:41:06

במקרה יצא לי לראות (שלחו באופן מיוחד, כי זה לא נגיש כאן) שני פרקים שעשה BBC 4 על בוגרי תואר שני בגולדסמית - עפ"י הגדרתם הבוגרים בעלי הסיכויים הטובים ביותר בשוק האמנות.

התכנית התמקדה בארבעה מהבוגרים שסיימו את התואר השנה, תיארה את לבטיהם ואת הספקות שיש לכל אחד באשר למה שהוא עושה, לחשיבותו, למובנותו, ולסיכויי ההצלחה של מה שהם עושים.

בפרק השני עקבו אחריהם בטווח זמן של קצת יותר מחצי שנה מסיום לימודיהם.

המסקנות עגומות למדי: אפשרויות התצוגה דלות ביותר, לאף אחד מהם אין עדיין אופק של התפרנסות ולכולם חובות כבדים בגין לימודיהם וההוצאות על עבודתם. לחלקם אין סטודיו ראוי והם עובדים בדירת-החדר הקטנה בה הם מתגוררים (חלק זכו לקבל סטודיו במבנה ציבורי).

ראיינו את אחד המרצים והוא אמר על עצמו (באירוניה בריטית דקה), שהוא למעשה כשלון, כי כדי להתפרנס הוא התחיל ללמד, והוא כמעט ואינו מוכר ציורים.

 

ה BBC קרא לתכנית "?But Is It Art". השאלה הזו רלוונטית למה שיעקב גבאי כתב לעיל, כי כל זה קורה עוד הרבה לפני התחרות הלא הוגנת, יש לומר, עם כל הדילטנטים שהוא הזכיר...

 

אז נחמד לדעת שבעולם האמנות של לונדון המעתירה המצב לא פחות גרוע, ואפילו דומה מאד למצב אצלנו: הדשא שלהם בכל זאת לא ירוק יותר. (תקרת הזכוכית אולי גבוהה יותר). אבל אני צריך לציין שכל מי שדיבר בתכנית, מודע לקשיים הללו, ומקבל אותם כחלק טבעי מחיי האמן היום.

עוד דבר: אחרי שלוש שנים, רק ל 3 מתוך 60 בוגרי גולדסמית יש קשר עם גלריה.

      

אני בטוח שלטווח הארוך האמנים שהשתתפו בתוכנית מצבם יהיה מצויין .

הם קיבלו פה חשיפה אדירה במדיה ואם איצו רימר מתל אביב מדבר עליהם .

אז בודאי עוד מאות אלפי בני אדם נחשפו אחר יצירתם .

אם הם מוכשרים ויצירתם איכותית הבמה של ה BBC

תעזור להם להתקדם הרבה יותר מאמנים שלא זכו לחשיפה הזו :-)

יש דבר שנקרא לדעת לרוץ למרחקים אורכים לא הייתי שופט אותם אחרי 6 חודשים ...