ארגון הפעולה של הנכים פנה השבוע לשר הרווחה לאחר פרסום דו"ח מבקר המדינה, הארגון דורש שיפעל בדחיפות לאימוץ החלטת ממשלה משנת 2004, שקוראת להקמת "מרכז לאבחון וקביעה " במתכונת ONE STOP CENTER.
ארגון הפעולה של הנכים נאבק שנים ארוכות להסדרת הוועדות הרפואיות, השבוע זכה הארגון לרוח גבית מטעם מבקר המדינה שפרסם בדו"ח האחרון שורה של אי סדרים חמורים בהתנהלות הועדות הרפואיות שבביטוח הלאומי.
בממצאי הדו"ח האחרון מבקר המדינה מציג נתונים סטטיסטיים על איכות הקביעה, זו שנתונה לפרשנויות סובייקטיביות מהם עולה כי מעל ל- 50% מהחלטות הוועדות שונו בוועדת הערר, עוד עולה כי ב-56% מהעררים שונתה החלטת הוועדות הרפואיות ב-32% ובמרבית אותם החלטות שונה המצב מאי קבלת קצבה למצב של קבלת קצבה.
נתוני המבקר לא הפתיעו אף אחד שכן הקביעה רפואית ברוב וועדות המוסד מתבססת על ספר לקויות שלא עודכן שנים רבות. בחלקן, מבססות הוועדות את קביעותיהן על רשימת לקויות משנת 1954. בעוד שלקויות אחדות זכו למענה ברפואה העכשווית וצריכות היו לצאת מהרשימה, לקויות אחרות פשוט לא מוכרות ולא מופיעות ברשימה. עדכון הרשימה אם בכלל נעשה באופן חלקי ומגמתי. בהיעדר הגדרה ברורה לקריטריוני עדכון, נוצר פתח לקביעות לקויות בחלקיות ובהתאמה לסעיפי לקות קיימים. קביעות לכן נעשות באופן סובייקטיבי התלוי בהרכב הרופאים הספציפי שבפניו עומד נבדק בוועדה, כך נוצרת קביעה המשתנה באופן אקראי, אם לקולא ואם לחומרה.
ספר הלקויות הוא רק קצה הקרחון במחדלי הקביעה הרפואית. התקיימות הקביעה הרפואית בתוך המוסד לביטוח לאומי יש בו ניגוד אינטרסים חמור. כאשר הגורם המשלם, קרי הביטוח הלאומי, משלם את שכר הרופאים, העובדים המזכירים, כך מתאפשר פתח חמור לאי סדרים.
המוסד הוא גם זה האחראי לזימון וניהול התורים, עובדה זו מאפשרת לו רגולציה תקציבית מחד ורגולציה להעצמת מצבת כוח אדם מאידך. בפועל התוצאה היא שנכים ממתינים חודשים ארוכים לזימון לוועדות שונות ולסיום הטיפול בתביעתם. תהליך שאמור לקחת בין ימים עד שבועות בודדים, הפך לכלי שרת בידי הנהלת המוסד ועובדיו, מחד נכים הפכו לכלי משחק במאבקים פנימיים על כוח אדם ומאידך וכחלק מהרגולציה עיכוב הפונים הפך לעובדה מוגמרת. קרוב למחצית מהפונים נאלצים לפנות להליכי ערר, או מופנים אליהם על ידי המוסד המערער על פסיקות לקולא. כעובדה שמעל 90% מהנכים שטענותיהם נדחו, תוך מיצוי תהליך הערעור הפנימי, זוכים בבית הדין לעבודה להחזרת עניינם לועדות, עובדה שאומרת הכול.
אם ברגולציה עסקינן, לכל בר דעת ברור כי וועדות רפואיות הפוסקות ברמה רפואית-משפטית יש השפעה מכרעת על רמת התמיכה והסיוע מהם ייהנה נכה. הממצאים של המבקר מחזקים טענות קשות שהעלה הארגון על מדיניות מוכתבת בשיטת "מצליח" המפורסמת - ערערת ונלחמת על זכויותיך במאבק מתיש, קיבלת את זכויותיך, נשחקת ולא יכולת למאבק, נפגעו זכויותיך. שיעור ההצלחה בערעור והעובדה שהערעור מביא למעבר התובע ממצב של אי-קבלת קצבה למצב של קבלת קצבה רק מחזק טענה זו.
מצבת כוח האדם של הרופאים הפוסקים בועדות בעייתית במיוחד. ישנה קורלציה נמוכה בין מומחיות הרופאים ולקויות הנבדקים, חוסר ידע בוטה בוועדות בנושא קביעה משפטית . לראיה חלק מהפוסקים הרפואיים בועדות עברו את גיל 75 וממשיכים בעבודתם בוועדות, רבים מהם ללא הכשרה משפטית רלוונטית. חלקם לא עברו מעולם רענון מקצועי ואינם מעודכנים בדרכי קביעה חדשות. אין מנגנון חיוב להתעדכנות מקצועית ואין חובת הכשרה ובחינת ידע כתנאי להמשך תעסוקה כפוסק רפואי-משפטי. בעוד שבעולם לפסיקה הרפואית יש מתודיקה והכשרה ברורה וחובת רענון. בארץ הנושא פרוץ לגמרי, רק בשנים האחרונות החלו להיערך לעריכת השתלמויות ורק לאחרונה נפתח מסלול לימוד אקדמי לפסיקה רפואית.
בעייתיות קיימת לא רק בנושא הרופאים. בחלק מהוועדות שעניינן קביעה תפקודית, כמו: ועדות נכות מדרג ראשון, שבהם יש משמעות עצומה לרמת כושר עבודה למשל מתנהלות בלי שגורם מקצועי רלוונטי- שיקומי או פארא-רפואי יימצא בהם (פיזיותראפיסט, רופא משקם). אבחון וקביעה תפקודית חייבים שיהיו נשענים על מומחים מתחום זה. בהיעדרם, בחינת כושר העבודה לא מדויקת ולא מקצועית.
בעייתיות קשה נוספת מתקיימת סביב נושא בית הדין לעבודה, שדן בעררים בטענות מנהליות בלבד ומוגבל בפסיקתו. בחוסר אונים, בית הדין יכול, במקרה הטוב ביותר, להחזיר את הפונה הזוכה לדיון חוזר בוועדת ערר רפואית. המוחזרים לוועדות לאחר זכייה בבית הדן מתקבלים שם בחשדנות יתר, לרוב ללא שימולאו תנאי בית הדין. רבים מהתובעים נכנסים למעגל אין סופי - ועדות ערער / בית הדין וחוזר חלילה ונאלצים לבלות במעגל זה שנים רבות, כשבדרך זכויותיהם הלגיטימיות נרמסות עד עפר.
אם לא די בזה, בדרך למיצוי הזכויות נאלץ התובע לעבור עשרות ועדות מסוגים שונים. ריבוי הוועדות, האבחונים, הטפסים, הבקשות, יוצר מכשול פרקטי ורגשי בדרך למימוש הזכויות, עם תחושה של שיעבוד לתהליך טרחני, ארוך, מורכב ובלתי הגיוני. הוועדות לא משתלבות ולא מתואמות וחלקן מיותר לגמרי. ההליך לא שקוף לפונה וקיימת תחושה של הסתרת מידע, של קיום תורה שבכתב ותורה שבע"פ המקשה על מימוש הזכויות. קיים מחסור אקוטי בחומר פרסומי לפונים והעדר חוברת הסבר ממצא לנבדקים. התהליך לא מתנהל בשקיפות ואין בו משוב. אין הסדרת זכויות למלווה או למייצג בעת הבדיקה, לרבות נציג ארגון נכים או משפטן
בעבור רבים מהנכים פירוש ההמתנה הוא מאבק הישרדות כואב והתעמרות בלתי נפסקת. התעלמות בוטה מזכויות בסיסיות. בהיעדר חובה לקבלת שרות יעיל ומהיר ואיכותי, בהיעדר פיקוח ממשלתי וביקורת חיצונית על תפקוד הוועדות, מתירה המדינה למוסד לביטוח לאומי להמשיך בדרכו ומאפשרת את הפגיעה באזרחים חוסרי אונים.
כל ההמלצות כולל זה שהתקבל כהחלטת ממשלה מדברות על צורך ביצירת מרכז קביעה ואבחון אחיד, בו תבצע ועדה אחת את כל שרשרת האבחונים ותמנע מהפונה את כל הטרטור, הבירוקרטיה המיותרת ואת החודשים עד שנים של המתנה מבישה וכואבת לתמיכה וסיוע. בהיעדר רצון של המשרדים הממשלתיים השונים להיפרד מתקציבים ייעודים וממצבת כוח אדם מיותרת, לא מקודם פתרון.
חשיפת מקרים רבים וקשים של אי סדרים הביאו לדיון בכנסת בנושא הקביעה הרפואית על כל היבטיו השונים הכנסת והממשלה מינו מטעמם ועדה אחר ועדה, ב-12 השנים האחרונות מונו 7 ועדות ציבוריות והוגשו מעל ל-10 הצעות חוק שונות לפתרון המצב. אלא שהמחוקק לא הצליח להתקדם ולהגיע לפתרון המתבקש. ברוב הועדות הומלץ על הוצאת הוועדות מחוץ לכותלי המוסד לביטוח לאומי. בהחלטת ממשלה התקבלה המלצה להקמת "מרכז לאבחון וקביעה". אלא שבית המחוקקים, בלחץ הרשות המבצעת, נמנע במכוון מלדון ולסכם בנושא ולהכריע.
לממשל ברור שחקיקה בכיוון שכזה תוביל לסכסוך עבודה חמור עם עובדי הביטוח הלאומי, משרד הבריאות ואחרים, אותם הממאנים להיפרד מההכנסה הנוספת - זו שמקנה הישיבה בוועדות, הגיבוי והתמיכה שמעניקה ההסתדרות לעובדי המוסד לביטוח לאומי גם היא מסייעת לקיפאון הקיים והכול על גבם הרצוץ של הנכים.
לא פלא שהנושא עולה שוב ושוב לכותרות, דו"ח מבקר המדינה שפורסם וזה שקדם לו בשנת 2006 כנראה מחכים לשר רווחה אמיץ ולממשלה החלטית. לצער הנכים ומניסיון ארוך שנים, המצב רחוק מלרצות את רצונם.
הוספת תגובה על "חובה להסדיר את ועדות הביטוח הלאומי "
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה